"שתי הפתעות בכרטיס אחד"

תאריך: 21/05/2021

מה אנשי המודיעין יכולים ללמוד מעלייתה ומנפילתה של הסופרליג?

"במת אורח"

סא"ל (מיל') דב דל
21 מאי 2021

האירוע הגדול של הכדורגל העולמי התחיל כמו נורמנדי, שובר השוויון שימוטט את אימפריות הרשע אופ"א ופיפ"א, ונגמר כמו מפרץ החזירים, פיאסקו שמגלם תבוסה של החזירות הקפיטליסטית. ברית חדשה של מיליארדרים אמריקנים, אוליגרכים רוסים, שיח'ים מפרציים ואנשי הון-שלטון אירופאים ותיקים הוכתה והתקפלה מול שני כוחות יריבים שהתאגדו מולה - אליטת העסקונה הישנה, שמייצגת אותם ערכים של כסף וכוח, וקהל האוהדים, ה"עמך", שעדיין מעדיף את הדרבי המקומי והדלוח שלו על פני משחק ענק נוסח יובה-סיטי כל שבועיים.   

מטרת נייר זה לבחון את האירוע מנקודת מבט מודיעינית - מה ניתן ללמוד ממנו בראיה מתודולוגית ותיאורטית.   

בהקבלה לעולם המודיעיני שלנו, התרחשו כאן שתי הפתעות בזו אחר זו: הן ההכרזה על ההתארגנות החדשה, במעין הפיכת חצר, והן הוויתור המהיר עליה (לפחות בשלב זה). מדובר בשתי הפתעות שונות, שמקורן ב"כשלים" נפרדים: 

א. ההפתעה הראשונה הייתה מצבית. שיח בין המועדונים העשירים באירופה על הקמת הסופרליג מתקיים כבר כמה שנים, וזוכה מעת לעת לכיסוי תקשורתי בעיתונות הספורט, לרבות טיעוני בעד ונגד. לכן, ההודעה הלילית הפתיעה בעיקר בעיתויה ובסודיות שאפפה אותה, ללא הדלפות מוקדמות. זו מציאות שקשה מאוד לדמיינה בעולם הרשתות החברתיות של ימינו, וודאי כשמדובר במועדוני ענק רוויי מאבקי שליטה פנימיים, שכל אחד מהם מכוסה 24/7 ע"י לפחות עשרות גופי תקשורת עירוניים, מדינתיים, כלל-אירופאיים ובינ"ל, המחזיקים בשלל מקורות, מהאפסנאות דרך חדר ההלבשה ועד ליציע הכבוד. 

ב. ההפתעה השנייה הייתה אסטרטגית. ניכר שהשילוב בין עוצמת ההתנגדות הפוליטית והאיומים בסנקציות חריפות ומידיות מצד אופ"א ופיפ"א כלפי המועדונים "הבדלנים", לבין מחאת השטח של קהלי האוהדים, לרבות אלו של הקבוצות "הקושרות" עצמן, ופה ושם גם של שחקנים ומאמנים, הימם לחלוטין את בעלי המועדונים. גם כאן, קשה מאוד לדמיין טעות הערכתית כה כבדה מצד אותם בעלים ויו"רים: הרי הם חיים יום-יומית הן את המערכת הפוליטית של עולם הספורט, על דורסנותה, שחיתותה והאינטריגות האופפות אותה (חלקם באים גם מהפוליטיקה הארצית), והן את עולם האוהדים (עמם הם אף מתחככים מעת לעת, למשל סביב מחירי הכרטיסים או סביב תופעות של אלימות, גזענות והומופוביה במגרשים). המהירות בה קרסה ההתארגנות מלמדת שההתנגדות כלפיה לא נלקחה בחשבון ולו כסבירות נמוכה או תפנית. כשמדובר באנשי עסקים חובקי עולם, שוודאי מפעילים וצורכים מודיעין לפני החלטות קריטיות ויודעים לגדר סיכונים, זו נראית טעות בלתי אפשרית.  

באותה הקבלה לעולם המודיעין, אפשר לנסות ולהסביר את ההפתעות: 

א. בפער שבין עצם החשיבה על תרחישי שינוי לבין האמונה שהם אכן יתממשו. חוקר לבנון לוקח בחשבון מלחמת אזרחים חדשה. חוקרת פלסטינים תדבר על פיוס פתח-חמאס כאירוע "בקלפים". חוקרי איראן יעסקו דרך קבע באפשרות לנפילת המשטר. חוקרי המזה"ת דיברו לפני עשור וחצי על תהליכי העומק שהתממשו לפני עשור. עסקני ועיתונאי ספורט דיברו לפני שלוש שנים על הסופרליג. ועדיין, ההפתעה המצבית משקפת שמרנות תודעתית שהיא מעבר להחמצת סימנים מעידים או לקושי לתת קונקרטיזציה להתרעה אסטרטגית.  

ב. בהערכת יתר, ומיד אחריה בהערכת חסר, של עוצמת הסדר הישן והמוכר לנו, וחוזר חלילה. במצרים של תחילת שנת 2011 הערכנו שמשטר מבארכ ישרוד את התסיסה הציבורית נגדו, כי ייחסנו לו יותר כוח משהיה בידיו באמת. זמן קצר אחר כך, ספרנו את החודשים והשבועות לנפילת משטר אסד בסוריה, כי ראינו מה קרה במצרים, בתוניסיה, בלוב ובתימן. במצרים של אמצע 2013 הענקנו "אשראי הערכתי" לשלטון האח"ס, באווירה של מזרח תיכון חדש ו"ירוק", גם כשהתלכדו מולו הצבא והציבור (אם תרצו, מעין אופ"א והאולטראס של השבוע) - והופתענו שוב לגלות את עוצמת הסדר הישן ואת היכולת של אויבי 2011 לשלב ידיים מול צד שלישי ב-2013. השבוע קרה אותו הדבר, רק בקצב מהיר הרבה יותר: בלילה שבין ראשון לשני פינטזנו על ריאל-ליברפול כעניין שבשגרה; בשני נבהלנו מכך שלא יהיו חצאי גמר בצ'מפיונס בשבוע הבא, ושפס"ז' תזכה באליפות רק בגלל שהבוס הקטרי שלה היה קצת פחות פזיז מהאחרים (שוב האח"ס מרוויחים מחולשתם של אחרים?); ובשלישי כבר הבנו שגם בשנה הבאה יהיה שלב בתים שכולו גארבג'טיים אחד ארוך (אפרופו הפתעות - שם הן לא ממש קורות), אלא אם אתם אוהדי ספרטה פראג או דינמו זאגרב ואתם מחכים בשקיקה לקבל את השלישיה השנתית מאמבפה.    

ג. בהשלכה תרבותית מעולם המושגים שלנו על האחר, בבחינת אוריינטליזם, או להיפך - בשכנוע עצמי שאנחנו "יושבים בתוך עמנו". כך, הבעלים האמריקניים מחזיקים את מועדוני הכדורגל באנגליה כתחביב צד, לצד קבוצות פוטבול ובייסבול במולדת. החשיבה שלהם היא תחרותית במובן הקפיטליסטי שלה: ליגות סגורות נוסח ה-NBA שאין בהן עולות ויורדות, משהו שאירופה עוד יכולה לחיות איתו בכדורסל (נוסח היורוליג). תן להם שבעה משחקים של לייקרס-סלטיקס בשלושה שבועות, והם ילקקו את האצבעות מהדונאטס. לבעלים האלה אין שום חיבור וזהות עם תרבות ספורט של תחתית, של מאבקי הישרדות, של שאריות, שהיא לחם חוקו של הכדורגל האירופי, וודאי באנגליה. האוליגרכים והשיח'ים מנותקים מהתרבות הזו אפילו יותר. ומה לגבי פרס, אניילי ושאר האירופאים שמכירים את התרבות? הם כנראה חשבו שדעת הקהל תוכל לספוג שינוי כזה, אחרי שהתרגלה למציאות שבה כדורגל בסופ"ש זו הוצאה כבדה, בין אם במגרש ובין אם בערוץ בתשלום. כמו מנגנוני הביטחון של מצרים בינואר 2011, גם הם טעו לחשוב שזה לכל היותר יגמר גם הפעם בעוד מאותו הדבר.     ד. בקושי לחזות התנהגות של ציבורים, שהיה ויישאר כזה גם אחרי שיהיו לנו כל כלי הסקרים והדאטה האפשריים (וסליחה מהעוסקים בשני התחומים המתחרים האלה על שהזכרתי אותם בנשימה אחת). במשך שנים, אוהדי כדורגל נייטראלים ברחבי העולם, וגם בישראל, הציפו את אתרי הספורט בטוקבקים נגד אופ"א ובעד ליגה אטרקטיבית. גם השיח ברשתות החברתיות בעקבות "הכרזת העצמאות" היה בתחילתו מגוון יותר, לפני שעבר תפנית מהירה לכיוון ה"נגד". כעת, נסו להיכנס לראש של חוקר מצרים באמצע 2013, שמסתכל על ההפגנות נגד האח"ס וצריך להסביר לעצמו מה קרה לציבור שרק לפני שנה העלה אותם לשלטון, ציבור שהמיאוס שלו ממבארכ היה כל כך עמוק. איך יכול להיות שעכשיו הוא מקבל את סיסי באורז ופרחים? הזיכרון עד כדי כך קצר? את זה אף כלי טכנולוגי לא יסביר. וגם לא את הרצון הישראלי כל כך לראות בליגת האלופות את, נגיד, הפועל באר שבע.

לסיכום, הערכת מודיעין צריכה להתחשב בקושי לחולל שינוי בהתנהלות של ארגונים וציבורים, המשקפת כללי משחק רבי שנים, ומחייבת ניתוח דקדקני של פוטנציאל השינוי המתפתח בהם לאורך זמן. יוזמי הסופרליג נכשלו בניתוח זה, בהנחה שבכלל ביצעו אותו, והעריכו הערכת יתר את הפוטנציאל הזה. ניתוח איכותי של המערכת המורכבת שבמסגרתה הם פעלו חייב הבנה של זרמי עומק, שאינם באים לידי ביטוי הולם בסקרים ובמדיה החברתית. כאנשי מודיעין, ראוי שנטמיע לקח זה, המחדד את החשיבות של החשיבה המערכתית והמרכיב האמנותי במודיעין, בצד הצורך להתייחס מראש לכל האפשרויות המתחרות.