מגפת הקורונה היא אירוע שנמצא בעיצומו וקהילות המודיעין בארץ ובעולם נדרשות לתת לו מענה. מכיוון שמדובר באירוע תקדימי איתו המודיעין נאלץ להתמודד בתחום האזרחי, לצד התועלות הברורות, נכון להיום קיימים פערים בהשלמת משימת ההתרעה למגפות. מאמרם של Daniel S.Gressang ו-James J.Wirtz שמתואר בזרקור זה, מתמקד בבעיית ההתרעה "המפוזרת", שניתנה לפני ובמהלך המגפה מצד קהילות מחקריות שונות, ביניהן גם קהילת המודיעין האמריקאית. החוקרים לא מסתפקים רק בהצגת ובתיאור הבעיה אלא גם מציעים מתודולוגיה לפתרונה – הקמת גוף מודיעין עצמאי שמשוחרר מן הכבלים הבירוקרטים ומוקדש להתרעה מפני ההשפעות העקיפות של איומים עתידיים וגם מפני הזדמנויות טכנולוגיות שיכולות להביא ליתרון למדינה.

הזרקור עוסק בשימוש בשיטות מחקר מובנות (SAT) על-בסיס מחקר של RAND בנושא. המחקר מנסה להעריך את היקף ואיכות השימוש בשיטות אלה בקהילת המודיעין האמריקנית תוך בחינת מדגם של תוצרים מגופים שונים. בנוסף, מעלה שאלות להמשך: האם ניתן למצוא התאמה בין סוגיות מתודולוגיות לבין השיטות הטובות ביותר? האם, ובאיזה אופן, תורמות שיטות אלה לאיכות התוצר? מה הצרכנים חושבים על שימוש בשיטות אלה? המחקר גם מתייחס לחסרונות (לצד היתרונות) ויכול לשמש כבסיס לדיון.

הזרקור מציג את החיתוך שבין עולם הביג דאטה (לרבות למידת מכונה, בינה מלאכותית וכיו"ב) לבין עולם ההתמודדות עם מגפות. הוא סוקר את יישומי הביג דאטה שנעשה בהם שימוש היום בעולם כדי להתמודד עם מגפת הקורונה. זאת, בראי האפידמיולוגים, אנשי השמירה על הסדר הציבורי (פיקוד העורף, משטרה וכיו"ב) ומקבלי ההחלטות.

הזרקור מציג שיטה שמטרתה לבחון את השאלה- האם התרחשה תפנית תרבותית בלימודי המודיעין? הוא עושה כן על ידי הגדרה של המושג תפנית ופריטה שלו למאפיינים מדידים. לאחר מכן, השינוי שחל בלימודי המודיעין נבחן לאור ההגדרה של תפנית. לבסוף, הזרקור בוחן האם אפשר באמצעות השיטה הזו לבחון תפניות כאלה גם בתחומים אחרים.