מגפת הקורונה היא אירוע שנמצא בעיצומו וקהילות המודיעין בארץ ובעולם נדרשות לתת לו מענה. מכיוון שמדובר באירוע תקדימי איתו המודיעין נאלץ להתמודד בתחום האזרחי, לצד התועלות הברורות, נכון להיום קיימים פערים בהשלמת משימת ההתרעה למגפות. מאמרם של Daniel S.Gressang ו-James J.Wirtz שמתואר בזרקור זה, מתמקד בבעיית ההתרעה "המפוזרת", שניתנה לפני ובמהלך המגפה מצד קהילות מחקריות שונות, ביניהן גם קהילת המודיעין האמריקאית. החוקרים לא מסתפקים רק בהצגת ובתיאור הבעיה אלא גם מציעים מתודולוגיה לפתרונה – הקמת גוף מודיעין עצמאי שמשוחרר מן הכבלים הבירוקרטים ומוקדש להתרעה מפני ההשפעות העקיפות של איומים עתידיים וגם מפני הזדמנויות טכנולוגיות שיכולות להביא ליתרון למדינה.

הזרקור מסמן את המהפכה הטכנולוגית כגורם שמערער את הנחות היסוד של ארגוני המודיעין המערביים. בדומה לבחינה מחודשת שארגוני המודיעין היו צריכים לעשות לאחר אירועים מעצבים אחרים (דוגמת 9/11), גם כאן נדרשת בחינה מחודשת, אך בניגוד לעבר, היא צריכה להיעשות במהירות גבוהה הרבה יותר. הזרקור מציע דרכי התמודדות עבור ארגוני המודיעין עם ארבע סוגיות מרכזיות שנגזרות מהמהפכה הטכנולוגית.

המאמר מציג שלוש גישות ביחס לשיח אודות הקורונה: הראשונה, המודרניסטית-מדעית; השנייה - הפוסט מודרנית; השלישית - גישת ביניים המשלבת בין הגישות אשר רואה את הקורונה כסוג של אתגר רפואי ואף יותר מכך, חברתי, כלכלי ואחר. מהגישה השלישית נגזר תמהיל של ריאליזם ומפוכחות, כאשר היא גוזרת כי הקורונה הוא אתגר מורכב ומשמעותי ולא אתגר מדומיין.