"על המדף" - ספרו של עמית המחקר ד"ר שי הרשקוביץ - עתיד המודיעין הלאומי
מאת: שי יגר-גרנות
לקריאת הסקירה בפורמט PDF
וייג' סבור שספרו הקצר יחסית והמרשים של הרשקוביץ, הכתוב בבהירות ובכשרון, מביא למודעות את האתגרים עמם מתמודדים ארגוני המודיעין במאה ה-21 ובמרכזם הטמעת המשמעויות של המעבר מעידן המהפכה התעשייתית, בו עוצבו ארגוני המודיעין במאה העשרים כמפעלי ייצור מודיעין על בסיס "מעגל המודיעין", לארגונים המתאימים עצמם למהפכת המידע שמאפיינת את ימינו. השינויים שהספר מצביע עליהם כחיוניים להשגת הדומיננטיות במידע שארגוני המודיעין חותרים אליה הם בלתי נמנעים, לדעת וייג', הסבור שהספר מציג כראוי את המציאות החדשה הזו ולכן יש להניח שרבים יראו בו חומר קריאה הדרוש להם.
וייג' מסביר תחילה שכפי שכותרת הספר עשויה לרמז, הרשקוביץ מנסה לתאר בספרו כיצד טכנולוגיה משפיעה על תחום המודיעין. בנושא זה לפי הרשקוביץ, הטכנולוגיה מביאה עימה מהפכה, ולא אבולוציה לתחום המודיעין. הרשקוביץ סבור אם כן שהמודיעין כיום הינו חלק מ"מערכת חברתית" שעליה להשתנות על מנת לשמור על הרלוונטיות שלה למקבל ההחלטות.
הרשקוביץ מדגיש בספרו את החשיבות של הדאטה ומסביר שהיכולות לאסוף, לאחסן ולהשתמש במידע באופן חסכוני משנות את היכולות הבסיסיות של גופי המודיעין. לטענתו, תמורות אלו מובילות להתקרבות ברורה בין תחומי המודיעין והטכנולוגיה ולכן חלים שינויים גם במונחים כגון "סודיות". לשיטתו, על גופי מודיעין לגלות נכונות מסוימת "לטשטש" את הגבולות שבין "פנים-הארגון" ובין מה ש"מחוץ-לארגון", כלומר עליהם להיות נכונים לשתף פעולה עם "קהיליית המידע" (גופי מודיעין-אקדמיה ומומחים חוץ ממשליים והמגזר הפרטי).
וייג' מתאר שהרשקוביץ חוזר בספרו אחורה, אל שנות ה-40 של המאה ה-20. בתקופה זו התקבעה התפיסה לפי המודיעין הוא "שירות" - שתוצריו הם פרי של "מעגל המודיעין" שמגיעים לבסוף אל ה"צרכן", הלוא הוא הקברניט. הרשקוביץ סבור שכבר באמצע המאה ה-20, עם התגברותם של החלקים ה"טכניים" יותר ברכיב האיסוף, נעשה מודל זה מיושן. קציני המודיעין והקברניטים התעלמו מכך שהחלק המורכב יותר בעבודת המודיעין הוא גיבוש התמונה, או הבנת המשמעות (ופחות האיסוף). הוא מסביר שלמרות שהתחוללו שינויים בקהילת המודיעין של ארה"ב בסוף המאה ה-20 וביתר שאת לאחר מתקפת הטרור ב-9/11, התפיסה נשארה של "תעשייה" אם כי לאחר הקמת המשרד של מנהל המודיעין הלאומי ה-ODNI והמרכז לפיתוח טכנולוגיות של קהילת המודיעין - IARPA היא הפכה אולי למעט מורכבת יותר.
וייג' מתאר את מסקנתו של הרשקוביץ לפיה על ארגוני המודיעין לעבור שינויים יסודיים ביותר כדי להתאים עצמם למציאות בעידן מהפיכת המידע. "מעגל המודיעין", לדעתו של הרשקוביץ, הוא קונספט שאבד עליו הכלח וגם אם יחולו בו אי-אלו התאמות הוא כבר לא יוכל להיות "מתוקן", משום שהוא מבוסס על הנחות שאינן תקפות יותר. הרשקוביץ אף מוסיף שהאיומים בעידן הנוכחי אינם מתמצים באיומים מסווגים-לאומיים, אלא שהם רחבים יותר – הם מתפרסים על פני שטח רב יותר וחלקם אף נמצא במרחב הווירטואלי.
הרשקוביץ מציין עבודה שנעשתה בשנת 2006 במכון RAND האמריקני בכותרת "מהפיכה בנושא המודיעין" שהייתה לטענתו העמקה ראשונה בנושא – שמסקנותיה השתקפו היטב באירועי האביב הערבי בשנת 2011 עת ארגוני המודיעין נשארו מאחור בשל החולשה שלהם בכל הנוגע לרשתות החברתיות. בשנה זו גם פרסם ויליאם להנמן[3] את ספרו שבו קבע שהאתגר האמיתי הוא להבין את השינויים הטקטוניים שדורשים אימוץ של פרדיגמה חדשה. זו כוללת לפי להנמן יותר שיתוף-מידע ושיתופי פעולה עם מי ש"מחוץ" לקהיליית המודיעין, כולל האקדמיה והמגזר הפרטי.
וייג' מתאר שלאחר מכן מתייחס הרשקוביץ לדבריו של גלן גרסטל[4] בדבר מהירותה הגוברת של הדיגיטציה והיכולת של ממשלות להתאים עצמן לכך. גרסטל מציע מספר טכנולוגיות שהן נדבך מרכזי בהקשר זה, ובראשן ה- AI משום שהוא יאפשר להבחין בין מידע אמיתי למזויף. ביחס להגנה על המידע, הרשקוביץ מסביר שהארכיטקטורה המבוזרת של טכנולוגיות "בלוקצ'יין" בשילוב של NFTs [5], שיאפשרו לזהות נתונים על הבלוקצ'יין באופן חד-פעמי היא אחת מהטכנולוגיות שיאפשרו להגביר את השמירה על המידע. הרשקוביץ מסביר שטכנולוגית "בלוקצ'יין" מאפשרת העברה של מידע ושיתופו תוך וידוא זהותו של יוצר המידע והבטחה שהמידע לא עובד או סולף. תחום אחר שהרשקוביץ מציין בהקשר זה הוא Internet of Things – הצפוי לחבר אליו עד ל-2025 כ-100 מיליארד התקנים. כך תיווצר יכולת להעביר באופן מיידי כמויות אדירות של מידע, כאשר ממשלות כיום מחפשות דרכים "לטפל" בו ולאחסנו על גבי עננים. ניתן יהיה להשתמש במידע העתק הזה, לצורך הפקת תובנות לשאלות שונות שיוכלו לשרת את מקבלי ההחלטות. למקבל ההחלטות יהיה אם כן יתרון דיגיטלי. הרשקוביץ מסביר שהתפתחות זו תוביל לשינויים בכמה אספקטים בסיסיים ביותר של איסוף המודיעין. כך, ניתן יהיה לבצע איסוף "הפוך" – במקום שהאדם יקבל לידיו את המידע וינסה לזהות דפוסים, המכונה תדע לזהות דפוסים נסתרים במידע והאדם יוכל לבנות את ההיפותזה שלו על בסיס אלה.
וייג' מציג את תפיסתו של הרשקוביץ, הגורס שאיסוף אינו צריך להיות פעולה ניטרלית. תחת זאת, לפי הרשקוביץ משימת האיסוף צריכה להיות משימה אנליטית, כזו שתערב באופן פעיל את קציני המחקר ואת מקבלי ההחלטות, במטרה לפתח הבנה ממשית יותר של מרחב האיומים. כלומר, לייצר רלוונטיות על בסיס של שיתוף פעולה ולא של יחסי לקוח-צרכן. הרשקוביץ מדגים את הטענה, תוך התבססות על הצעתם של קרבל[6] ואולקוט[7], לפיה על קצין המודיעין לספק ידע ורעיונות (ולא רק לספק מידע) כאשר הכוונה היא שיספק המלצות ויהיה בקיא גם בתחום המדיניות.
בהמשך לרעיון ה"רלוונטיות על בסיס שיתוף-פעולה", וייג' מציין מספר חידושים מתודולוגיים שהרשקוביץ מתייחס אליהם בספרו:
הראשון, הוא למעשה ערבוב בין OSINT לבין HUMINT. מדובר במידע ממקורות-המונים כאשר קהילות מומחים ופרקטיקנרים משתפים ידע בתחום התמחותם על מנת לערוך מחקר משותף . הרשקוביץ מסביר שאחד היתרונות בשיטה זו הוא התמודדות טובה יותר עם הטיות (למשל הטיות חשיבה אצל קבוצות מסוימות או פתולוגיות ארגוניות). באמצעות שיטה זו יוצרים קבוצה מגוונת יותר ונשמע מגוון רחב יותר של דעות. עם זאת יש להכיר בכך ששיטה זו אינה מתאימה בכל המקרים. כך למשל שניים מחסרונותיה הם שהיא פחות מובנית מבחינה מתודית ושעלולים לצוף כל מני מניעים נסתרים אצל חלק מהצדדים.
החידוש השני הוא פרדיגמה מודיעינית חדשה שפותחה על ידי ד"ר רועי צזנה[8] שנקראת Temporal Intelligence או בקיצור TEMPINT. הפרדיגמה הזו מנסה להיות גישה חדשה לאיסוף, לעיבוד ולניתוח של מידע. המתודה מתמקדת במודיעין מבוסס-פעילות. כך, TEMPINT תאפשר לאנליסט להשתמש במידע המאוחסן על גבי העננים כדי לייצר מעין "מכונת זמן" שבאמצעותה יוכל להתחקות אחרי אופן התפתחותו של אירוע מסוים ועל בסיס אותו מידע ש"נשלף" להגיע לתבונות.
לבסוף וייג' מציג את חמשת ה-Cs של הטרנספורמציה המודיעינית שבהם בוחר הרשקוביץ לסכם את ספרו. אלה הם:
---------------------
[1] ד״ר שי הרשקוביץ הוא עמית מחקר בכיר במכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין במרכז למורשת המודיעין. הוא בעל למעלה מ-20 שנות ניסיון בתחומי האסטרטגיה, המחקר והמודיעין. לשי דוקטורט במדע-המדינה ותחום ההתמחות האקדמי שלו נוגע לתחום המודיעין הלאומי והממשק שבין מודיעין וטכנולוגיה.
[2]קארל אנתוני וייג' הוא פרופסור למדע המדינה ב-Coastal Georgia Community College. סיכום זה מבוסס על ביקורת שכתב ושפורסמה בכתב העת International Journal of Intelligence and Counterintelligence בפברואר 2023. הסיכום נכתב על ידי שי יגר-גרנות, עוזר מחקר במכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין.
[3]William Lahneman "Keeping U.S. Intelligence Effective: The Need for a Revolution in Intelligence Affairs", Rowman & Littlefield.
[4] Glenn S. Gerstell, former counsel of the National Security Agency (NSA) and Central Security Service (CSS) from 2015 to 2020.
[5] Nonfungible tokens
[6] Josh Kerbel is a member of the research faculty at the National Intelligence University - NIU
[7] Anthony Olcott is a Senior Fellow at the Center for the Study of Intelligence, and was Officer in Residence at Georgetown University's Institute for the Study of Diplomacy.
[8]Dr. Roey Tzezana is a fellow in Yuval Ne'eman Workshop for Science, Technology & Security, and lectures in the Technion.
לקריאת הסקירה בפורמט PDF
עתיד המודיעין הלאומי: כיצד טכנולוגיות פורצות דרך יעצבו מחדש את קהיליות המודיעין – ד"ר שי הרשקוביץ[1]
על המדף - מבוסס על ביקורת מאת פרופ' קארל אנתוני וייג'[2]
וייג' סבור שספרו הקצר יחסית והמרשים של הרשקוביץ, הכתוב בבהירות ובכשרון, מביא למודעות את האתגרים עמם מתמודדים ארגוני המודיעין במאה ה-21 ובמרכזם הטמעת המשמעויות של המעבר מעידן המהפכה התעשייתית, בו עוצבו ארגוני המודיעין במאה העשרים כמפעלי ייצור מודיעין על בסיס "מעגל המודיעין", לארגונים המתאימים עצמם למהפכת המידע שמאפיינת את ימינו. השינויים שהספר מצביע עליהם כחיוניים להשגת הדומיננטיות במידע שארגוני המודיעין חותרים אליה הם בלתי נמנעים, לדעת וייג', הסבור שהספר מציג כראוי את המציאות החדשה הזו ולכן יש להניח שרבים יראו בו חומר קריאה הדרוש להם.
וייג' מסביר תחילה שכפי שכותרת הספר עשויה לרמז, הרשקוביץ מנסה לתאר בספרו כיצד טכנולוגיה משפיעה על תחום המודיעין. בנושא זה לפי הרשקוביץ, הטכנולוגיה מביאה עימה מהפכה, ולא אבולוציה לתחום המודיעין. הרשקוביץ סבור אם כן שהמודיעין כיום הינו חלק מ"מערכת חברתית" שעליה להשתנות על מנת לשמור על הרלוונטיות שלה למקבל ההחלטות.
הרשקוביץ מדגיש בספרו את החשיבות של הדאטה ומסביר שהיכולות לאסוף, לאחסן ולהשתמש במידע באופן חסכוני משנות את היכולות הבסיסיות של גופי המודיעין. לטענתו, תמורות אלו מובילות להתקרבות ברורה בין תחומי המודיעין והטכנולוגיה ולכן חלים שינויים גם במונחים כגון "סודיות". לשיטתו, על גופי מודיעין לגלות נכונות מסוימת "לטשטש" את הגבולות שבין "פנים-הארגון" ובין מה ש"מחוץ-לארגון", כלומר עליהם להיות נכונים לשתף פעולה עם "קהיליית המידע" (גופי מודיעין-אקדמיה ומומחים חוץ ממשליים והמגזר הפרטי).
וייג' מתאר שהרשקוביץ חוזר בספרו אחורה, אל שנות ה-40 של המאה ה-20. בתקופה זו התקבעה התפיסה לפי המודיעין הוא "שירות" - שתוצריו הם פרי של "מעגל המודיעין" שמגיעים לבסוף אל ה"צרכן", הלוא הוא הקברניט. הרשקוביץ סבור שכבר באמצע המאה ה-20, עם התגברותם של החלקים ה"טכניים" יותר ברכיב האיסוף, נעשה מודל זה מיושן. קציני המודיעין והקברניטים התעלמו מכך שהחלק המורכב יותר בעבודת המודיעין הוא גיבוש התמונה, או הבנת המשמעות (ופחות האיסוף). הוא מסביר שלמרות שהתחוללו שינויים בקהילת המודיעין של ארה"ב בסוף המאה ה-20 וביתר שאת לאחר מתקפת הטרור ב-9/11, התפיסה נשארה של "תעשייה" אם כי לאחר הקמת המשרד של מנהל המודיעין הלאומי ה-ODNI והמרכז לפיתוח טכנולוגיות של קהילת המודיעין - IARPA היא הפכה אולי למעט מורכבת יותר.
וייג' מתאר את מסקנתו של הרשקוביץ לפיה על ארגוני המודיעין לעבור שינויים יסודיים ביותר כדי להתאים עצמם למציאות בעידן מהפיכת המידע. "מעגל המודיעין", לדעתו של הרשקוביץ, הוא קונספט שאבד עליו הכלח וגם אם יחולו בו אי-אלו התאמות הוא כבר לא יוכל להיות "מתוקן", משום שהוא מבוסס על הנחות שאינן תקפות יותר. הרשקוביץ אף מוסיף שהאיומים בעידן הנוכחי אינם מתמצים באיומים מסווגים-לאומיים, אלא שהם רחבים יותר – הם מתפרסים על פני שטח רב יותר וחלקם אף נמצא במרחב הווירטואלי.
הרשקוביץ מציין עבודה שנעשתה בשנת 2006 במכון RAND האמריקני בכותרת "מהפיכה בנושא המודיעין" שהייתה לטענתו העמקה ראשונה בנושא – שמסקנותיה השתקפו היטב באירועי האביב הערבי בשנת 2011 עת ארגוני המודיעין נשארו מאחור בשל החולשה שלהם בכל הנוגע לרשתות החברתיות. בשנה זו גם פרסם ויליאם להנמן[3] את ספרו שבו קבע שהאתגר האמיתי הוא להבין את השינויים הטקטוניים שדורשים אימוץ של פרדיגמה חדשה. זו כוללת לפי להנמן יותר שיתוף-מידע ושיתופי פעולה עם מי ש"מחוץ" לקהיליית המודיעין, כולל האקדמיה והמגזר הפרטי.
וייג' מתאר שלאחר מכן מתייחס הרשקוביץ לדבריו של גלן גרסטל[4] בדבר מהירותה הגוברת של הדיגיטציה והיכולת של ממשלות להתאים עצמן לכך. גרסטל מציע מספר טכנולוגיות שהן נדבך מרכזי בהקשר זה, ובראשן ה- AI משום שהוא יאפשר להבחין בין מידע אמיתי למזויף. ביחס להגנה על המידע, הרשקוביץ מסביר שהארכיטקטורה המבוזרת של טכנולוגיות "בלוקצ'יין" בשילוב של NFTs [5], שיאפשרו לזהות נתונים על הבלוקצ'יין באופן חד-פעמי היא אחת מהטכנולוגיות שיאפשרו להגביר את השמירה על המידע. הרשקוביץ מסביר שטכנולוגית "בלוקצ'יין" מאפשרת העברה של מידע ושיתופו תוך וידוא זהותו של יוצר המידע והבטחה שהמידע לא עובד או סולף. תחום אחר שהרשקוביץ מציין בהקשר זה הוא Internet of Things – הצפוי לחבר אליו עד ל-2025 כ-100 מיליארד התקנים. כך תיווצר יכולת להעביר באופן מיידי כמויות אדירות של מידע, כאשר ממשלות כיום מחפשות דרכים "לטפל" בו ולאחסנו על גבי עננים. ניתן יהיה להשתמש במידע העתק הזה, לצורך הפקת תובנות לשאלות שונות שיוכלו לשרת את מקבלי ההחלטות. למקבל ההחלטות יהיה אם כן יתרון דיגיטלי. הרשקוביץ מסביר שהתפתחות זו תוביל לשינויים בכמה אספקטים בסיסיים ביותר של איסוף המודיעין. כך, ניתן יהיה לבצע איסוף "הפוך" – במקום שהאדם יקבל לידיו את המידע וינסה לזהות דפוסים, המכונה תדע לזהות דפוסים נסתרים במידע והאדם יוכל לבנות את ההיפותזה שלו על בסיס אלה.
וייג' מציג את תפיסתו של הרשקוביץ, הגורס שאיסוף אינו צריך להיות פעולה ניטרלית. תחת זאת, לפי הרשקוביץ משימת האיסוף צריכה להיות משימה אנליטית, כזו שתערב באופן פעיל את קציני המחקר ואת מקבלי ההחלטות, במטרה לפתח הבנה ממשית יותר של מרחב האיומים. כלומר, לייצר רלוונטיות על בסיס של שיתוף פעולה ולא של יחסי לקוח-צרכן. הרשקוביץ מדגים את הטענה, תוך התבססות על הצעתם של קרבל[6] ואולקוט[7], לפיה על קצין המודיעין לספק ידע ורעיונות (ולא רק לספק מידע) כאשר הכוונה היא שיספק המלצות ויהיה בקיא גם בתחום המדיניות.
בהמשך לרעיון ה"רלוונטיות על בסיס שיתוף-פעולה", וייג' מציין מספר חידושים מתודולוגיים שהרשקוביץ מתייחס אליהם בספרו:
הראשון, הוא למעשה ערבוב בין OSINT לבין HUMINT. מדובר במידע ממקורות-המונים כאשר קהילות מומחים ופרקטיקנרים משתפים ידע בתחום התמחותם על מנת לערוך מחקר משותף . הרשקוביץ מסביר שאחד היתרונות בשיטה זו הוא התמודדות טובה יותר עם הטיות (למשל הטיות חשיבה אצל קבוצות מסוימות או פתולוגיות ארגוניות). באמצעות שיטה זו יוצרים קבוצה מגוונת יותר ונשמע מגוון רחב יותר של דעות. עם זאת יש להכיר בכך ששיטה זו אינה מתאימה בכל המקרים. כך למשל שניים מחסרונותיה הם שהיא פחות מובנית מבחינה מתודית ושעלולים לצוף כל מני מניעים נסתרים אצל חלק מהצדדים.
החידוש השני הוא פרדיגמה מודיעינית חדשה שפותחה על ידי ד"ר רועי צזנה[8] שנקראת Temporal Intelligence או בקיצור TEMPINT. הפרדיגמה הזו מנסה להיות גישה חדשה לאיסוף, לעיבוד ולניתוח של מידע. המתודה מתמקדת במודיעין מבוסס-פעילות. כך, TEMPINT תאפשר לאנליסט להשתמש במידע המאוחסן על גבי העננים כדי לייצר מעין "מכונת זמן" שבאמצעותה יוכל להתחקות אחרי אופן התפתחותו של אירוע מסוים ועל בסיס אותו מידע ש"נשלף" להגיע לתבונות.
לבסוף וייג' מציג את חמשת ה-Cs של הטרנספורמציה המודיעינית שבהם בוחר הרשקוביץ לסכם את ספרו. אלה הם:
- חיבור (connection) – מדגיש את הצורך עבור עובדי קהיליות המודיעין להגדיר מחדש את התחומים שבהם לבן-האנוש יש יתרון על פני המכונה. כך המכונה תיהפך ל"שותפה" של העובד במקום עוד כלי בארגז הכלים שלו.
- שיתוף פעולה (collaboration) – נדרשים שיתופי פעולה פנים-ארגוניים, בין-ארגוניים וחוץ-ארגוניים. אלה דורשים בהכרח "טשטוש" של כמה מה"גבולות" המוגדרים כיום בקהילות המודיעין.
- ביקורתיות (critique) – להפגין חשיבה ביקורתית ב"שרשרת" המודיעינית, בדגש על התחום האסטרטגי שבו התשובות הן תלויות-הקשר. יש לבצע בחינה מחודשת מתמדת של המסגרות העקרוניות והתפיסתיות שדרכן ניגשים לשאלות אסטרטגיות.
- יצירתיות (creativity) – יצירת מושגים ואפשרויות חדשות.
- מומחיות תוכן (content expertise) – עדיין יש חשיבות לידע של מומחה התוכן ולהיכרות המעמיקה שלו עם ההיסטוריה, התרבות או הפוליטיקה של מקום מסוים.
---------------------
[1] ד״ר שי הרשקוביץ הוא עמית מחקר בכיר במכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין במרכז למורשת המודיעין. הוא בעל למעלה מ-20 שנות ניסיון בתחומי האסטרטגיה, המחקר והמודיעין. לשי דוקטורט במדע-המדינה ותחום ההתמחות האקדמי שלו נוגע לתחום המודיעין הלאומי והממשק שבין מודיעין וטכנולוגיה.
[2]קארל אנתוני וייג' הוא פרופסור למדע המדינה ב-Coastal Georgia Community College. סיכום זה מבוסס על ביקורת שכתב ושפורסמה בכתב העת International Journal of Intelligence and Counterintelligence בפברואר 2023. הסיכום נכתב על ידי שי יגר-גרנות, עוזר מחקר במכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין.
[3]William Lahneman "Keeping U.S. Intelligence Effective: The Need for a Revolution in Intelligence Affairs", Rowman & Littlefield.
[4] Glenn S. Gerstell, former counsel of the National Security Agency (NSA) and Central Security Service (CSS) from 2015 to 2020.
[5] Nonfungible tokens
[6] Josh Kerbel is a member of the research faculty at the National Intelligence University - NIU
[7] Anthony Olcott is a Senior Fellow at the Center for the Study of Intelligence, and was Officer in Residence at Georgetown University's Institute for the Study of Diplomacy.
[8]Dr. Roey Tzezana is a fellow in Yuval Ne'eman Workshop for Science, Technology & Security, and lectures in the Technion.
אולי יעניין אתכם לקרוא גם
על המדף: ספרו של בן מקינטייר "המרגל והבוגד" – תובנות ולקחים מבצעיים
#סקירת הספרות אודות ספרו של בן מקנטייר "המרגל
והבוגד" שתורגם לעברית, פורסמה לאחרונה בכתב עת אקדמי.
אולג גורדייבסקי, קצין בכיר בקג"ב שערק לבריטניה ב-1985, היה סוכן בריטי במשך יותר מעשור וסיפק ל-MI6 מודיעין איכותי במיוחד. גורדייבסקי, הוברח מברית המועצות על ידי ה-MI6 ביולי 1985, ונידון למוות שלא בפניו. סקירה זו נכתבה באופן שונה מסקירות ספרות רגילות והמיקוד שלה הוא באפשרות להפיק מספר מצוין זה תובנות חשובות ממבצע גורדייבסקי ("מבצע פימליקו") מנקודת מבט מבצעית ובאופן קבלת החלטות. ניכר כי לסופר ניתנה גישה לחומרים מבצעיים של שירות המודיעין הבריטי המוכר כ-MI6, מה שנותן לספר ממד ייחודי.
אולג גורדייבסקי, קצין בכיר בקג"ב שערק לבריטניה ב-1985, היה סוכן בריטי במשך יותר מעשור וסיפק ל-MI6 מודיעין איכותי במיוחד. גורדייבסקי, הוברח מברית המועצות על ידי ה-MI6 ביולי 1985, ונידון למוות שלא בפניו. סקירה זו נכתבה באופן שונה מסקירות ספרות רגילות והמיקוד שלה הוא באפשרות להפיק מספר מצוין זה תובנות חשובות ממבצע גורדייבסקי ("מבצע פימליקו") מנקודת מבט מבצעית ובאופן קבלת החלטות. ניכר כי לסופר ניתנה גישה לחומרים מבצעיים של שירות המודיעין הבריטי המוכר כ-MI6, מה שנותן לספר ממד ייחודי.
קרא עוד
