לקריאת הסיכום המלא 

•   רוסיה ואוקראינה: הנושא עדיין העסיק מאד את הדוברים, אך בניגוד לשיח של השנה שעברה שהיה בעיקר על ההפתעה ותת ההערכה, הפעם היו הרבה דיונים על חשיפת מודיעין (לשותפים ולציבור) ועל שימוש במודיעין גלוי. מושב אחד הוקדש בהרחבה לאסטרטגיה שפותחה בבית הלבן כדי לשתף מידע עם הציבור ועם שותפים אחרים באופן נרחב הרבה יותר מאשר בעבר, אבל עדיין מתוך אסטרטגיה מוגדרת ובזהירות רבה. הבית הלבן נחוש להמשיך לשתף מידע מודיעיני ככלי דיפלומטי ואסטרטגי, אבל צריך היה לפתח שיטה שלא תביא לזילות במידע או תביא לאיבוד שליטה באלו חומרים שוחררו ואיך.  

•   סין: עדיין מוזכרת כאיום המרכזי הקובע את הקצב (pacing threat). הוזכר מספר פעמים ששי, נשיא סין, הציב לעצמו דדליין של 2027 לפלישה לטאיוואן, והיה עיסוק רב בשאלה אם ואיך שי פועל לאיחוד טאיוואן עם סין. ההסכמה הגורפת היא שהוא ממש מעדיף לעשות את זה בלי להפעיל כח צבאי. המשיכו גם הדיונים בשאלה מה שי לומד מהמצב באוקראינה. במקביל ישנו גם עיסוק רב בשאלת התחרות הטכנולוגית עם סין ומקומה של ארה״ב כמעצמה טכנולוגית בינלאומית. הנושא עלה בדיונים סביב בינה מלאכותית (למשל, הטענה החוזרת ונשנית ששיטת המשטר בסין מאפשרת לה להקצות משאבים עצומים לתיוג מידע ולפיתוח בינה מלאכותית, וגם לאפשר לה להתאמן בהפעלת יכולות נגד אזרחיה שלה), סביב ריגול תעשייתי (הסטודנטים הזרים בארה״ב - שמהווים אחוז ניכר מהסטודנטים במקצועות מסוימים - הם משאב ובו זמנית איום), וסביב שאלות של שילוב עם התעשיה והאקדמיה בכל התחומים. 

•    מודיעין גלוי: כולם מסכימים שהמודיעין הגלוי חשוב מאד ויהפוך חשוב יותר, אבל עוד לא פוצחה השיטה הטובה ביותר להפעיל אותו. התלבטויות מרכזיות הן בתחום הארגוני - האם יש להקים סוכנות אוסינט או לשלב אותו בשלל הסוכנויות הקיימות, בתחום הקשר לתעשייה ולאקדמיה - האם אפשר להסתמך על שותפים כאלה בנושאים אסטרטגיים, ואיך להתמודד עם העובדה שלעולם האזרחי יש יתרון מובהק ומהותי בתחום המודיעין הגלוי. ברור לכולם שכדי לייצר יכולות מודיעין גלוי שמתקרבות למה שהעולם האזרחי יודע לעשות נדרשים הן המון כסף והן פיתוח יכולות (אנושיות ואחרות) שקהילת המודיעין תתקשה להתחרות בהן. עם זאת, במקרים שבהם המודיעין הגלוי הוא קריטי, יש דילמה האם אפשר לסמוך על גורם חיצוני שיספק אותו. בנוסף, ממשיכה ההתדיינות בשאלה מהי בעצם הדיסציפלינה של מודיעין גלוי, מה שמשפיע על השאלה היכן לשלב אותה מבחינה ארגונית וגם מתודולוגית. 

•  בינה מלאכותית: מאז הכנס הקודם התווספו מודלי השפה והדימויים הגדולים. אף אחד עוד לא יודע מה לעשות עם זה (אבל כולם מדברים על זה). 

•  כח אדם וקשר עם התעשייה: כולם מבינים את החשיבות של הקשר לתעשיה ולאקדמיה. גם זה מעסיק את כולם, אבל עוד לא פוצח. 

•   שיתוף פעולה בתוך קהילת המודיעין: מאד מעסיק את כולם. על פניו כולם חברים, בפועל כנראה שיש פערים.

• חקיקה בארה״ב שאם לא תחודש עד סוף דצמבר, לא יתאפשר איסוף מודיעין באמצעים אלקטרוניים מחוץ לאדמת ארה״ב. ברקע המחלוקת על הארכת הסעיף יש תחושה (בעיקר של הדמוקרטים) שיש להוסיף לחקיקה סייגים ומגבלות שיסדירו מה מותר לכוחות הבטחון לעשות, ובמקביל תחושה (בעיקר של הרפובליקנים) שיש להפסיק להיות יפי נפש ולהתנצל פחות לגבי הפעלת המודיעין של ארה״ב. זאת סוגיה אמריקאית פנימית שכמובן מטרידה מאד את הקהילה, מעניינת אותנו בעיקר כי היא דוגמה לשאלת הרגולציה של הפוליטיקה על המודיעין. ספוילר: החוק הוארך ב-30/12, יום העבודה האחרון של 2023; לפחות ארבעה חוקים שונים שיגבילו או יגדירו אותו מחדש נמצאים בתהליכי חקיקה