כיצד ניתן לספק התרעה מסוג חדש בעידן של איומים והזדמנויות בתחום המודיעין הלאומי-אזרחי
מגפת הקורונה היא אירוע שנמצא בעיצומו וקהילות המודיעין בארץ ובעולם נדרשות לתת לו מענה. מכיוון שמדובר באירוע תקדימי איתו המודיעין נאלץ להתמודד בתחום האזרחי, לצד התועלות הברורות, נכון להיום קיימים פערים בהשלמת משימת ההתרעה למגפות. פערים אלו נובעים ממספר סיבות: ובכלל זה קושי במתן מענה לארבעת המ"מים של עבודת ההתרעה כאשר מדובר באויב לא אנושי (בדגש על ה"מתי") והיעדרו של עיסוק מספק של המערכת המודיעינית בסוגיות אזרחיות בעת שגרה .
מאמרם של Daniel S. Gressang ו-James J. Wirtz מתמקד בסוגיית ההתרעה "המפוזרת", שניתנה לפני ובמהלך המגפה מצד קהילות מחקריות שונות, ביניהן גם קהילת המודיעין האמריקאית. התרעה מסוג זה, לטענת כותבי המאמר, עלולה לבלבל את מקבלי ההחלטות. היא אמנם נותנת חיזוי להתפרצות מגפה לפרטי פרטים ובהמשך גם עוקבת אחר הפרטים של המגפה, אך היא לא נותנת הערכה להשפעות מסדר שני ושלישי לאיום מסוג זה. בראייתם, דפוס זה הוביל לעיכוב בתגובות ברמה הלאומית והגלובלית למגפת הקורונה מצד מקבלי ההחלטות.
החוקרים לא מסתפקים רק בהצגת ובתיאור הבעיה אלא גם מציעים מתודולוגיה לפתרונה – "סדנת הבואשים" (Skunkworks) – גוף מודיעין שמשוחרר מן הכבלים הבירוקרטים ומוקדש להתרעה מפני ההשפעות העקיפות של איומים עתידיים וגם מפני הזדמנויות טכנולוגיות שיכולות להביא ליתרון למדינה.
אולי יעניין אתכם לקרוא גם
הפרקטיקה של השילוביות במבחן המעשה - סיפורה של יחידה משותפת לצה"ל ולשב"כ
#מאמר זה הוא מאמר תגובה לגיליון מספר 7 של "מודיעין הלכה למעשה". כזכור, בגיליון זה שעסק בשילוביות ושיתופי פעולה בקהילת המודיעין הישראלית, הובאו מספר מקרים של יחידות משותפות. מאמר זה נכתב על ידי ש. שמשרת בשב"כ, והיה שותף להקמתה של יחידה משותפת עם צה"ל. מטרת היחידה היא להוביל פעילות בתחום מצבעי לא שגרתי. הכותב חולק את מסקנותיו אודות שילוביות בין ארגונית. תחילה, הוא מתייחס לאתגרי ההקמה, למשל, הגעה לתכלית מוסכמת, ניתוח אינטרסים מקצועיים וארגוניים של השותפים למיזם, תכנית עבודה משותפת ומוסכמת, הכשרות, עניינים פרוצדורליים שונים ואתגרים נוספים. לאחר מכן, הוא מתייחס לפערים ולמתח בסוגיות שונות (למשל, שקיפות ודיווח לגבי פעילות היחידה. לבסוף, הוא מסכם בכך שילוביות אינה ערך העומד בפני עצמו, אלא היא דרך פעולה לשם הגעה לתוצאה מצרפית גדולה יותר מאשר עבודה של כל גוף בנפרד. הוא מתייחס לכך שלא ניתן לבצע מיזם כזה ללא הסכמה על תכליות משותפת וקביעת יעדים, וכי צריך לשאוף להקמה סדורה ומבנית, ולקבוע מראש תכנית עבודה ומנגנוני תיאום. ש. מתייחס גם למרכיב האישי וכותב שהיכן שהיו שותפים שהתחבר אליהם, כך היה קל יותר לקדם תהליכים משותפים.
קרא עוד