כך נחקור את המחדל המודיעיני מבלי לטלטל את צה"ל בזמן מלחמה (יוסי קופרווסר ואודי ערן בטור דעה שפורסם ב-N12)
מאת: יוסי קופרווסר ואודי ערן
לקריאה באתר N12
כשלושה חודשים לאחר מתקפת הפתע על יישובי עוטף עזה, גובר העניין בחקירת הכישלון המודיעיני. מספר רב של עיתונאים פרסמו תחקירים שחשפו מידע מפורט שהיה בידי קהילת המודיעין ואף הצביעו על ניסיונות של גורמים מתוך המערכת המודיעינית לחלוק על הקונספציה המודיעינית, ותיארו כיצד למרות זאת קהילת המודיעין דבקה בקונספציה שהייתה בין הגורמים העיקריים שהובילו לתוצאות הנוראיות.
על המדוכה עומדים גם סימני השאלה לגבי מידת ההיכרות של קהילת המודיעין עם העוצמה שצברה חמאס ברצועת עזה ועם היקף התשתיות התת-קרקעיות שלה. שאלות אלה מקרינות גם על הערכות המודיעין לגבי איומים נוספים שמופעלים נגד ישראל, בראשם חיזבאללה בלבנון וארגונים נוספים הקשורים באיראן, ובהם גם החות'ים בתימן והמיליציות השיעיות בעיראק, לגבי הערכת המודיעין ששימשה בסיס לתרחיש הייחוס של צה"ל ומערכת הביטחון. שב"כ ואמ"ן, ובמידה פחותה המוסד, האחראים להערכת המודיעין בהקשר למלחמה בעזה, מבצעים מן הסתם תחקירים מבצעיים, אך חקירה מקיפה צריכה להתבצע על ידי גורם חיצוני בר-סמכא ובלתי תלוי, שיקנה לחקירה אמינות בקהילה ובציבור, ולכן עדיף למנותו לא על ידי הקהילה עצמה או על ידי צה"ל, אלא על ידי שר הביטחון או על ידי קבינט המלחמה המצומצם.
השאלה אם לחקור את תפקוד קהילת המודיעין כבר כעת או רק אחרי המלחמה היא אחת משורה של שאלות העולות כשבאים לגבש מדיניות בנושא החקירה. יש להכריע בסוגיית מקור הסמכות של צוות החקירה ומאפייני עבודתו (ועדה עם סמכויות כמו-שיפוטיות או ועדה משתפת), מהו טווח הזמן שיתוחקר ומהו רוחב היריעה שייחקר (התמקדות באירועים מסוימים או הסתכלות רחבה הן על הקונספציה המודיעינית והן על הקונספציה של המודיעין על עצמו שהובילה לביטחון עצמי מופרז באיכותו, הממשקים בין המודיעין לבין מקבלי ההחלטות בדרג המדיני ובדרג הצבאי), אם יחקרו גם נושאי כוח האדם, התרבות הארגונית, מידת השימוש בבקרה, יישום רעיון הפלורליזם המחקרי, השימוש במנגנון "הדעה האישית" ובשיטות מחקר מובנות וכיו"ב. כמובן, מתעוררת גם השאלה מי יחקור.
לגבי עיתוי פתיחת החקירה כעת ישנם נימוקים לכאן ולכאן.
ראשית, קהילת המודיעין משולבת בלחימה בעזה ובכל הגזרות הנוספות, וככל שמתגלים קשיים באיסוף, בניתוח בהפצה ובהטמעה של חומרי מודיעין, יש לזהותם במהירות כדי לשפר את ניהול המלחמה בחודשים הקרובים תוך תיקון הליקויים.
חקירה אפקטיבית חשובה גם לאישוש האמון הציבורי במערכות המודיעין. הקיבעון בקונספציה השגויה, על אף תמרורי האזהרה והכיסוי הבלתי מספק של חמאס, שהובילו להיעדר ההתרעה על ההתקפה, פגעו במידת לא מבוטלת בהערכה של הציבור כלפי קהילת המודיעין. ההערכה הזו חשובה גם לתחושת הביטחון הציבורית וגם ללגיטימציה הציבורית להשקעה הגדולה של משאבים בארגוני המודיעין. תפקוד המודיעין בלחימה נתפס כראוי להערכה, אך סביר שתחקור פרק זה בעשייה המודיעינית יתרום גם הוא לשיפור נוסף. ככלות הכול, המערכת המודיעינית נדרשת כעת למאמץ חסר תקדים וככל שתתייעל כן ייטב.
חקירה חשובה גם ליצירת נרטיב, לפחות ראשוני, באשר לכישלון. בהיעדר הבנה כזו, נוצר חלל אליו נכנסות תיאוריות קונספירציה, התורמות עוד יותר לערעור האמון של הציבור במערכות שאמונות על הגנתה של מדינת ישראל. יתר על כן, דחיית החקירה למועד מאוחר יותר עלולה לפגוע ביעילותה, משום שעם חלוף הזמן, חלק מן החומרים הרלוונטיים עלול להיעלם, וזיכרונם של אנשי המודיעין שעסקו בנושא מאבד ומעבד את האירועים באופן שעלול לפגוע באיכות ומסקנות התחקור.
בה בעת, חקירה כעת אינה חפה מקשיים. המערכות הנחקרות עודן שקועות במשימות דחופות ועיסוק בחקירת העבר הקרוב עשוי להקשות עליהן. חקירה מחייבת הקדשת זמן ועלולה להוליד מתחים בתוך ארגוני המודיעין וביניהם, בייחוד בשאלות הנוגעות לאחריות אישית של נושאי משרה וארגונים. בנוסף, חקירה כעת עשויה להיות מוגבלת. לחוקרים לא תהיה הבנה מלאה של התנהלות הצד השני ערב ההתקפה, שהיא מרכיב חשוב בהבנת הכשל.
לחלק מאתגרים אלה ניתן לתת מענה. למשל, לקבוע מראש, כי מטרת החקירה היא מקצועית בלבד, וכי אין בכוונתם של החוקרים להטיל אשמה אישית. גישה דומה ננקטה על ידי ועדת החקירה הלאומית האמריקנית שבדקה את אירועי התקפת הטרור של ה-11 בספטמבר ב-2001. בנוסף, בגזרות בהן הבנת התמונה המלאה אינה אפשרית ייתכן שיהיה מקום רק לאיסוף חומר, לרבות ריאיונות, כדי שהוא ינותח בהמשך. ניתן גם לפצל את החקירות. חקירה ברמה הלאומית - כגון ועדת חקירה ממלכתית או ממשלתית - ראוי כי תבחן בתום המלחמה את השאלות הרחבות כמו כיצד ומדוע התקבעה הקונספציה המודיעינית ואם יש מקום לשינויים במבנה קהילת המודיעין ובתיאום בין הארגונים השונים. במקביל, יש מקום גם לוועדות בדיקה פנימיות שתעסוקנה בהפקת לקחים ארגוניים ומבצעיים בכל יחידה לצורך המשך הלחימה. מטבע הדברים, ועדות שכאלה תבדוקנה היבטים מצומצמים יותר כגון תהליכי העבודה הפנימיים של הארגונים. חקירות אלו יכולות להתבצע הן ברמת הארגונים והן ביחידות המשנה. בהיעדר חקירה פנימית מערכתית, עלול להיווצר מצב שבו יחידות שונות יבצעו חקירות עצמאיות והדבר עלול להביא להחלשת הארגונים ולמתחים ביניהם (בתוך אמ"ן - בין חטיבת המחקר ל-8200) ובקהילת המודיעין (בין אמ"ן לשב"כ).
הדיון המתוח בקבינט בליל ה-4 בינואר בנושא הבדיקה שצה"ל מתעתד לקיים, מזכיר כי לחקירות שכאלה יש ממד פוליטי מרכזי. ישראל אינה חריגה בכך. הנשיא רוזוולט הצליח לדחות את החקירה בקונגרס האמריקני על הכישלון המודיעיני ערב ההתקפה היפנית על פרל הרבור ב-1941 עד לאחר הבחירות לנשיאות בשנת 1944, כדי שחקירה מוקדמת לא תפגע בו בקלפי. בברית המועצות, הותנעה הבדיקה של הכישלון של המודיעין הסובייטי לחזות את הפלישה הגרמנית ביוני 1941, רק לאחר מותו של סטלין ב-1953. בישראל, לעומת זאת, מנע דווקא ראש אמ"ן ב-1974 חקירה פנימית של מחדל יום הכיפורים (מעבר לוועדת אגרנט), כדי למנוע חיטוט בפצעים שיפגע במשימת שיקום המודיעין.
לסיכום, לדעתנו היתרונות בחקירה ממוקדת של התנהלות המודיעין כעת עולים על החסרונות הכרוכים בכך, אך יש לוודא שהחקירה תתבצע על ידי גורם בלתי תלוי ותוגבל לעניינים החיוניים להפקת לקחים מקצועיים הדרושים להמשך המלחמה, ולאיסוף מידע שעשוי להיעלם או להזדהם בהמשך. לצד זאת, נדרשת חקירה ברמה הלאומית, עדיף באמצעות ועדת חקירה ממלכתית, שתבחן בתום המלחמה סוגיות הקשורות להיבטים האסטרטגיים והמבניים בראיה ארוכת טווח, וכן את הזיקה בין הנדבכים השונים של הכשל המודיעיני – הן אלה שהובילו במישרין לכשל והן אלה שיצרו את התנאים שהובילו לכך (תרבות ארגונית, מאפייני כוח האדם, המבנה הארגוני וכיו"ב).
על המדוכה עומדים גם סימני השאלה לגבי מידת ההיכרות של קהילת המודיעין עם העוצמה שצברה חמאס ברצועת עזה ועם היקף התשתיות התת-קרקעיות שלה. שאלות אלה מקרינות גם על הערכות המודיעין לגבי איומים נוספים שמופעלים נגד ישראל, בראשם חיזבאללה בלבנון וארגונים נוספים הקשורים באיראן, ובהם גם החות'ים בתימן והמיליציות השיעיות בעיראק, לגבי הערכת המודיעין ששימשה בסיס לתרחיש הייחוס של צה"ל ומערכת הביטחון. שב"כ ואמ"ן, ובמידה פחותה המוסד, האחראים להערכת המודיעין בהקשר למלחמה בעזה, מבצעים מן הסתם תחקירים מבצעיים, אך חקירה מקיפה צריכה להתבצע על ידי גורם חיצוני בר-סמכא ובלתי תלוי, שיקנה לחקירה אמינות בקהילה ובציבור, ולכן עדיף למנותו לא על ידי הקהילה עצמה או על ידי צה"ל, אלא על ידי שר הביטחון או על ידי קבינט המלחמה המצומצם.
השאלה אם לחקור את תפקוד קהילת המודיעין כבר כעת או רק אחרי המלחמה היא אחת משורה של שאלות העולות כשבאים לגבש מדיניות בנושא החקירה. יש להכריע בסוגיית מקור הסמכות של צוות החקירה ומאפייני עבודתו (ועדה עם סמכויות כמו-שיפוטיות או ועדה משתפת), מהו טווח הזמן שיתוחקר ומהו רוחב היריעה שייחקר (התמקדות באירועים מסוימים או הסתכלות רחבה הן על הקונספציה המודיעינית והן על הקונספציה של המודיעין על עצמו שהובילה לביטחון עצמי מופרז באיכותו, הממשקים בין המודיעין לבין מקבלי ההחלטות בדרג המדיני ובדרג הצבאי), אם יחקרו גם נושאי כוח האדם, התרבות הארגונית, מידת השימוש בבקרה, יישום רעיון הפלורליזם המחקרי, השימוש במנגנון "הדעה האישית" ובשיטות מחקר מובנות וכיו"ב. כמובן, מתעוררת גם השאלה מי יחקור.
לגבי עיתוי פתיחת החקירה כעת ישנם נימוקים לכאן ולכאן.
ראשית, קהילת המודיעין משולבת בלחימה בעזה ובכל הגזרות הנוספות, וככל שמתגלים קשיים באיסוף, בניתוח בהפצה ובהטמעה של חומרי מודיעין, יש לזהותם במהירות כדי לשפר את ניהול המלחמה בחודשים הקרובים תוך תיקון הליקויים.
חקירה אפקטיבית חשובה גם לאישוש האמון הציבורי במערכות המודיעין. הקיבעון בקונספציה השגויה, על אף תמרורי האזהרה והכיסוי הבלתי מספק של חמאס, שהובילו להיעדר ההתרעה על ההתקפה, פגעו במידת לא מבוטלת בהערכה של הציבור כלפי קהילת המודיעין. ההערכה הזו חשובה גם לתחושת הביטחון הציבורית וגם ללגיטימציה הציבורית להשקעה הגדולה של משאבים בארגוני המודיעין. תפקוד המודיעין בלחימה נתפס כראוי להערכה, אך סביר שתחקור פרק זה בעשייה המודיעינית יתרום גם הוא לשיפור נוסף. ככלות הכול, המערכת המודיעינית נדרשת כעת למאמץ חסר תקדים וככל שתתייעל כן ייטב.
חקירה חשובה גם ליצירת נרטיב, לפחות ראשוני, באשר לכישלון. בהיעדר הבנה כזו, נוצר חלל אליו נכנסות תיאוריות קונספירציה, התורמות עוד יותר לערעור האמון של הציבור במערכות שאמונות על הגנתה של מדינת ישראל. יתר על כן, דחיית החקירה למועד מאוחר יותר עלולה לפגוע ביעילותה, משום שעם חלוף הזמן, חלק מן החומרים הרלוונטיים עלול להיעלם, וזיכרונם של אנשי המודיעין שעסקו בנושא מאבד ומעבד את האירועים באופן שעלול לפגוע באיכות ומסקנות התחקור.
בה בעת, חקירה כעת אינה חפה מקשיים. המערכות הנחקרות עודן שקועות במשימות דחופות ועיסוק בחקירת העבר הקרוב עשוי להקשות עליהן. חקירה מחייבת הקדשת זמן ועלולה להוליד מתחים בתוך ארגוני המודיעין וביניהם, בייחוד בשאלות הנוגעות לאחריות אישית של נושאי משרה וארגונים. בנוסף, חקירה כעת עשויה להיות מוגבלת. לחוקרים לא תהיה הבנה מלאה של התנהלות הצד השני ערב ההתקפה, שהיא מרכיב חשוב בהבנת הכשל.
לחלק מאתגרים אלה ניתן לתת מענה. למשל, לקבוע מראש, כי מטרת החקירה היא מקצועית בלבד, וכי אין בכוונתם של החוקרים להטיל אשמה אישית. גישה דומה ננקטה על ידי ועדת החקירה הלאומית האמריקנית שבדקה את אירועי התקפת הטרור של ה-11 בספטמבר ב-2001. בנוסף, בגזרות בהן הבנת התמונה המלאה אינה אפשרית ייתכן שיהיה מקום רק לאיסוף חומר, לרבות ריאיונות, כדי שהוא ינותח בהמשך. ניתן גם לפצל את החקירות. חקירה ברמה הלאומית - כגון ועדת חקירה ממלכתית או ממשלתית - ראוי כי תבחן בתום המלחמה את השאלות הרחבות כמו כיצד ומדוע התקבעה הקונספציה המודיעינית ואם יש מקום לשינויים במבנה קהילת המודיעין ובתיאום בין הארגונים השונים. במקביל, יש מקום גם לוועדות בדיקה פנימיות שתעסוקנה בהפקת לקחים ארגוניים ומבצעיים בכל יחידה לצורך המשך הלחימה. מטבע הדברים, ועדות שכאלה תבדוקנה היבטים מצומצמים יותר כגון תהליכי העבודה הפנימיים של הארגונים. חקירות אלו יכולות להתבצע הן ברמת הארגונים והן ביחידות המשנה. בהיעדר חקירה פנימית מערכתית, עלול להיווצר מצב שבו יחידות שונות יבצעו חקירות עצמאיות והדבר עלול להביא להחלשת הארגונים ולמתחים ביניהם (בתוך אמ"ן - בין חטיבת המחקר ל-8200) ובקהילת המודיעין (בין אמ"ן לשב"כ).
הדיון המתוח בקבינט בליל ה-4 בינואר בנושא הבדיקה שצה"ל מתעתד לקיים, מזכיר כי לחקירות שכאלה יש ממד פוליטי מרכזי. ישראל אינה חריגה בכך. הנשיא רוזוולט הצליח לדחות את החקירה בקונגרס האמריקני על הכישלון המודיעיני ערב ההתקפה היפנית על פרל הרבור ב-1941 עד לאחר הבחירות לנשיאות בשנת 1944, כדי שחקירה מוקדמת לא תפגע בו בקלפי. בברית המועצות, הותנעה הבדיקה של הכישלון של המודיעין הסובייטי לחזות את הפלישה הגרמנית ביוני 1941, רק לאחר מותו של סטלין ב-1953. בישראל, לעומת זאת, מנע דווקא ראש אמ"ן ב-1974 חקירה פנימית של מחדל יום הכיפורים (מעבר לוועדת אגרנט), כדי למנוע חיטוט בפצעים שיפגע במשימת שיקום המודיעין.
לסיכום, לדעתנו היתרונות בחקירה ממוקדת של התנהלות המודיעין כעת עולים על החסרונות הכרוכים בכך, אך יש לוודא שהחקירה תתבצע על ידי גורם בלתי תלוי ותוגבל לעניינים החיוניים להפקת לקחים מקצועיים הדרושים להמשך המלחמה, ולאיסוף מידע שעשוי להיעלם או להזדהם בהמשך. לצד זאת, נדרשת חקירה ברמה הלאומית, עדיף באמצעות ועדת חקירה ממלכתית, שתבחן בתום המלחמה סוגיות הקשורות להיבטים האסטרטגיים והמבניים בראיה ארוכת טווח, וכן את הזיקה בין הנדבכים השונים של הכשל המודיעיני – הן אלה שהובילו במישרין לכשל והן אלה שיצרו את התנאים שהובילו לכך (תרבות ארגונית, מאפייני כוח האדם, המבנה הארגוני וכיו"ב).
