המאמר מציג שלוש גישות ביחס לשיח אודות הקורונה: הראשונה, המודרניסטית-מדעית; השנייה - הפוסט מודרנית; השלישית - גישת ביניים המשלבת בין הגישות אשר רואה את הקורונה כסוג של אתגר רפואי ואף יותר מכך, חברתי, כלכלי ואחר. מהגישה השלישית נגזר תמהיל של ריאליזם ומפוכחות, כאשר היא גוזרת כי הקורונה הוא אתגר מורכב ומשמעותי ולא אתגר מדומיין.

הזרקור משווה בין המודיעין הלאומי לבין המודיעין העסקי (תחרותי) ומנסה למצוא קווי דמיון ביניהם, על מנת לייצר הפרייה הדדית. בין היתר, ניתן לראות כי לשני העיסוקים הגדרת תכלית דומה, פרקטיקה דומה וסיכונים דומים. אי לכך, הצלבה בין היתרונות היחסיים של המודיעין העסקי לבין היתרונות היחסיים של המודיעין הלאומי יכולה להיטיב עם שני הצדדים, ובתנאי שיינתן דגש למגבלות השיח הנובעות מההבדלים בין התחומים.

הזרקור מציג את מבצע קסנדרה שתכליתו הייתה חשיפת הלבנות ההון של חזבאללה. המבצע כלל שיתוף פעולה רחב היקף בין עשרות סוכנויות מודיעין בזירות גיאוגרפיות מגוונות וסביב קשת רחבה של מושאי מחקר. מהשיטה בה התנהל המבצע ניתן ללמוד על הדילמה שבין ההתמקדות במטרה הצרה לבין ההסתכלות המודיעינית הרחבה, על השפעת סדרי היום המדיניים על המעשה המודיעיני ועל חיכוכים בין עמיתי מחקר.