"הברית הסיגינטית" בין המוסד ל-8200
בעשרים השנים האחרונות נוצרה בין אמ"ן למוסד שותפות הדוקה בתחום הסיגינט, הדיגיטל והסייבר המכונה גם ה"ברית הסיגינטית". מאמר זה מנסה להתחקות אחר הסיבות והתנאים שאפשרו את יצירתה, לתאר את השלבים המרכזיים בהתפתחותה (בין שותפות לברית), את ההישגים המרכזיים שלה ואת מה שנדרש כדי לשמרה ולפתחה בעתיד.
מטרות המאמר הן לספר על אודות הברית הזו כדוגמה לשותפות עמוקה שהיא חריגה בנוף הקהילתי בישראל ואף העולמי, כדי שתשמש מקור השראה לשותפויות דומות בהקשרים אחרים.
מבוא
עד ראשית שנות האלפיים התאפיינו היחסים בין גופי הסיגינט של אמ"ן ושל המוסד בתחרות וכפילויות. פועל יוצא מכך היו עיוותים רבים שמנעו את מיצוי הפוטנציאל, בראיית צרכן המודיעין.
נקודת המפנה הייתה הגעתו של ראש המוסד, מאיר דגן, ששינה את נקודת העבודה וקבע שהמוסד אחראי למימוש משימותיו ועליו להשפיע על הנגזרות האיסופיות הנובעות מכך. לשם כך הוא ביקש ממפקד 8200 לשעבר, פנחס בוכריס, להקים ועדה שתבחן כיצד המוסד יכול לממש את אחריותו בתחום האיסוף האופרטיבי ומה עליו לעשות בתחום הסיגינט.
המלצות הוועדה התקבלו במלואן ועיקרן היה להקים אגף סיגינטי שירכז את צורכי המוסד בתחום ההפקה, לייצר שותפות אסטרטגית עם 8200 ולהקים גוף הַכְוָנָה לתחום הסיגינט. בסופו של דבר גובש מזכר הבנות (MOU) בין שני הארגונים, שעליו חתמו יאיר כהן מפקד 8200 ותמיר פרדו סגן ראש המוסד. התועלת המרכזית למוסד משיתוף הפעולה הייתה קיצור משך הזמן מהרכשת הידיעה ועד להגעתה לצרכן המבצעי, בין השאר תודות להתבססות על מקורות 8200.
אחת המשמעויות של ה-MOU הייתה מימון שהעביר המוסד ל־ 8200, וזו התחייבה, בתמורה, לספק מענה בתחום בניין הכוח ופיתוח מקורות גם לצורכי המוסד.
