הזרקור מסמן את המהפכה הטכנולוגית כגורם שמערער את הנחות היסוד של ארגוני המודיעין המערביים. בדומה לבחינה מחודשת שארגוני המודיעין היו צריכים לעשות לאחר אירועים מעצבים אחרים (דוגמת 9/11), גם כאן נדרשת בחינה מחודשת, אך בניגוד לעבר, היא צריכה להיעשות במהירות גבוהה הרבה יותר. הזרקור מציע דרכי התמודדות עבור ארגוני המודיעין עם ארבע סוגיות מרכזיות שנגזרות מהמהפכה הטכנולוגית.

הזרקור עוסק בקושי של המודיעין האסטרטגי בזיהוי הזדמנויות בכלל, ובזיהוי הזדמנויות לשיתופי פעולה בפרט. תוצאות מחקרו של קפטן שון פ.ס. בארט, קצין מודיעין בחיל הנחתים של ארה"ב, עליו התבסס הזרקור, הראו כי לניתוח הסביבה האסטרטגית מתוך תפיסה לפיה קיים איום פוטנציאלי יש השפעה משמעותית על היכולת של חוקר המודיעין לזהות שיתופי פעולה אפשריים. זאת, ללא קשר אם השחקן האסטרטגי מוגדר כ"בעל ברית" או כ"אויב".

מגפת הקורונה היא אירוע שנמצא בעיצומו וקהילות המודיעין בארץ ובעולם נדרשות לתת לו מענה. מכיוון שמדובר באירוע תקדימי איתו המודיעין נאלץ להתמודד בתחום האזרחי, לצד התועלות הברורות, נכון להיום קיימים פערים בהשלמת משימת ההתרעה למגפות. מאמרם של Daniel S.Gressang ו-James J.Wirtz שמתואר בזרקור זה, מתמקד בבעיית ההתרעה "המפוזרת", שניתנה לפני ובמהלך המגפה מצד קהילות מחקריות שונות, ביניהן גם קהילת המודיעין האמריקאית. החוקרים לא מסתפקים רק בהצגת ובתיאור הבעיה אלא גם מציעים מתודולוגיה לפתרונה – הקמת גוף מודיעין עצמאי שמשוחרר מן הכבלים הבירוקרטים ומוקדש להתרעה מפני ההשפעות העקיפות של איומים עתידיים וגם מפני הזדמנויות טכנולוגיות שיכולות להביא ליתרון למדינה.

זרקור זה מתייחס לשני מאמרים: "תרבות, סכסוך ובינה מלאכותית – גישה רב-תחומית למניעת סכסוכים ולניתוחם ו"ניתוח סכסוכים בזמן אמת באמצעות שימוש בבינה מלאכותית למבצעי שלום". הזרקור מתבסס על מאמריו של ד"ר דירק קולב המתמחה בשיטות לזיהוי דפוסים במערכות תקשורת מתקדמות. הוא כולל סקירה קצרה על השימוש שביצעו כוחות השלום בבינה מלאכותית לגיבוש תמונות מודיעין. בהמשך, הצגה של כלי הבינה המלאכותית תוך עמידה על היכולות שלהם לייצר ולנתח ידע תרבותי. לבסוף, הוא מבקש לתהות מה המודיעין הישראלי יכול ללמוד מכך