המאמץ לשמר ולשפר את האפקטיביות של המפעל המודיעיני בעידן המידע, לצד ההתפתחות המהירה ביכולות העיבוד, יצרו בעשור האחרון שינויים מהירים באופן עשיית המודיעין בכלל, ובמקצועות המודיעין בפרט. מחשבה רבה הוקדשה בשנים אלה לעדכון צורות ההתארגנות של גופי המודיעין, בדגש על התארגנות רב תחומית באופנים שונים[1]. בנושא זה עוסקים גם צמד המאמרים שפרסמו אל"מ ב' וסא"ל מ'[2] וגלעד איזין[3] באתר "המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין", המשקפים את העיסוק האינטנסיבי באמ"ן  בסוגית התאמת צורות ההתארגנות לתמורות שחלו (או לא) בתהליך המודיעיני בעידן המידע.
בכל המקרים הנזכרים, מוצג הצורך בעדכון תפיסת המקצועות כחלק מההתמודדות. כך, אל"מ ב' וסא"ל מ' מציינים כי התפיסה העדכנית של אופן עשיית המודיעין מחייבת "לעדכן את הגדרות כל תפקיד, הכשירויות הנדרשות עבורו ואופן רכישתן". בדומה לכך, גם איזין מסכים כי "הצורך להתמודד עם כמויות עתק של נתונים ומידע, אשר גדלות באופן מעריכי, מחייב את המודיעין להתאים את עשייתו וכליו". זאת, לאור "היכולת להתגבר על מחסום השפה בכלים טכנולוגיים... לשנע נתונים, מידע וידע באמינות גבוהה ובזמן מבצעי... לקיים תהליכי פיקוד ושליטה מבוזרים ומורכבים... כדי לייצר תוצר מודיעיני טוב יותר: עונה על הצורך, בזמן מבצעי וברמת סמך גבוהה".
 עם זאת, הכותבים אינם מרחיבים אודות המאפיינים והעקרונות של השינויים הנדרשים בתחום הגדרות המקצוע. אל"מ ב' וסא"ל מ' אף טוענים כי "התחלנו את התהליך במצב בו לחוליות שונות בשרשרת המעשה המודיעיני יש כבר תפיסה תבניתית וסדורה לגבי המקצוע שלהן בתהליך יצירת המודיעין" כתוצאה "מעשיה משמעותית בשנים האחרונות ב"מערכי המידע" (ה"איסוף") באפיון והמשגה מחודשים של המקצוע שלהם לאור מהפיכת המידע, יחד עם עשיה משמעותית במקביל ב"מערך המחקר" שנועדה להבנות את המקצוענות שבו מ"אומנות מופשטת" לתהליך סדור יותר". 
במאמר זה אבקש להניע את הדיון הדרוש בעדכון מקצועות המודיעין בעידן המידע, כמהלך משלים לעיסוק בהתארגנות המודיעינית. אטען כי במרכז האסטרטגיה של התמודדות הארגון עם התפוצצות המידע  עומדות שתי מגמות עיקריות - הנגשת יותר סוגי חומרים לכלל אנשי המודיעין, על מנת לקצר וליעל את תהליך עיבוד המידע, והנגשת יכולות עיבוד מתקדמות יותר ויותר לתפקידנים מומחים, על מנת לטייב ולדייק את יכולות העיבוד והמיצוי. מגמות אלה מייצרות שתי תופעות מקבילות, ולכאורה סותרות - טשטוש ההבחנה שבין המקצועות (ויש שיגידו – טשטוש המקצועיות) מחד גיסא, והעמקת דרישות ההתמחות הדיסציפלינארית מאידך גיסא.
בהמשך לכך, אבחן כיצד ניתן לנהל את המתח שבין כיוונים אלה, תוך שימור הרמה המקצועית הכללית של העשייה המודיעינית. אטען כי מדובר במגמות משלימות, ולא סותרות, וכי על מנת לנהל אותן בהצלחה יש להוביל את השינוי מלמעלה, אך גם להיות קשובים לשינויים ולתמורות שמחוללים בעלי המקצוע עצמם, בשטח. בנוסף, אטען כי המציאות אליה מרמזים אל"מ ב' וסא"ל מ', שבה כל מערך עוסק בפיתוח המקצועיות שלו בנפרד, מקשה על יצירת תהליך מודיעיני רציף ואינטגרטיבי – קושי שהורגש היטב באירועי השבעה באוקטובר.
התובנות אותן אציג נסמכות על לקחים מעשרות שנים של עשיה מודיעינית מגוונת. בשנים אלה, חוויתי מקרוב את תהליך השינוי המואץ של המעשה המודיעיני בעידן המידע, ולקחתי חלק בתהליך עיצוב מחדש של מקצועות המודיעין שנועד להתאימם לעידן זה. יש לציין כי לארגון בו פעלתי מאפיינים ייחודיים – בעיקר בהיותו מושתת על שדרה מקצועית ותיקה ויציבה, ובכך שהוא נהנה מקרבה פיסית וארגונית בין גופי האיסוף, האכוונה והמחקר, ובין המטה לשטח. תקוותי היא שלמרות מאפיינים ייחודיים אלה, יוכל הקורא למצוא גם את הדומה בין הארגונים - ושההמשגה  והתהליכים אשר יוצגו כאן יכולים לשמש מצע לדיון קהילתי משותף.
נראה שדיון זה חשוב במיוחד בעת הזו, שבה אירועי השבעה באוקטובר העלו לשיח הציבורי והארגוני את שאלת שחיקת המקצועיות של אנשי המודיעין, כמו גם שאלות אודות היחס בין עיבוד טכנולוגי ואנושי של מידע, מנגנוני הפצת ושיתוף המידע והידע, והאופן שבו מתגבשת הערכת מודיעין. קריאתי היא לבסס שיח כזה, הן בציבור ובוודאי בתוך ארגוני המודיעין, על למידה משותפת, בין דיסציפלינארית ובין ארגונית, המונעת מפתיחות ולא מהסתגרות. למידה המייצרת התפתחות ולא ריאקציה.
השתנות מקצועות המודיעין
 בפרק זה אתאר מגמות עיקריות בהשתנות מקצעות המודיעין. לטובת השפה האחידה אשתמש בחלוקה המקצועית השאולה ממאמרם של אל"מ ב' וסא"ל מ' שהוזכר לעיל. לפי חלוקה זו, "תפקידיני המידע" (האיסוף) אחראיים על שלבי ההנבה, ההבניה, האחזור, בחינת הרלבנטיות (לשאלת הצי"ח) והעיבוד הבסיסי – וכך הופכים פריט מידע למידע בהקשר, לממצא מודיעיני. "תפקידני הידע" (המחקר), בתורם, אחראים על הפיכת הממצאים המודיעיניים לתובנה והערכה, וזאת על ידי הפעלת חוקים לוגיים, ביצוע אינטגרציה ובחינת השערות מחקר. 
בהמשך לכך, אסווג את תפקידני המידע (מקצועות ההפקה) על פי סוגי המידע הגולמי בו הם עוסקים: שמע, טקסט, נתונים (מדל"ת – מודיעין ללא תוכן) מידע גלוי ומידע חזותי או גיאוגרפי. תפקידני הידע סווגו לפי התוצר שלהם: חוקרים, המייצרים תובנה והערכה, וקמ"נים אופרטיביים, המייצרים אכוונה לפעולה – איסוף, סיכול או מבצע. חלוקה זו נמצאת בתהליך שינוי מתמיד, המטשטש את ההבחנה בין המקצועות השונים ומייצר רצף מקצועי שבתוכו ליבות התמחות, אשר גבולותיהן אינם חדים. הבנת תהליך השינוי וניהול נכון שלו חיוניים הן לשימור הרצף המקצועי והן לפיתוח המקצועות עצמם.
כדי לנסות לברר ולעצב את תחומי המקצועות המודיעיניים, עלינו להתחיל במתן תשובה לשאלה בסיסית אחת: "איזה בעל מקצוע אחראי לאיזו פעולה, ואילו סוגי חומרים נגישים לו על מנת לממש את אחריותו?". המענה לשאלה הזו מורכב משתי שאלות משנה: שאלת הנגישות על רצף המידע (מי נגיש לאילו סוגי חומרים), ושאלת האחריות על רצף הפעולה (מי אחראי לאילו תוצרים). 
כפי שממחיש האיור הבא, לאף אחד מתחומי המקצועות המסורתיים – מקצועות המידע ("איסוף") ומקצועות הידע ("מחקר/קמ"נות") אין בלעדיות על אף אחד משלבי הרצפים הללו. בנוסף, גם אם קיימת דומיננטיות של אחד התחומים על חלקם, היא נמצאת בתהליך מתמיד של השתנות. התוצאה היא, שגם החלוקה על רצף המקצועות הרבה פחות חדה מהמוצג כאן - כל קמ"ן וחוקר נדרש למיומנויות של הבניה והפקה, וכל איש איסוף נדרש גם למיומנויות של מחקר ואכוונה.  



כאמור, גורם מרכזי המניע את דינמיקת השינוי הנו ריבוי ומורכבות המידע והידע המודיעיניים. כאסטרטגיה מרכזית להתמודדות עם ריבוי זה, פותחו ומפותחים כלים טכנולוגיים, אשר מנגישים יותר מידע גולמי ליותר משתמשים ומאפשרים לבצע תהליכי מיצוי מורכבים ומהירים יותר.  במונחים שהוצגו לעיל – מאפשרים להנגיש יותר סוגי חומרים ליותר סוגי תפקידנים, כדי שיוכלו לייצר יותר סוגי תוצרים, ובאופן יותר מהיר ומדוייק. כל זאת, במטרה לאפשר למפעל המודיעיני כולו להיות יותר אפקטיבי – להגיע מהר יותר למידע הרלבנטי, וליצר ממנו יותר ידע רלבנטי. 
ההנגשה הרחבה מטשטשת את הגבולות בין הדיסציפלינות, ומעלימה את הבלעדיות הדיסציפלינארית - הן בנגישות לסוג החומר, והן בסוגי התוצרים המודיעיניים שיכול לייצר כל איש מודיעין. זאת, הן בהבחנה בין מקצועות המידע ומקצועות הידע, והן בגבולות שבין דיסציפלינות המידע לבין עצמן. כך, החוקר, שהטכנולוגיה החדשה מאפשרת לו נגישות נוחה בהרבה מבעבר לחומרי הגלם, יכול לגשת ישירות למידע (מובנה ולא מובנה) לעבד אותו ולייצר תובנה, גם ללא איש האיסוף. מנגד, אנשי האיסוף נגישים בקלות רבה מבעבר הן לסוגי מידע רבים יותר והן לידע הקיים. הדבר מאפשר להם לא להסתפק באחזור ועיבוד של פריט מידע בודד (לייצר "ידיעה"), אלא ליצור תובנה, ובמקרים מסוימים אף לתרגמה לאכוונה לפעולה (כתלות בתרבות הארגונית ובעיקר בנגישותם לגורמים האופרטיביים). ישנן דוגמאות נוספות רבות למגמה זו:
 ●     מערכות המרת שמע לטקסט (Speech To Text) ומערכות תרגום אוטומטי מתקדמות, מנגישות תכני שמע לכל צרכן (מפיק טקסט, קמ"ן או חוקר), ללא צורך בידע בשפה ובמיומנות שמע. זאת, גם כתוצרי שליפה במערכות וגם בדחיפה, על פי כללים שנקבעו מראש.
●     כלי עיבוד נתונים מתקדמים, מבוססי למידת מכונה, ביחד עם כלי תרגום אוטומטי, מאפשרים לחוקרי נתונים לא רק לנתח נתוני מסגרת (מטא-דאטא) של פריטי מידע ובסיסי נתונים, אלא לגשת גם לתוכנם. בנוסף, מומחיותם בהפעלת כלי העיבוד מאפשרת להם ליצור כלים למיצוי של תוכן טקסטואלי (מקורי או מוסב משמע),  ובמקרים מסוימים אף ליצר ממנו תובנות המוזרקות למערכות המידע הארגוניות.
 ●     מפיקי מידע חזותי וגיאוגרפי, הנגישים גם מגוון סוגי חומרים נוספים, מסוגלים יותר מבעבר, לייצר תובנות מודיעיניות מורכבות על תא שטח והפעילות בתוכו. זאת, בזכות יכולות עיבוד מתקדמות של חומר חזותי, ושילובו במערכות מידע גיאוגרפיות המאפשרות להתיך תמונות, נתונים גאוגרפיים ואף תכנים טקסטואליים. 
מהצד השני, ריבוי ומורכבות המידע, יחד עם ההתפתחות המהירה של הכלים הטכנולוגיים המשמשים למיצויו, מחייבים התמחות גדלה והולכת. להתמחות זו שלושה ממדים – התמחות במדיום הטכנולוגי המורכב (טכנולוגית המידע בה משתמש היריב), התמחות במאפיינים הייחודיים של התוכן (האופן בו עושה היריב שימוש בטכנולוגיה זו) וההתמחות בכלי ההפקה והמיצוי היעודיים העומדים לרשות איש המקצוע. 
כך, מפיקי שמע מומחים נדרשים גם להיכרות עם השפה והעגה של גורמי העניין, גם למומחיות במערכות הטלפוניה המודרניות – וגם ליכולת לנסח שאילתות מורכבות במערכות ההפקה. חוקרי נתונים נדרשים הן להיכרות מעמיקה עם בסיסי נתונים מעולמות תוכן מגוונים והן ליכולות שליפה מתקדמות, כולל כתיבת קוד. מידענים, המנגישים וממצים מידע גלוי, נדרשים להיכרות טכנולוגית עמוקה עם האופן שבו בנויים ופועלים אתרי אינטרנט ורשתות חברתיות, ליכולת לפעול ברשת, וליכולת להפעיל כלי מיצוי יעודיים על סוגי המדיה והמידע המגוונים המצויים ברשתות אלה.
ללא מומחיות דיסציפלינארית זו, איש המקצוע יהיה מוגבל הן ביכולת לדלות את המידע ולהסיק ממנו מסקנות, והן ביכולת להמשיך ולכוון את מאמצי ההנגשה ולפתח את כלי המיצוי העתידיים בתחומו.  מפיק שמע שאינו מכיר את המקורות ואינו יודע להפעיל כלי סינון חכמים, יפיק שיחות לפי זמן כניסתן למערכות ולא לפי חשיבותן, ויאבד את האפקטיביות שלו; מפיק טקסט שאינו מבין כיצד בנויות ופועלות מערכות מידע, לא ידע להבחין בין סוגי מסמכים ותפוצות ולחפש את אלו המעניינים יותר; קמ"ן אופרטיבי שאינו יודע להפעיל כלי אחזור מתקדמים, לא ידע להגיע במהירות מספקת למידע הרלבנטי ולספק תמונת מודיעין שלמה; וחוקר שאינו מפעיל שיטות וכלי מחקר מתקדמים לא ידע לאתגר את גבולות הקונספציה.
העמקת ההתמחות מאתגרת את ארגוני המודיעין ואת המפעל המודיעיני מכמה כיוונים. ברמה האישית, ההעמקה מאתגרת את הקיבולת המקצועית של המומחים, המחויבים ללמוד עוד ועוד מיומנויות. ברמה הארגונית, האינטגרציה בין המומחים וריבוי סוגי המידע שהם מייצרים הופכת למלאכה מורכבת יותר. מהצד השני, הרחבת הנגישות למידע והפצת כלי העיבוד שלו גם למי שאינם מומחים דיסציפלינאריים, עשויה להביא למיצוי לא מקצועי של המידע, ולהפצת תוצרי מודיעין שגויים. כל אלה מחייבים את הארגונים לא רק לקדם שינוי – אלא גם לנהל אותו באופן מוקפד.
ניהול תהליך השינוי
על מנת להתמודד עם האתגרים הללו, על הנהלת הארגון והמטה המקצועי שלו לעסוק באופן מתמיד בעדכון תכולות המקצועות. זאת, כדי לאזן בין המיומנויות הנדרשות מהמומחים לבין אלה הנדרשות מכלל אנשי המודיעין, וכדי לשמר הן את הרצף בין המקצועות והן את המכנה המשותף הרחב המכיל אותם. לשם כך נדרשת גישה ניהולית הוליסטית, השמה בבסיסה התבוננות רחבה על כלל המקצועות. רק כך ניתן לזהות לא רק את השינויים הנדרשים בכל מקצוע, אלא גם את יחסי הגומלין בין המקצועות ובין אנשי המודיעין כולם. יש לומר שניהול תהליך הוליסטי כזה הנו אתגר קשה גם בארגונים קטנים יחסית, ובוודאי בארגון גדול ומבוזר כמו אמ"ן, שבו כל אחד מהמערכים המרכזיים עוסק בפיתוח המקצועיות שלו באופן עצמאי. בפסקאות הבאות אציג שני עקרונות שהפעלתם המקבילה יכולה לסייע בניהול כזה.
עיקרון ראשון הנו יצירת התמחויות משנה בתוך המקצועות המסורתיים. הוא נדרש כאשר מורכבות עולמות המידע מביאה להרחבה מתמדת של תכולת המקצועות - עד שהיא הופכת לרחבה מידי, ופוגעת ביכולת ההעמקה של התפקידן. כך, מפיקי הטקסט נדרשו בתחילה להפיק הן מסמכים, הן בסיסי נתונים והן לנתח רשתות מחשבים - עד לשלב שבו ההתמחות הנדרשת בכל מדיום, ובטכנולוגיה הנדרשת להפקה יעילה שלו, הפכה לרחבה מידי – ונוצר הצורך לפרק את המקצוע למספר מרכיבים. דילמות דומות עולות גם בתחומים אחרים. לדוגמא, מפיקי השמע נדרשים בעולם החדש הן למיומנויות שפה ושמע גבוהות והן ליכולת לתפעל מערכות לוגיות מורכבות. אלה מיומנויות שפעמים רבות קשה לאדם אחד להקיפן – ובחלק מהארגונים ניתן לכך מענה על ידי פיצול המקצוע בין מומחים שונים. 
בתהליך יצירת ההתמחות נדרש להתחשב הן במרכיבי עולמות המידע ובטכנולוגית המיצוי, והן בשונות שבין העובדים. בעולם הפקת הטקסט ניתן לזהות מומחי תוכן ושפה המצטיינים בניתוח מסמכים, ולהעמיק את מיומנותם בשפה ובכלי המיצוי. באופן דומה, ניתן לזהות את אלו המתאימים לניתוח מאגרי נתונים או לניתוח רשתות מחשבים, ולהעמיק את הכשרתם הן במדיום והן בכלי הניתוח. גם בעולם המחקר והמודיעין האופרטיבי מתחדדות התמחויות המשנה -  בשיטות המחקר, במיומנויות של נגישות למידע ואיתור ידע, וביכולת להוביל ולהניע אופרציה, לצד התמחויות נושאיות כגון מחקר מדיני-אסטרטגי, טכנולוגי או כלכלי. גם כאן נדרש להכריע אם לשמר את תפיסת המקצוע האחד, או לפצלו להתמחויות משנה. בנוסף, בכל מקרה של יצירת התמחויות נדרש גם לעסוק בהגדרת סט מיומנויות הבסיס המשותפות לכל המומחים.
כמובן שלכל חלוקה כזו יש מחיר - במורכבות ההכשרה והניהול של המשאב האנושי, ובעיקר בחלוקת התהליך השלם למרכיבים רבים יותר. בנוסף, ישנו יותר מרציונל אחד של חלוקה: חלוקה לפי סוג חומרי הגלם, חלוקה לפי שלבי התהליך (הנגשה - הבניה - מיצוי), חלוקה לפי סוג המיומנות (טכנולוגית, לוגית, שפתית), או חלוקה לפי עולמות התוכן (מדיני – טכנולוגי – ארגוני – כלכלי). נכון שכל ארגון יבחר בחלוקה המתאימה לו - בהתאם למאפייניו הטכנולוגיים והאנושיים. זאת, כל עוד חלוקה זו מייצגת תפיסה מקצועית, ולא מבטאת השלמה עם המציאות או מורשת (legacy) בלבד.
העיקרון השני, המאפשר והמאזן את הראשון, הנו העברה סדורה של מיומנויות בסיסיות ותהליכים רוטיניים מהמומחה לכלל אנשי המודיעין. זאת, באופן שמצד אחד מרחיב את המכנה המשותף המקצועי בין אנשי המודיעין, ומצד שני מפנה את המומחים לרכוש ולממש מיומנויות מתקדמות. במסגרת תהליך כזה, לדוגמא, הונגשו כלי ומיומנויות שליפה בסיסיות מהאינטרנט לכלל אנשי המודיעין, במקביל לפיתוח כלים ומיומנויות מתקדמות של איתור ומיצוי מידע מ"הרשת העמוקה" עבור המידענים המומחים. באופן כזה התאפשרו הן העמקת ההתמחות של המידענים במדיום עליו הם אמונים -  והן שדרוג היכולות של כלל אנשי המודיעין לבצע אינטגרציה של מידע חסוי וגלוי בכוחות עצמם.
תהליכים דומים בוצעו גם ביחס ליכולות בסיס נוספות, כגון שליפה ממאגרים מובנים, או יכולות בסיסיות של אחזור מידע טקסטואלי. יש לציין כי בתהליך מסוג זה יש למומחה תפקיד משולש: לרכוש מיומנויות חדשות במסגרת מומחיותו; להוביל באופן אקטיבי את תהליכי פיתוח הכלים הטכנולוגיים שיאפשרו לכלל אנשי המודיעין הרלבנטיים נגישות בסיסית למידע; ולהנחיל להם הבנה טובה יותר של הדיסציפלינה, ובכלל זה את ההבחנה בין רמת המיצוי והעיבוד הבסיסית, הפתוחה לכולם, לבין הרמה הגבוהה, הדורשת יכולות מומחה. כמובן שכל תהליך כזה חייב להיות מנוהל על ידי המטה המקצועי, באופן המבטיח סטנדרטיזציה של רמת המיומנות, של רמת התוצר, ושל התאמת התוצר לצורך.
מימוש שני העקרונות הללו מייצר דינמיקה כפולה של שינוי. על רצף המידע, מאפשרים גם נגישות הולכת וגדלה של כלל בעלי המקצוע לסוגים שונים של מידע (סוגי חומר שונים, מקורות שונים ורמת עיבוד שונה) – וגם העמקה של כל קבוצת מומחים בסוג מידע ייחודי לה. הנגישות הרחבה למידע ולכלי העיבוד מאפשרת לכל תפקידן המוסמך לכך לעבד יותר סוגי מידע ולייצר תוצרים שלמים, מגוונים ואינטגרטיביים יותר. המכנה המשותף הרחב מייצר שותפות גדלה של בעלי התפקידים השונים בכלל תהליכי העבודה וחופש גדול יותר על רצף הפעולה – לצד הבנה טובה יותר של היכולות הייחודיות לכל מומחה. 
הניסיון מראה כי דינמיקה זו יכולה להיות מונעת הן מ"למעלה" – מהמטה המקצועי המזהה צרכים חדשים ומנסח מחדש את אסטרטגיית המקצועות, והן מ"למטה" – מהשטח. כך, פעמים רבות ניתן לראות את הצורך בהגדרה מחדש של מקצוע בתהליכים המתרחשים בשטח עצמו, כאשר אוכלוסייה מסוימת הופכת ללא פרודוקטיבית בגלל פערי ידע ומקצועיות, או כאשר נוצרות קבוצות תפקידנים המתמחות רק בחלק מתכולות המקצוע. במקרה כזה נדרש לנתח מחדש את תחומי העשייה, ולבדוק אם יש צורך להגדיר מחדש הן את תכולות המקצוע והן את ההכשרה אליו. לכן, על המטה המקצועי והנהלת הארגון להכיר בכך שלצד בחינת ההשתנות בעולם החיצוני יש גם לשמור על קשר הדוק עם השטח, לבחון באופן מתמיד אם השתנות עולמות המידע והטכנולוגיה מביאה לשחיקה ברמה המקצועית – ומחייבת לשנות בהתאם את תכולות המקצוע ואת המיומנות הנדרשת בהם.
למערכת מורכבת זו יש להוסיף גם את השונות הבין אישית. כל חוקר, קמ"ן ומפיק שונה מחבריו במידת שליטתו האפקטיבית בכלים וביכולות ההפקה, המיצוי ועיבוד המודיעין. בהתאם לכך, נוצרת שונות גם בנגישות למידע הגולמי והמעובד, במיומנות הטיפול בו, ובהתאם לכך בסוגי התוצרים שכל אחד מהם יודע לייצר - בעצמו או כחלק מצוות.  דרישות ההתמחות הגוברות מחריפות ומקצינות שונות זו עוד יותר. הדבר מחייב את המטה המקצועי לפעול באופן מתמיד לעדכון ושימור התקן המקצועי – לא לתת לנמוכים ליפול, ולאפשר לתפקידנים המוכשרים, פורצי הגבולות, לדהור קדימה - וכך להתוות את מרחבי השינוי הבאים.
 סיכום - והערת אזהרה
על מנת לשמר ולפתח את האיכות הכוללת של התוצר המודיעיני, על הנהלות הארגונים והמטות המקצועיים שלהם לעסוק באופן מתמיד בהגדרה, שימור ופיתוח של המיומנויות המקצועיות. עיסוק זה חייב להקיף הן את מיומנויות הבסיס הנדרשות מכל איש מודיעין והן את מיומנויות הקצה הנדרשות מהמומחים בכל אחת מליבות המקצוע המובחנות. בנוסף, יש להכיר בכך שתהליכי השינוי החיצוניים נמשכים כל הזמן, ושהיכולת לבצע התאמות נגזרת גם מהשונות הבין אישית של בעלי המקצוע. לכן, לא נכון לתחום את המקצועות המודיעיניים בגבולות חדים, אלא להגדיר את ליבות המקצוע, תוך שמשאירים תחומים אפורים משמעותיים ביניהם, תחומים המאפשרים הן את הדינמיות והפיתוח של המקצועות והן את החופש לאנשי המודיעין להתמקם על רצף המקצועות באופן הממקסם את יכולותיהם. 
לצד זאת, נדרש לוודא שהחלוקה המקצועית אכן מייצרת רצף – שאין סוגי חומרים ותוצרים ש"נופלים בין הכיסאות" – ובמקרה הזה בין תחומי האחריות של אנשי המקצוע השונים. בנוסף, כדי לאפשר הן התמחות והן פעולה משותפת, יש לייצר מכנה משותף רחב מספיק בין אנשי המקצוע השונים - מכנה משותף הנבנה על ידי סט מיומנויות יסוד, משותפות לכולם, שגם אותן יש להגדיר ולשכלל באופן מתמיד. 
כאמור, סוגיית שימור הרצף המקצועי הפכה רלבנטית מתמיד לאחר השבעה באוקטובר. חלק ניכר מהטענות כלפי תפקוד המודיעין באירוע נוגעות לנתקים ברצף זה. אחת המרכזיות בהן הנה טענת ה"הזדכות על המודיעין" ביחידה 8200 [4]. בליבת הפער עומד שינוי תפקיד הקב"ר, ממי שאחראי על אינטגרציה של ידיעות והפצתן, למי שאחראי על אינטגרציית האיסוף ("מוביל ומרכז הרשת המודיעינית"[5]). שינוי זה, שנעשה באופן חד-צדדי ביחידה, העביר אל הקמ"נים והחוקרים את הנטל של איתור הידיעות והבנת הקשרן האיסופי (ולא רק המודיעיני) – בלי שעברו הכשרה מתאימה לכך. כתגובה לכך, נטען, הפכה הכשרת החוקרים מהכשרה למחקר להכשרה באיתור ושליפת מידע, על חשבון מיומנות הליבה של קריאת ידיעות והפקת משמעויות מתוכן[6] - מה שפגע ביכולתם לגבש תמונה אמינה ולספק התרעה. בלי להתייחס לתוקפן של טענות אלה, שעליו להתברר בתחקירים הפנימיים באמ"ן, נכון לראותן בהקשר המצוין למעלה – כדוגמא לאופן שבו שינוי לא מתואם בהגדרות תפקיד במערך מודיעיני אחד, עלול לייצר תגובת שרשרת הפוגעת ברצף העשיה המודיעינית בארגון כולו.
המעשה המודיעיני, על כל שלביו, הוא מעשה של אינטגרציה בין מומחים. ההתמחויות הללו אינן מייצגות עולמות נפרדים אלא מהוות רצף אחד, הנמצא בתהליך מתמיד של שינוי. קצב השינוי מואץ בשנים האחרונות על ידי המציאות הטכנולוגית, על ההזדמנויות והאתגרים שהיא מייצרת. על מנת לשמור על רלבנטיות מקצועית, עלינו לזהות את מגמות השינוי החיצוניות והפנימיות, ולעדכן באופן תדיר את מיומנויות ליבה ומיומנויות הרוחב של איש המודיעין. במקביל, עלינו להכיר בכך שבין ההתמחויות השונות אין גבולות ברורים אלא מרחב אפור של חפיפה, ושמרחב זה קיים גם בממד הנגישות למידע וגם בממד הפעולה והאחריות לתוצר. יותר מכך – הכרה מודעת בקיום המרחב הזה ובחינת האופן שבו אנשי המודיעין פועלים בו, יכולות לייצר דינמיקה חיובית של חידוד המקצועיות מצד אחד, והרחבת המשותף מצד שני.
 כאן מגיעה גם האזהרה: דינמיקה לא מנוהלת, או מנוהלת מדי, יכולה להפוך גם לדינמיקה שלילית. מקצועות שלא מטופחים (לרוב מבחוץ, על ידי מטה מקצועי מעורב וקשוב) ומשתנים (פעמים רבות גם מבפנים, בשטח עצמו) – הופכים ללא רלבנטיים. מנגד, אנשי מקצוע שמרגישים שכופים עליהם שינוי, שלא מקשיבים להם, או שמגבילים את היוזמה האישית שלהם – הופכים למתוסכלים ואפאטיים. 
באותה מידה, שינוי מקצועי שאינו לוקח בחשבון את שאר הרצף, ואינו נעשה מתוך שיח בין דיסציפלינות ותחומי עיסוק, יכול ליצור נתקים בתהליך המודיעיני שיפגמו בו אנושות. לכן, חובה על העיסוק הנדרש בעדכון מקצועות המודיעין בעת הזו, ובוודאי לאחר השבעה באוקטובר, להיות עיסוק אינטגרטיבי ופתוח לכלל מרכיבי קהילת המודיעין – ולא מתבדל ומסתגר.


  [1] וראה גיליון מס' 6 של כתב העת "מודיעין הלכה ומעשה" (דצמבר 2020) העוסק כולו בנושא זה. 
[2] אל"מ ב' וסא"ל מ' (2023), "המעשה המודיעיני": גלגול נוסף למענה לשאלה "איך עושים מודיעין באמ"ן?" https://www.intelligence-research.org.il/post/how-does-AMAN-do-intelligence
[3] איזין, ג. (2023), על הניסיון הנוסף "לרבע את מעגל המודיעין". https://www.intelligence-research.org.il/post/squared-circle
[4] אסיף, גיא (2024), "הכינוי שלנו הוא קופי שמע: הזלזול המסוכן באלחוטנים של 8200", אתר YNET https://www.ynet.co.il/news/article/yokra13942551
[5] פינקל, מאיר (2024). אמ"ן במציאות מורכבת ומשתנה, פרק 8 – יחסי איסוף מחקר. 
[6] תמיר, רועי (2024), "אמ"ן – קווים לדמותו של השבר", השילוח, גיליון 38. https://hashiloach.org.il/intelligence-corps/