כתבה חדשה במוסף הארץ בוחנת את אחת המגמות המסקרנות של השנים האחרונות – הפיכתו של חיזוי העתיד מתחום של ניחושים ואינטואיציות לתחום מדעי ומבוסס נתונים. הכתבה מתארת כיצד מחקרים עדכניים, טכנולוגיות בינה מלאכותית וקהילות חיזוי עולמיות מנסים לשפר את יכולתנו להעריך מראש התפתחויות גיאופוליטיות, כלכליות וחברתיות – ברמת דיוק שעד לא מזמן נראתה דמיונית.במרכז הכתבה מוצג פרויקט "מבט־על”, יוזמה ישראלית חדשה שנולדה מתוך שיתוף פעולה בין פרופ' מיכאל גלעד וצוותו באוניברסיטת תל אביב לבין המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין. הפרויקט שואף לשחזר ולפתח את מחקרי החיזוי פורצי הדרך של פרופ' פיליפ טטלוק עבור קהילת המודיעין הישראלית, במטרה לשפר את איכות החשיבה האסטרטגית, להטמיע מתודולוגיות אמפיריות להערכת סיכונים, ולזהות "חזאי־על" ישראלים – אנשים בעלי יכולת מוכחת לחזות התרחשויות עתידיות בדיוק יוצא דופן.הכתבה סוקרת את מקורות ההשראה למחקר, את תוצאות הסבב הראשון של הניבויים בפרויקט, וגם את הדרך שבה הבינה המלאכותית עצמה הופכת לשחקן מוביל בעולם החיזוי – כשהיא כבר עוקפת בני אדם בתחרויות חיזוי בינלאומיות.

מוזמנות ומוזמנים לקרוא כתבה על ה"חזרה ליסודות" של אמ"ן המתבטאת בהשקעה המחודשת בהוראת הערבית והאסלאם במסגרת חשבון הנפש לאחר כישלון ה-7/10. בין המרואיינים לכתבה אל"מ (מיל') ד"ר עופר גוטרמן, עמית מחקר בכיר במכון. לדבריו, על ישראל לבנות מחדש את התרבות המודיעינית שלה ובמסגרת זאת להשקיע בהכשרות שיאפשרו התמודדות עם "תעלומות", כלומר ידע מתחומי מדעי הרוח. 

כשמלאו לאהוד (אודי) ערן שבעה ימים התכבד יצחק רבין בהחזקתו בידיו, בעוד המוהל עושה את מלאכתו. המאורע, המשמח לקרואיו הבוגרים, התקיים בוושינגטון, שם כיהנו רבין כשגריר ואביו של העולל, עמוס ערן, כיועץ לענייני הקונגרס.אודי, לפיכך, ינק את ההתעניינות בבטחון ובמדינאות ממש מיומו הראשון, או לכל היותר השביעי. כשבגר היה ללוחם וקצין בגולני,  חוקר בזירת המעצמות (״כל העולם״) באמ״ן ועוזר ליועץ המדיני (תת-אלוף צבי שטאובר) בלשכתו של ראש הממשלה אהוד ברק.הוא למד משפטים, עם התמחות בלשכת היועץ אליקים רובינשטיין, אך מסלולו העיקרי הוא מדע המדינה, אסטרטגיה ויחסים בין-לאומיים. תחנותיו: תל אביב. קיימברידג׳, ברנדייס, הרווארד, אמ.אי.טי, סטנפורד, ברקלי, חיפה.מג״ד 51 בגולני, בהיות ערן קצין-המודיעין הגדודי, היה ארז גרשטיין - דמות ייחודית בסיירת, בחטיבה וביחידת הקישור ללבנון, שבפקדו עליה נהרג ממטען-נפץ של חיזבאללה. לבקשת משפחת גרשטיין התפנה ערן מכל עיסוקיו בבוסטון, טס ארצה והקדיש חודשים לכתיבת ״תמצית געגוע״, ספרו על גרשטיין ולבנון - אחד משני חיבורי חובה, לצד ״מלחמה ללא אות״ של משה (צ׳יקו) תמיר, על התקופה וחייליה.