מאת: אל"מ (מיל') ג.
למאמר בקובץ PDF

עיקרי הדברים

לפני עשר שנים, באוגוסט 2012, פרסם ראש אמ"ן דאז, הרמטכ"ל כיום, רא"ל אביב כוכבי, את עיקרי תפיסת הלוחמ"מ. היה זה מסמך מהפכני, מלא חזון, שסימן בפני אמ"ן דרך חדשה: לקבל על עצמו שותפות מלאה בקרב היבשה, ואף להיות המשפיע העיקרי ומוביל הדרך בתכנון ובביצוע של תמרון יבשתי מהיר, קטלני, ובעיקר אפקטיבי.
המהפכנות שבתפיסה לא הייתה בקשב שניתן למודיעין השדה. קציני המודיעין במפקדות הדרג הנפרס היו חלק מהחיל מאז הקמתו, גם אם לרוב זכו לקשב ותקציבים מוגבלים. יתר על כן, רבים ממפקדי החיל ובכיריו הגיעו ממודיעין השדה. תקציבים וקשב הורעפו על מודיעין השדה לרוב לאחר מלחמות, כאשר בלט הפער בין הציפיות לבין יכולת המימוש, אך לאחר מספר שנים חזר החיל ותיעדף בתקציבים ובתשומת לב את מערכי האיסוף הגדולים ועתירי הטכנולוגיה, ואת חטיבת המחקר שהייתה אמונה על ההתרעה על מלחמה. התפיסה החדשה לא הסתפקה במתן משאבים או בשדרוג אמצעים, אלא תבעה מכלל החיל, וממערכי האיסוף בפרט, להשתתף באופן פעיל בתרומה למפקדים וליחידות הלוחמות, וזאת באמצעות השתלבות אמיתית בעבודת מודיעין השדה בשגרה, בחירום ובמלחמה.
התפיסה החדשה התבססה על לקחי מפקדים וקמ"נים מהעימותים של תחילת שנות האלפיים, בדגש על מבצע "חומת מגן" באיו"ש, מלחמת לבנון השנייה בצפון ומבצע "עופרת יצוקה" בעזה. התפיסה נועדה לתת מענה בו זמנית הן להשתנות האויב והן לשינויים בחברה הישראלית, אצל מקבלי ההחלטות בדרג המדיני ובלחצים ובציפיות של הסביבה הבינלאומית. במהותה, הטילה התפיסה על מערכי האיסוף בשגרה לאסוף ולהנגיש מידע לצרכי תכנון קרב היבשה, בהתאם להכוונת הקמ"נים לאור צי"ח המפקד הלוחם, ושילבה בחירום ובמלחמה נציגים ממערכי האיסוף בתוך גופי המודיעין במפקדות השדה כדי לסייע בהכוונת האיסוף ובעיבוד הידיעות המתקבלות בזמן אמת.
מאמץ נוסף שנולד מהתפיסה היה טכנולוגי, וכלל פיתוח אמצעי איסוף ויישומי מודיעין שיאפשרו לקמ"נים ביחידות הלוחמות להשתתף בעשייה האמ"נית במלחמה וליהנות מתוצריה. דרישות אלו שהציב ראש אמ"ן לפקודיו, ושזכו להיענות ולהירתמות מצד מערכי האיסוף, היו בניגוד מוחלט לתהליך שעבר על אמ"ן בתחילת המאה ה-21, אז ויתר על מרבית נכסיו בשדה הקרב ועל תרומתו ללחימה בפועל, והעבירם לזרוע היבשה שהוקמה ולחיל האוויר. בפרט, כל מערך מודיעין השדה ויחידות האיסוף החזותיות הקרקעיות הועברו מאמ"ן לחיל חדש שהוקם בזרוע היבשה – חיל מודיעין השדה – ויחידת המזל"טים הועברה לחיל האוויר. אמ"ן נותר, מבחירה ובכוונה, ממוקד במודיעין אסטרטגי ובלחימה בטרור, וניסיונותיו לשמר רלוונטיות למפקדות הלוחמות נתקלו בקשיים ואי הצלחה, שהתבטאו במלואם בתפקוד החיל במלחמת לבנון השנייה.


תפיסת הלוחמ"מ אומצה על ידי הרמטכ"ל, אך לוותה במספר חששות עליהם הצביע ראש אמ"ן עצמו במסמך המכונן, באשר להשפעה שלילית אפשרית של התפיסה החדשה על התמרון היבשתי ומפקדיו:

• החשש הראשון היה שעודף המודיעין "יטביע" את המפקדות במידע שלעיתים ילווה בסתירות, "יציף" את יכולות העיבוד של גופי המודיעין וישתק את המפקדים מלקבל החלטות.
• מנגד, החשש השני היה שמפקדים יתרגלו להתבסס על עושר מודיעיני, עד כדי כך שכאשר יהיו מצבים של העדר מודיעין, ימנעו המפקדים מלתמרן ויתקשו לפעול במהלך הקרב.
• החשש שלישי היה שריבוי המודיעין המדויק יביא ליכולת הפעלה רחבה יותר של אש מנגד, באופן שיביא להרהור וערעור על עצם הצורך בתמרון היבשתי. כך, תפיסה שנועדה לחזק את התמרון היבשתי ואת האמון בו תביא שלא במתכוון דווקא לערעור על הצורך בו. המענה שניתן לחששות אלו היה בצורך לחנך ולאמן מפקדים לפעול על פי עקרונות המלחמה ותורת הלחימה, שהתפיסה לא התיימרה לשנות.

אמ"ן כולו, על מפקדיו ומערכיו, "התנפל" על מימוש התפיסה. אנשי איסוף שובצו במפקדות וגופי המודיעין הוגדלו על מנת לטפל בהיקף הידע על סוגיו החדשים. התנסות ראשונה במבצע "עמוד ענן", ומימוש רחב יותר שלה במבצע "צוק איתן" הגבירו את אמון המפקדים בשדה ויצרו תחושת הצלחה והישג באמ"ן. באופן טבעי לווו הצלחות אלו גם בתובנות חדשות שחייבו התאמות ושינויים במימוש התפיסה. בפרט, נדרש היה לשפר את אופן השילוב של נציגי מערכי האיסוף במפקדות השדה, ולצד זאת להכשיר, לאמן ולתרגל את קציני המודיעין במפקדות, ברובם אנשי מילואים, בכלים החדשים וביכולות החדשות שהועמדו לרשותם. בהדרגה הלך התברר שהמידע הרב הופך את גוף המודיעין במפקדה, ועמו את המפקדה כולה, לגורם בעל השפעה גוברת על שדה הקרב, עד כדי כך שמפקדים העדיפו להשאיר את קציני המטה שלהם במפקדה על מנת למצות את יכולותיה, בדגש על הקמ"ן וקצין האש, מאשר לקחת אותם עימם בחפ"ק. לקחי מבצע "צוק איתן" גם הביאו את מערכי האיסוף להקים גופים ייעודיים להספקת מודיעין לשדה ולאחר התאמות ושינויים מהווים אלו כיום חלק מתפיסת המודיעין הרב-תחומי שמיושמת באמ"ן בשנים האחרונות.
לאחר עשור של מימוש התפיסה, היא מהווה את האופן המרכזי בו גופי מודיעין השדה מתפקדים ומספקים מודיעין למפקדות ולמפקדים. כיוון הפיתוח העיקרי של הלוחמ"מ כיום הוא להנגיש את המודיעין ישירות ללוחם, כמציאות רבודה על פני שדה הקרב עליו הוא מתבונן בעת הלחימה. לצד הצלחתה, הציפה התפיסה מספר בעיות, שחלקן זוהו עוד בימיה הראשונים. בעיה ראשונה נובעת מהצלחת הלוחמ"מ ומהציפיות שיצרה אצל חלק מהמפקדים. בדומה לחשש שהובע במסמך המכונן של התפיסה, אנו עדים באימוני השדה לתלות גוברת של מפקדים במודיעין ולציפיות לא סבירות ממנו. מפקדים בדרגים הטקטיים הנמוכים במילואים ובסדיר מתעלמים מתוואי השטח ומכוונים תנועתם אל האויב כפי שמופיע בעזרים ובמערכות, מתוך ציפייה שימתין להם שם. לצד זאת, מזוהה תופעה בה מפקדים נמנעים מלצאת לתמרן כל עוד המפקדות מעליהם לא זיהו את כלל האויב האמור להיות ביעד ולא השמידו אותו באש מנגד, גם אם הדבר פוגע במימוש משימתם.
תופעה זו קשורה גם לחשש נוסף עליו הצביע מסמך התפיסה המקורי, לפיו המודיעין המדויק יעצים את הסתמכות יחידות השדה על תקיפה מנגד, על חשבון התמרון היבשתי. גופי האש והמודיעין במפקדות הולכים ומתעצמים והתהליכים בהם הם שותפים תופסים נפח הולך וגדל בעבודת המפקדה. הלחץ מצד מפקדים לייצר מטרות מביא לעיתים אף לניסיונות "לעגל פינות" מתוך עודף מוטיבציה, באופן שעלול אף הוא להביא לפגיעה במשימה ולעיתים אף מעבר לכך. ההסתמכות על אש מנגד אינה דבר רע בהכרח, ודאי אם היא מביאה בסופו של דבר לפגיעה ביכולות האויב ולהקטנת האבדות בכוחות היבשה. אבל אצל מפקדים ולוחמים בשדה, ובפרט במילואים, יש תחושה של אובדן אמון בתמרון ובנכונות להפעילו, ויש כאלו המצביעים, בצדק או שלא בצדק, על העדר התמרון במבצע "שומר החומות" כביטוי לכך.
בעיה נוספת ההולכת ומתהווה היא הקושי לאמן את גורמי המודיעין בשדה ביישום התפיסה. מעבר לפגיעה התקציבית בשנים האחרונות, אשר צמצמה את הכשרות ואימוני גורמי האיסוף החבירים למודיעין בשדה כמעט בכלל, הרי שהתרגילים שכן מתבצעים בהשתתפות אנשי המילואים מתגלים כשבלונים וחוזרים על עצמם, באופן שהולך ומתרחק מהווית המידע שחווים גורמי המודיעין בשגרה, בגבולות ובביטחון השוטף. חלק מהבעיות הן אובייקטיביות וחלקן נובעות מהעדר משאבים, אך יחד הן תורמות לירידה בכשירות קציני המודיעין, ובפרט אלו במילואים, למצות את היכולות הצפויות לעמוד לרשותם בעת מלחמה.
שתי סוגיות נוספות שהועצמו, בין היתר בעקבות הלוחמ"מ, היו סוגיות האיסוף בשדה וניידות המפקדות. הפוטנציאל שבאיסוף מטכ"לי מרחבי לתרומה למודיעין מדויק הביאה בהדרגה להחלשת יכולות האיסוף האורגניות ביחידות השדה. התלות שלהן באיסוף המטכ"לי גדלה והולכת, והעצמאות של המפקד באיסוף המידע הדרוש לו למשימתו הולכת ונעלמת. וכך, במצב שבו נאלץ המפקד להפעיל את יחידתו באזורים ללא כיסוי איסופי מטכ"לי הוא עלול למצוא את עצמו ללא יכולת מספקות.
כאמור, הבעיות המלוות בהטמעת תפיסת הלוחמ"מ היו בחלקן צפויות, ובחלקן התעוררו בעקבות הצלחת התפיסה. קשיי התקציב פגעו גם ביכולת ההכשרה והאימון של גורמי האיסוף והמודיעין. הצורך להכשיר את המפקדים ולמנוע מהם להתייחס ללוחמ"מ כפתרון קסם – מבלי להביא לזלזול וביטול התפיסה כולה – הוא אתגר מתמשך. התאמות, דיוקים ותקצוב נכון יכולים להביא לפתרון הבעיות שהוצפו במאמר. עם זאת, נראה כי ישנו תחום בו נדרש אמ"ן לעבור שוב מהפיכה תרבותית על מנת להמשיך ולבסס את רעיון הלוחמ"מ: אמ"ן בהווייתו כחיל סדיר המתמודד יום יום עם האויב בגבולות על ממדיהם השונים אינו מוכוון חירום ומלחמה ואינו מוכוון מילואים. כחיל האחראי בשגרה על ייצור המטרות לצרכים מטכ"ליים, הוא מוכוון חיל אוויר, אש ותקיפה ופחות תמרון וצבא יבשה. הבנתו החלקית את צרכי צבא היבשה ומגבלותיו, ואת מורכבות צבא המילואים ופעריו המובנים מייצרת פער תפיסתי והתנגשות ציפיות. אלו מייצרים פער מובנה בהקצאת משאבי האימונים ובניין הכוח ובהכוונתם, כמו גם בהקצאת משאבי האיסוף בשגרה ובעת חירום. פער זה צף במלוא חומרתו בעת מבצע "שומר החומות" והביא למשבר ציפיות ואמון בגורמי המודיעין ביבשה, ובמערכי האיסוף האמונים על מימוש הלוחמ"ם ועל ההשתתפות בקרב היבשה. פער זה לא יגושר על ידי תקציבים ולא על ידי גורמי העבודה. הוא מחייב הכרה של ראשות החיל, ובפרט ראש אמ"ן וקמנ"ר, והכוונה מתאימה של האגף על מערכיו החזקים. אמ"ן עבר מהפכה שכזו לפני עשור והוכיח שהוא מסוגל לכך. לטעמי, מומלץ שראש אמ"ן יקים לצידו צוות מייעץ לתחום מודיעין השדה ופיתוחו, שיכלול אלופים מפקדים מהמטה הכללי (כדוגמת מפקדי הגייסות), מפקדים נוספים וקמ"ני שדה בכירים בעבר ובהווה, שיחדיו יבחנו, יתנו דעתם ויעזרו לאמ"ן לפתח ולממש מענה מתאים למודיעין היבשתי. לא תמה המלאכה!

---

מבוא

לפני כעשור פיתח אמ"ן ואימץ את תפיסת הלוחמ"מ, בהובלת ראש אמ"ן דאז והרמטכ"ל כיום, רא"ל אביב כוכבי. מטרת התפיסה היא לחבר משמעותית את אמ"ן ויכולותיו אל יחידות השדה המתמרנות, בשלבי נוהל הקרב וניהול הקרב, על מנת להגביר משמעותית את האפקטיביות המבצעית שלהן בלחימה.
מטרת מאמר זה לבחון לאחר זמן ומספר אירועים מבצעיים משמעותיים, כיצד השפיעה התפיסה על אמ"ן ועל היחידות הלוחמות, האם סיפקה את שהתיימרה, ומה הן השפעות הצד הנלוות, לטוב ולרע, בעקבותיה. המאמר מבוסס על מסמכי כינון התפיסה, תחקירי מבצעים מהעשור האחרון, מפגשים עם קמ"נים ומפקדים בצה"ל ובאמ"ן וניסיון אישי של הכותב, קצין בכיר באמ"ן וממלא תפקיד בכיר במודיעין היבשה במילואים.

רקע: מאיפה הגענו ומה המניע ללוחמ"מ?

באוגוסט 2012 פרסם ראש אמ"ן דאז, האלוף אביב כוכבי, את המסמך המכונן של הלוחמ"מ – "לוחמה מבוססת מודיעין",[2] שברבות הימים הפכה ל-"לוחמה מועצמת מודיעין". מדובר היה במסמך שהיווה עבור אמ"ן מהפכה. במשך עשרות שנים, התארגן אמ"ן סביב רעיון "ההתרעה למלחמה". ודאי אחרי 1973, אבל בעצם כבר שנים רבות קודם לכן, בעקבות ההתרעה שלא ניתנה ב-1960 על כניסת כוחות הצבא המצרי לסיני (פרשת "רותם").[3] על אף שמודיעין השדה היה חלק מאמ"ן מאז ומתמיד, ומפקדי אמ"ן לדורותיהם שירתו בשדה בתפקידי פיקוד ומודיעין משמעותיים, ההנחה הרווחת באמ"ן הייתה כי "עלינו לתת התרעה למלחמה בזמן, ואחר כך נוכל לראות איך הצבא מנצח". מודיעין השדה (בשמו הקודם: "המודיעין הקרבי") באמ"ן זכה לחשיבות נמוכה עוד מהקמתו של אמ"ן (וטרם לכך, בממ"ן), כאשר רק לקראת מלחמות, וביתר שאת זמן קצר לאחריהן, היה זוכה המודיעין הקרבי לקשב, משאבים ותשומת לב בחיל.[4]
ביטוי מובהק לכך היה בשנת 2000, עת החליט הרמטכ"ל דאז, מופז, בתמיכת ראש אמ"ן, להקים תחת זרוע היבשה את חיל "מודיעין השדה" ולהפרידו מאמ"ן. המחשבה הייתה כי בזרוע היבשה יזכה מודיעין השדה לקשב ולמשאבים, להם לא זכה באמ"ן, ובכך ירוויחו הן זרוע היבשה והן אנשי מודיעין השדה.[5] אמ"ן, מצידו, יוכל להתמקד במודיעין לאומי ואסטרטגי, ובהתרעה למלחמה. זמן קצר לאחר הקמת החיל החדש פרצו אירועי "גאות ושפל" (מאורעות 2000-2005) וקמ"ני השדה התייצבו למערכה בטרור עם כל צה"ל, בפיקוד המרכז ופיקוד הדרום, ולמבצעים הגדולים במהלכה ובראשם "חומת מגן". אמ"ן התגייס אף הוא למערכה ומערכי האיסוף תרמו להצלחה במיגור טרור המתאבדים[6], אך העוצבות הלוחמות של צה"ל, בסדיר ובמילואים כאחד, חשו את העדר המודיעין לכוחות הלוחמים במחנות הפליטים ובערים הפלסטיניות.[7]
בשנים שלאחר הפרדת מודיעין השדה מאמ"ן, הלך וגבר הפער בין שני הגופים. לא שאמ"ן הפנה עורף לדרגי השדה בכוונת מכוון בשנים שלפני המלחמה בלבנון. במסגרת התהליך האסטרטגי שקיים אמ"ן בשנים 2003-2005, תחת השם "הרעיון המכונן", המשיג אמ"ן את אחת התפוקות הנדרשות ממנו במושג דמ"א – דומיננטיות מודיעינית אופרטיבית. הרעיון בתפוקה זו היה שהמודיעין בצה"ל, ואמ"ן בפרט, נדרש להוביל ולהשפיע לא רק במטה הכללי אלא גם בתוך מפקדות השדה ועל המטה כולו, ובפרט כמובן על המפקד ועל התוכנית המבצעית, כמאמץ מבצעי דומיננטי גם ביחס למאמצים אחרים. אך רעיונות לחוד ומעשים לחוד. הנתק של אמ"ן מההוויה בשדה הקשה על מימוש רעיון הדמ"א, למרות מאמצים של יחידות המודיעין בפיקודים במרחביים, ובפרט בפיקוד הצפון, לצקת תוכן בנושא. כחלק מהרצון לייצר דמ"א, מודיעין פצ"ן אף אירגן את המידע המסווג שברשותו אודות מערכי חזבאללה בארגזים עבור הדרג הנפרס, לחלוקה בעת חירום תוך הקפדה על הנחיות הב"מ.
תוצאות הניתוק של מודיעין השדה מאמ"ן התבררו במלואן במהלך מלחמת לבנון השנייה. המודיעין הרב שהיה באמ"ן על האיום מלבנון ועל מאפייני חזבאללה והיערכותו, ואשר המתין בארגזים בפצ"ן, לא הגיע בזמן ליחידות הלוחמות ולקציני המודיעין בשדה, אם בכלל[8]. יחידות האיסוף של אמ"ן נאלצו להתארגן תוך כדי המלחמה כדי לתמוך בכוחות הלוחמים וכדי לייצר מטרות עבור חיל האוויר, והתקשו לעמוד בעומס ולספק את היקף וטיב המטרות שציפו מהם מפקדי המערכה.
תחום נוסף בו בא לידי ביטוי הנתק של אמ"ן ממודיעין השדה באותן שנים היה בתחום מערכות המידע, ובפרט במערכת השו"ב המרכזית של צבא היבשה – "משואה". מפקדת זרוע היבשה הובילה מאז 2001 את פרויקט צי"ד – צבא יבשה דיגיטלי – ובמרכזו מערכת השו"ב משואה.[9] הצורך המבצעי המתמרן היה המניע המרכזי בגיבוש המערכת, וצרכי המודיעין קיבלו בה מעמד משני. אמ"ן נמנע מלהשתתף באפיון המערכת ובפיתוחה כפועל יוצא מהתרחקותו מהעשייה המודיעינית המבצעית, וחיל מודיעין השדה, שפעל בנפרד מאמ"ן, היווה עבורה את מוקד הידע המודיעיני. הגרסה המבצעית הראשונה של המערכת, שנפרסה והוכנסה לשימוש מבצעי בשנים שלאחר ממלחמת לבנון השנייה,[10] חשפה את הנתק מאמ"ן, ובפרט את חוסר היכולת לשלב במערכת מודיעין מסווג, כמו גם לקשר את הקמ"ן בשדה אל עולם התוכן המודיעיני באמ"ן.
בעקבות מלחמת לבנון השנייה ושידוד המערכות בצבא, החליט הרמטכ"ל אשכנזי בסוף 2008 על החזרת מודיעין השדה לאמ"ן, בהגדירו את אמ"ן כאחראי על המודיעין לכל אורך הציר הפיקודי, מהמטה הכללי ועד לגדוד ולחטיבה. באמ"ן הוקמה מחדש מחלקת מוד"ש האמונה על בניין הכוח של מודיעין השדה ובזרוע היבשה הוגדרה יתרת חיל מודיעין השדה בתור "חיל האיסוף הקרבי", שלימים הפך למערך בחיל הגנת הגבולות. גם הקמת חטיבת ההפעלה באמ"ן באותן שנים, גם כן כלקח מהמלחמה, נועדה בין היתר לחזק את הקשר בין המודיעין המטכ"לי והידע הנאסף ונוצר בו, לבין המודיעין בשדה ולייצר שילוביות.[11]
לקח ישיר נוסף של מלחמת לבנון השנייה היה הצורך של אמ"ן להגביר משמעותית את העיסוק במטרות. האחריות על ייצור המטרות בצה"ל הייתה על אמ"ן עוד מסוף שנות ה-80, ואמ"ן שקד על פיתוח היכולת לאתר ולייצר מטרות, ועל התהליך הטכנו-מבצעי של העברת המודיעין אל גורמי התקיפה. במהלך שנות ה-90 היה צבא סוריה היעד המרכזי של מאמץ המטרות, ואילו חזבאללה וארגוני הטרור הפלסטינים היוו מאמץ משני, אשר הקושי להתמודד מולם התברר במבצעי "דין וחשבון", "ענבי זעם" ובשנים האחרונות של צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון.
מלחמת לבנון השנייה, בה התמודד צה"ל כמאמץ עיקרי מול חזבאללה, והפיכת השלטון בעזה בידי חמא"ס, הבהירו לאמ"ן כי ייאלץ לייצר מטרות ביתר שאת מול ארגונים "נעלמים", שבהם אתגר מציאת המטרה והפללתה גדול לא פחות מאתגר התהליך הארגוני של סגירת המעגל המבצעי בין המודיעין לגורם התקיפה. תחת הנהגתו של ראש אמ"ן ידלין, עסקו חטיבת ההפעלה וחטיבת המחקר רבות בייצור מטרות בעזה ובלבנון, הן לתוכניות המגירה המבצעיות והן לתקיפות הבט"ש.
מבצעי "עופרת יצוקה" ו-"עמוד ענן"[12] בעזה סימנו, כי חל שיפור מסוים בתמיכה של אמ"ן בצרכים המבצעיים של מודיעין השדה, בזרימת המודיעין לקמ"נים במפקדות ולמפקדים ובייצור המודיעין המבצעי הדרוש למאמץ האש.[13]

מה אמור הלוחמ"מ לספק לצה"ל?

באוגוסט 2012, כאשר פרסם ראש אמ"ן את הנחייתו באשר לתפיסת הלוחמ"מ, כבר היה אמ"ן אחראי מחדש על המודיעין כולו, מהמטכ"ל ועד קצה הדרג הלוחם, ועסוק בייצור מודיעין מבצעי לתקיפת מטרות, במיוחד מטרות לתקיפות חיל האוויר. החידוש המשמעותי של הלוחמ"מ היה בכך שאמ"ן דרש מעצמו כחלק מתפקידיו לספק מודיעין נרחב ומדויק לא רק עד פתיחת המלחמה (בניין כוח והתרעה) אלא גם תוך כדי המלחמה, לכוחות הלוחמים, כסיוע להכרעה ולניצחון במערכה. יתרה מכך, בעוד אמ"ן כבר התגייס כדי לתמוך במאמץ ייצור המטרות תוך כדי מערכה, הלוחמ"מ הגדיר כי תמיכת אמ"ן חיונית גם במאמץ התמרון היבשתי, וכי העצמת התרומה המודיעינית לתמרון תאפשר הצלחות מערכתיות ואסטרטגיות ולא רק הצלחה מיידית בשדה הקרב.

חידוש נוסף שדרש ראש אמ"ן מהארגון היה שלא להסתפק בתרומת מודיעין השדה למאמץ המבצעי, אלא שכל אמ"ן, על מערכי האיסוף החזקים בו, בדגש על 8200, יראה את עצמו כשותף למאמץ הלחימה, ובפרט למאמץ התמרון. הרעיון בלוחמ"מ היה שכל אמ"ן ישקיע משאבים כבר בשגרה על מנת להבטיח מודיעין רלוונטי, עדכני ומדויק עבור הצלחת התמרון היבשתי במלחמה.
כדי לעמוד במשימתם במלחמות העתיד, נדרש מצה"ל ואמ"ן להתמודד עם אויב במאפיינים חדשים מאלו מולם התמודדו במלחמות עבר. מדובר באויב עם מרכיב משמעותי של "היעלמות", אשר מתגאה בכך שאין לו מערכים קרקעיים גלויים ואמל"ח כבד, אלא הוא מצוי בסבך, באזורים הבנויים ומתחת לפני הקרקע. אויב המסוגל לאיים על העורף הישראלי מעומק שטח האויב, תוך שהוא ערוך בריכוזי אוכלוסייה צפופים. האתגר בפני צה"ל, אשר אמ"ן באמצעות הלוחמ"מ נדרש לתת לו מענה, הוא לזהות ולאתר את האויב במהירות ובמדויק בכל עומק זירת המבצעים, על מנת שאפשר יהיה להגיע אליו ולהשמידו, וזאת עד כמה שניתן, בלי לפגוע באזרחים סביבו. אם בעבר היו יכולים כוחות היבשה לאתר בעצמם את האויב באמצעות גורמי האיסוף הקרבי הצמודים לכוחות, בהינתן בסיס מודיעיני שהכין אמ"ן בשגרה, הרי שמול אויב שאינו נוכח באופן גלוי בשדה הקרב נדרש שילוב של כלל יכולות אמ"ן גם בניהול הקרב על מנת לתמוך בכוחות המתמרנים. אף כי צה"ל נדרש היה להתמודד מול אויב נעלם שכזה עוד באינתיפאצ'ה השנייה ובמלחמת לבנון השנייה, ואמ"ן ידע להמשיג זאת כבר אז, התרגום המודיעיני של תובנה זו לכלים איסופיים ולטכניקות מודיעיניות התומכות במודיעין השדה לא קרם עור וגידים עד לגיבוש רעיון הלוחמ"מ.[14]
על פי המסמך המכונן של התפיסה,[15] הלוחמ"מ לא אמור לספק לצה"ל רק הישגים מבצעיים בשדה הקרב, אלא גם יכולת לתרגם אותם להישגים אסטרטגיים:

• יכולת לאתר את מרכזי הכובד של האויב ואת מקורות האש שלו כך שניתן יהיה להכווין אליהם אש וכוחות מתמרנים שימנעו פגיעה בעורף הישראלי.
• יכולת לתמרן במדויק אל האויב ולפגוע בו במהירות, באופן שיקטין את משך הזמן בו נמצא העורף הישראלי תחת איום וימנע מגורמים חיצוניים לכפות את הפסקת הלחימה בטרם ישיג צה"ל את ההישג הנדרש.
• יכולת לזהות את האויב במדויק ובאופן מובחן, וכך לפגוע בו תוך מזעור הנזק האגבי. מעבר לצו המוסרי, הקטנת הנזק האגבי מאפשרת לצה"ל אורך נשימה מבצעי ומקטינה את סד האילוצים המבצעיים תחתם הוא עלול להימצא בעקבות לחץ בינלאומי.
• יכולת להכות באויב מכה אנושה, שתעקר את יכולתו להילחם ולהשתקם לתקופה ארוכה.

איזה מודיעין נדרש מהלוחמ"מ לייצר?[16]

אל מול מאפייני האויב אמור אמ"ן, באמצעות הלוחמ"מ, לספק מודיעין שיאפשר לזהות את האויב היכן שנמצא, כולל בסבך ומתחת לקרקע, ובפרט למצוא אמצעי אש מוסתרים ומופעלים מרחוק, ללא חתימת אדם. המודיעין אמור לאפשר להבחין בין האויב לבין האוכלוסייה האזרחית, לאחוז באויב בתנועתו, לאפשר פגיעה מדויקת בו ולאפשר תמרון אפקטיבי יותר. על מנת לספק כל זאת, על המודיעין בעידן הלוחמ"מ להיות מסוגל לתת:

• היקף נרחב של מודיעין מבצעי, הן בשלבי נוהל הקרב והן בשלבי ניהול הקרב. כבר בתחילת הדרך הוגדר כי 70% מההצלחה של הלוחמ"מ תהיה עוד לפני תחילת הקרבות, אם המודיעין יוכל לספק מידע רב שיאפשר את טיוב התוכניות המבצעיות ואת דייקן. היקף נרחב של מודיעין שיתקבל במהלך הקרב יאפשר להמשיך ולהתאים את התוכניות למול השתנות מיקום האויב ומאפייני פעילותו בזמן אמת.
• מודיעין מבצעי מדויק מקום, שיאפשר לזהות את האויב ומיקומו בצורה ברורה. מודיעין מדויק יאפשר הן לייצר מטרות (בנוהל הקרב ובניהול הקרב) ולתקוף את האויב טרם מגע של הכוחות המתמרנים עימו, והן למקד את האש אליו, ולהקטין את הצורך באש סטטיסטית, עד כדי הימנעות מאש כזו, אשר מגבירה את הנזק האגבי.
• מודיעין בזמן אמת ובזמן מבצעי, תוך כדי הקרב ובעיתוי שיאפשר לפעול לאורו. מודיעין בזמן מבצעי הוא מודיעין שמועד הגעתו לגופי המודיעין במפקדות השדה משאיר זמן לנתח אותו, להסיק ממנו משמעויות, לתרגם אותם לפקודות מבצעיות ולהוריד אותן לכוחות הלוחמים באופן שיאפשר להם להגיב לו ולהשתמש בו.
• מודיעין על מכשולים ומגבלות עבירות. עיקר ההשפעה של מודיעין שכזה הוא בנוהל הקרב, בעת גיבוש צירי ההתקדמות אל היעדים. גם בניהול הקרב יש חשיבות למידע שטח, בעיקר על פגיעה ביכולות התמרון בנתיבים בהם תכננו הכוחות לנוע.
• מודיעין לכל הדרגים על פי צורכם. המודיעין צריך להגיע אל הצרכן (לוחם או איש מודיעין בשדה) במערכות המבצעיות שלו, באופן שהוא יוכל לטפל בו ולפעול על פיו מבלי להיות מוצף בנתונים ומבלי לפגוע ביכולתו לבצע את משימתו.
• עצמאות לאסוף מידע ולעבדו לכל דרג, על פי צרכיו, על פי צרכי מפקד היחידה או העוצבה.

שלושת מרכיבי הלוחמ"מ: נוהל הקרב, ניהול הקרב, תמיכה בלוחם ובמערכת הנשק

כפי שמצופה, כאשר ראש אמ"ן מוביל אישית תפיסה חדשה בחיל, אמ"ן כולו נרתם והחל לגבש דרכים וכלים ליישום התפיסה החדשה. שני גורמים תרמו להיענות הרבה:

1. בראש שתי סוכנויות האיסוף המרכזיות של החיל עמדו מפקדים שבאו מהמערך המבצעי והזדהו עם הצורך לספק מודיעין טוב יותר לדרגי השדה.
2. בחיל התקיים באותה עת תהליך אסטרטגי בשם "מעשה אמ"ן", שרתם לשינוי את כלל בכירי אמ"ן. תפיסת הלוחמ"מ הייתה אחד מהמרכיבים העיקריים בתהליך אסטרטגי זה, בפיקוח אישי של ראש אמ"ן עצמו.

המאמץ למימוש התפיסה הובל על ידי מנהלת ייעודית שהוקמה לנושא (מנהלת הלוחמ"מ), בראשה עמד קצין בדרגת אלוף משנה עם רקע המשלב יכולת טכנולוגית, ניסיון מבצעי עשיר ויכולת לגייס לאתגר את מערכי אמ"ן הגדולים. המאמץ התנהל במספר מסלולים במקביל:

1. מאמץ איסופי להביא באופן מידי מודיעין, שיוכל לתרום לתכנון המבצעי השוטף בדרג הנפרש לחירום ולמלחמה בנוהל הקרב.
2. מאמץ טכנולוגי לפתח חיישנים ומסדים שיאפשרו לספק מודיעין מדויק ובהיקף נרחב בזמן אמת, ומערכות מידע שיאפשרו להפיק ממנו משמעויות בניהול הקרב.
3. מאמץ לתרגם את המודיעין הגולמי והמעובד כך שיתרום ישירות ללוחם בשדה – למודעות מצבית וככוונת נשק.

במקביל, קיימה מנהלת הלוחמ"מ מאמץ תורתי-ארגוני בשיתוף מחלקת מוד"ש, לחזק את גופי המודיעין במפקדות השדה כך שיוכלו לנהל את האיסוף ולהפעילו, כמו גם לעבד את המידע בנוהל הקרב ובניהול הקרב, ולהקים מסגרות התומכות את צרכי מודיעין השדה גם במערכי האיסוף המטכ"ליים של אמ"ן.

חששות, כבר מהרגע הראשון

התפיסה החדשה שגובשה לא הייתה נטולת חששות וסיכונים, שהופיעו כבר במסמך המכונן.[17] היו כמובן סיכונים טכנולוגיים של פיתוח, והיו סיכונים מוכרים נוספים. אך מעבר לכך, יצאה התפיסה לדרך עם שלושה סיכונים עיקרים, אשר עלולים להתממש דווקא מהצלחת התפיסה ולא מכישלונה:

1. עודף מודיעין, היצף מידע באופן שיעכב, יקשה או ימנע החלטות בשדה הקרב. מודיעין סותר, מודיעין בכמויות גדולות שלא ניתן לעבד, מודיעין שמגיע בקצב מהיר מכדי שניתן יהיה לעבדו – כל אלו עלולים להביא את המפקדות ואת הלוחמים לכדי שיתוק, חשש מהחלטה או לחילופין קבלת החלטות שלא מתבססות על המידע. המענה שניתן לכך בתפיסה היה בארגון נכון של המודיעין במפקדות השדה, בדגש על שילוב מומחי תוכן איסופי (קציני מקור) מיחידות האיסוף במכלולי המודיעין במפקדות, וכלי עיבוד מידע חזקים שיוכלו להתמודד עם המידע בזמן אמת (כולל רשת תקשורת שתאפשר את הגעתו למפקדות).
2. הסתמכות יתר על המודיעין, עד כדי חוסר יכולת להמשיך בלחימה בהעדר מודיעין. החשש היה שמפקדים שיתרגלו לפעול בתחושת מודעות מצבית גבוהה, עם מודיעין מדויק בזמן אמת, יתקשו לפעול במקרים בהם לא יהיה ניתן לספק מודיעין שכזה ובכך תיעצר תנופת ההתקפה והאפקטיביות שלה. המענה לכך בתפיסה היה בהדגשה שהלוחמ"מ איננו מחליף את עקרונות הלחימה ואת הכשרת המפקדים, וכי חינוך נכון של מפקדים ימנע כשל שכזה.
3. פיתוי למצות את המודיעין על ידי אש מדויקת מנגד, במחשבה שבכך ניתן יהיה למנוע את התמרון השוחק והיקר בחיי אדם. ההשפעה של אש מדויקת על שדה הקרב כבר נתנה אותותיה על נכונות הדרג המדיני לאשר תמרון קרקעי על מחיריו הכבדים, הן במלחמת לבנון השנייה והן במבצע עופרת יצוקה, והחשש היה שמודיעין מדויק שיאפשר יצירת מטרות בהיקף נרחב יביא לניוון יכולת התמרון בצה"ל, והנכונות להפעילה. על כך ענתה התפישה כי דווקא אש מדויקת מקדימה, בהיקף נרחב, תקטין את הסיכון לכוחות מתמרנים, ומכאן שתגביר את הסיכוי להפעילם.

שנים ראשונות – הצלחות ראשונות

אמ"ן אימץ את תפיסת הלוחמ"מ בחדוות עשייה, וכל מערכי החיל נרתמו לכך, בדגש על סוכנויות האיסוף הגדולות – 8200 ו-9900. התפיסה אושרה על-ידי המטה הכללי והוצגה למפקדים בשדה בכל הרמות, וכן בהכשרות ובאימונים. תרמו להתלהבות מספר תהליכים שהבשילו במקביל בזרוע היבשה ובאמ"ן:

1. עמ"ט המפקדות:בחינה מחודשת של הרכב ותפקוד מפקדות השדה, בדגש על דרגי החטיבה והאוגדה, פתחה פתח לאמ"ן להגדיל משמעותית את סד"כ בעלי התפקידים במכלולי ומרכזי המודיעין, ולאפשר להביא לידי ביטוי את היכולת הנבנית לספק מודיעין רחב יותר ומדויק יותר בנוהל הקרב ובניהולו. בפרט, שולבו לראשונה במפקדות החטיבה והאוגדה בעלי תפקידים חדשים כנציגי סוכנויות האיסוף, במטרה לסייע בטיפול במידע ולקשר בין צרכי המפקדה והמודיעין בה לבין מערך האיסוף.
2. "אמ"ן בצבעים": במסגרת תהליך אסטרטגי באמ"ן בוצע ארגון מחדש של בתי התוכנה באמ"ן ובמסגרתו הוקם גוף תוכנה המוכוון לתהליכי הלוחמ"מ ולסיוע טכנולוגי לתהליכים המבצעיים של אמ"ן להערכת המודיעין וליצירת המטרות. אחד הכלים הראשוניים שנוצרו היה היישום "אש צולבת", שלראשונה איפשר תהליכי מחקר מתקדמים ומהירים על מידע גיאוגרפי בהספקים גבוהים.
3. פריצת דרך איסופית, באמצעותה סיפק אמ"ן היקפים גדולים של מידע לטובת התכנון המבצעי של כוחות היבשה, ולייצור המטרות.

"צוק איתן" – מבחן ראשון, הצלחה ראשונה, פערים ראשונים

כשנתיים לאחר השקתה של התפיסה, היא עמדה למבחנה הראשון במהלך מבצע "צוק איתן" בעזה. היחידות הסדירות של צה"ל – מפקדות אוגדה וחטיבה – יצאו למבצע עם מכלולי מודיעין מעובים, בעלי כלים למצות מידע רב ובמהירות, ובעלי תפקידים ממערכי האיסוף שהשתלבו בעבודת המודיעין בקדמית ובעיקרית. המבצע נמשך כשמונה שבועות, מספיק זמן ללמוד ולהתאים מרכיבים בעבודת המודיעין, כמו גם לגלות מה נדרש לשפר. פערים בציוד – בכמות ובאיכות – בדגש על ציוד המחשוב והשרידות שלו בתנאים הסביבתיים, זכו למענה מהיר. במסגרת זו, בוצע חיבור יציב לרשת התקשורת המודיעינית. המפקדים, ככלל, יצאו מהמבצע בחוויה טובה באשר לתרומת המודיעין, ותחושה שקיבלו מאמ"ן "בשורה אמיתית", מדויקת יותר, שאפשרה קטלניות גבוהה יותר.[18]
יחד עם זאת, עלו במהלך המבצע מספר פערים שחייבו, באופן טבעי, התאמות באופן מימוש התפיסה:

1. הפער בין יכולת קמ"ן החטיבה ויכולות מודיעין החטיבה. הגידול והשינוי החד שעברו מכלולי המודיעין בחטיבה, והזמן המועט לתרגל את אופן העבודה ואת כלי העבודה, פגעו במיומנות אנשי המודיעין במפקדות, בדגש על אנשי המילואים. כאשר קמ"ן החטיבה נכח בקדמית, תפוקת המכלול הייתה גבוהה יותר, היות שהיה מנהל מנוסה למכלול, בקיא במערכות המידע החדשות ובעל תובנה מבצעית. כאשר עזב הקמ"ן עם המח"ט לחפ"ק, חלה ירידה משמעותית ביכולת המכלול לספק את התוצרים. הדבר הביא את המפקדים להעדיף להשאיר את קמ"ן החטיבה בקדמית ולא לקחת אותו איתם לחפ"ק, מתוך הבנה שקדמית מתפקדת היא מכפיל כוח משמעותי לחטיבה בהינתן יכולות המודיעין החדשות בה. היות והמבצע התנהל ברובו בקילומטרים הסמוכים לגבול, לא הרגישו המח"טים בפער משמעותי בהעדר הקמ"ן לצידם אך פער זה של תפקוד המודיעין במפקדה דרש טיפול.
2. פערי הסתגלות של אנשי יחידות האיסוף לחיים בשדה, ולהפך. עם תחילת המבצע חברו למפקדות השדה חיילים מיחידות 8200 ו-9900, בהתאם לתפיסה אך עוד בטרם בוצע תהליך ארגוני סדור. החיילים, ברובם סדירים ומקצועיים בתחום המודיעיני-איסופי, היו ללא רקע קרבי, ללא הכשרה מבצעית וללא הבנה של הסביבה אליה נקלעו. מהצד השני, אנשי המודיעין בחטיבה לא הכירו את בעלי המקצוע שחברו אליהם, ולא תמיד הבינו את הפערים המשמעותיים בתפיסת העולם ובהוויה המבצעית שלהם. הם לא ידעו להתמודד עם פערים אלה, בין היתר לאור הלחץ המבצעי הקיים בקדמית חטיבה במרחב מאוים תוך כדי לחימה. פער תפיסתי זה בלט עוד יותר לגבי בעלי התפקידים בקדמית החטיבה שמחוץ למודיעין החטיבה, ובפרט בכל הקשור במספקי תנאי המחייה הבסיסים (לינה, היגיינה, מזון). במהלך מבצע "עמוד ענן", שהתקיים רק חודשים מספר לאחר פרסום התפיסה, היו מקרים בהם נדרש היה להרחיק חבירים ממרחב הלחימה ולסייע להם להתגבר על המשברים אליהם נקלעו. במבצע "צוק איתן" נראה היה כי פערי הסתגלות היו בעיקר אצל המפקדים מיחידות האיסוף, ופחות אצל החיילים. בנוסף לפערים ההתנהגותיים נחשפו גם פערים מקצועיים: אנשי מודיעין השדה במפקדות החטיבה לא ידעו לדבר עם חבירי האיסוף בשפתם המקצועית ולא ידעו מה לדרוש מהם וכיצד. בחלק מהמפקדות למדו שני הצדדים יחד לעבוד במשותף לאורך זמן, ואילו במקומות אחרים הרגישו החבירים לא ממוצים ולא תורמים, דבר שבוודאי לא תרם לתחושתם הכללית.[19]
3. העדר התארגנויות תומכות במערכי האיסוף של אמ"ן, עבור הדרג הנפרס. מערכי האיסוף של אמ"ן נפרסו עם תחילת המבצע בהתאם לתפיסות המסורתיות הקיימות, ונעדרו את הגופים והכלים לתמוך בדרג הלוחם, ובפרט בנציגי האיסוף החדשים שחברו אליו. לצד התרומה למטכ"ל, לפיקוד ולעיתים גם לאוגדות, בלט הפער ביכולת מערכי האיסוף המטכ"ליים לתמוך באופן מוכוון את צרכי הכוחות המתמרנים, מעבר להפצת מידע מרחבי ולא ממוקד. מנהלת הלוחמ"מ הובילה מאמץ ממוקד להעצמת המודיעין במפקדות השדה אך לא זיהתה את הצורך ולא השלימה את המאמץ בהכוונת סוכנויות האיסוף לבצע את ההתאמות המבניות הנדרשות מצידן על מנת לתמוך זאת. תוך כדי המבצע, בניסוי וטעיה ובאמצעות אנשי מילואים ותיקים, נערכו התאמות והוקמו גופים חדשים במערכי האיסוף לתמיכה בצרכי מודיעין השדה.

התארגנויות ראשונות

למרות הפערים שהתגלו בתפיסה במהלך מבצע "צוק איתן", ככלל יצאו המפקדים, אמ"ן וצה"ל מהמבצע בתחושה אופטימית לגבי הרלוונטיות של תפיסת הלוחמ"מ, התרומה שלה ללחימה והיכולת לממש אותה. הפערים שהתגלו במבצע הפכו במהרה לתוכניות עבודה, והמודיעין שהתקבל הביא את אמ"ן להקים התארגנויות חדשות למיצויו, הן למטרות והן לתכנון המבצעי.[20]
ההתארגנויות המודיעיניות היו בין הראשונות לקום, במטרה לממש את האבחנה של ראש אמ"ן, לפיה 70% מהצלחת הלוחמ"מ תיקבע כבר בנוהל הקרב. בצפון הוקם גוף מחקר והטמעת ידע בשם "בית המדרש" ובאופן דומה הוקם בדרום מנגנון "עץ הדעת" ובקריה הוקם "מפעל המטרות" תחת חטיבת המחקר במפגש עם חיל האוויר. בשלושת המקרים, מדובר היה בגוף מחקרי שנועד לטפל בהיקפים גבוהים של מודיעין חדש שזרם לאמ"ן באותה עת, מידע שבעיבוד ומיצוי נכון ניתן יהיה להפיק ממנו משמעויות ומסקנות עבור הדרגים הטקטיים של החטיבה, הגדוד ואף הפלוגה.
ברוח הלוחמ"מ, הוחלט שבמקום למקם את מנגנוני העיבוד החדשים בגופי המחקר הוותיקים או בגופי האיסוף, כפי שנעשה בעבר, הם יוקמו בצמוד למפקדים המבצעיים באוגדת הגליל ובאוגדת עזה. ההבנה הייתה שהסביבה המבצעית תספק את ההקשר הנדרש לעיבוד נכון של המידע בידי גורמי מחקר מנוסים. ואכן, במשך מספר שנים נוצר במשותף ידע מבצעי חדש מתוך יחסי הגומלין בין קציני מודיעין מהפיקוד, האוגדה והחטיבה, קציני איסוף ממערכי הסיגינט והשטח ומפקדים ברמות השונות. ידע זה אפשר לממש את אחד המרכיבים העיקריים של תפיסת הלוחמ"מ, בדמות מודיעין בהיקף נרחב ובדיוק גבוה עוד בנוהל הקרב, המאפשר לטייב את התוכניות המבצעיות.
לצד פיתוח הידע, אורגנו מחדש בעלי התפקידים ממערכי האיסוף האמורים לחבור למפקדות בחירום. הוקמו ורועננו מסגרות ארגוניות ב-8200 וב-9900, לצד זו הקיימת ב-504, המיועדות לתמוך במודיעין השדה, ובפרט בחבירי מערכי האיסוף למפקדות השדה. בנוסף החל תהליך הכשרה ואימון של בעלי התפקידים, הן למקצוע והן להוויה ולשפה המבצעית.
בעורף,בסוכנויות האיסוף, הוקמו גופי איסוף כחלק מההתארגנויות החדשות על מנת לתמוך את החוברים למפקדות השדה ולספק להם מידע:

• ב-8200 הוקם הסד"ן (סיגינט לדרג הנפרס) על סמך הלקחים, כמו גם תחושות התסכול, של אנשי המילואים ביחידה מהתרומה הנמוכה של בסיסי היחידה לכוחות המתמרנים הן במלחמת לבנון השנייה והן במבצע "צוק איתן".
• ב-9900 נבחנו מספר סוגי התארגנויות, המוצלחת בהן הייתה צוותי המח"צ – מיפוי חובק צרכנים. צוותים אלו כללו גם מפענחים וגיאולוגים שחברו לאוגדה עם מערכות מחשב, מידע ויכולת מקצועית למצות ממנו תובנות שטח ולהנגישן למפקדי ואנשי המודיעין באוגדה ובחטיבותיה. לצד צוותי המח"צ שהוקמו כבר לאחר מלחמת לבנון השנייה, נעשה ניסיון להקים ביחידה מסגרת בשם פד"ן - פענוח לדרג הנפרס, על משקל הסד"ן - שתאגד בתוכה הן את מש"קי השטח וצוותי המח"צ שאמורים לחבור בחירום למפקדות המבצעיות והן צוותי פענוח עורפיים שיוקצו לאוגדות (ולחטיבות) על פי דרישה ויהוו גוף מקצועי התומך את הנציגים הקדמיים. גם קציני המודיעין במילואים במפקדות השדה הלכו והתמקצעו בהדרגה במערכות המידע ובתפוקות החדשות הנדרשות מהם.

בית המדרש בצפון ועץ הדעת בדרום הפכו מהר מאד לסיפור הצלחה. קציני המחקר החלו להפיק מסמכים ותוצרים שכוונו באופן מובהק לדרגים המבצעים בפלוגה, בגדוד ובחטיבה, ונועדו לתמוך ולהשפיע על התוכניות המבצעיות של כל מסגרת. מח"טים ומג"דים היו מגיעים עם קציני המודיעין שלהם לבית המדרש ולעץ הדעת כדי ללמוד על השטח ועל האויב ולתכנן בתהליך למידה משותף. הידע והתובנות שפותחו הזינו הדדית הן את המפקדים והן את קציני המודיעין, וקידמו שיח פורה בין חטיבות ואוגדות. מושגים מבצעיים-מודיעיניים חדשים נוצרו והומשגו והתחילה להיווצר שפה מבצעית-מודיעינית חדשה שטייבה את תהליך התכנון ואת תהליך ניהול הקרב. קציני המודיעין ביחידות ובעוצבות, כמו גם החוקרים בבית המדרש ובעץ הדעת, יצרו כלי למידה והטמעה והמשיכו להמציא שיטות להטמעת הידע אצל מפקדים ולוחמים.
תחום המטרות התקדם לאט יותר, בין היתר בגלל הפער התורתי שהיה קיים אל מול התמרון, ובגלל הצורך לפתח שיטות, כלים, שפה ומבנים ארגוניים המחברים יחד מפקדים, קציני מודיעין וגורמי אש, ובפרט מחיל האוויר. למרות התלהבות רבה בעשייה המודיעינית והמבצעית, זוהו עד מהרה פערי מושגים ופערי תהליכים, שלא לדבר על קשיים במערכות המידע הנדרשות לגשר על רשתות מחשבים מבצעיות של שלושה ארגונים שונים: אמ"ן, מז"י וחיל האוויר. יחד עם זאת, שפע המידע, הצורך המבצעי במטרות ודרישות המפקדים הביא לתנופת עשייה גם בתחום זה. הוקמו "מפעלים", גובשו שיטות עבודה ונהלים וזוהו צווארי בקבוק בזרימת המידע. העשייה בעת הזאת התמקדה בעיקר בחטיבת המחקר ובמנגנונים שנבנו במשותף עם חיל האוויר. גם הפיקודים התפתחו בעשיית המטרות, אך העושר הרב בתחום לא חלחל אל הדרג הנפרש, כפי שהתיימרה תפיסת הלוחמ"מ.
פערי הדרג הנפרש בתחום המטרות באו לידי ביטוי הן בפערי משאבים, ללא מנגנון ארגוני שיגשר עליהם, והן בפערי שפה, תפישה והכשרה. כך, גורמי המודיעין בשדה לא היו נגישים למידע המסווג ממנו נוצרו המטרות, וגורמי המודיעין למטרות במטכ"ל ובפיקודים היו עסוקים בייצור מטרות עבור התוכניות והצרכים שלהם, ולא מצאו זמן ומשאבים לתמוך את הדרג הנפרש. ניסיונות של קמ"ני אוגדות לשלוח נציגים אל מפעלי המטרות בפיקוד ובמטכ"ל נתקלו בפערי הרשאות, עמדות פנויות וקשב תכנוני. גם הידע המקצועי והתפעולי בייצור המטרות היה חסר, ובפני קמ"ני האוגדות עמדה הברירה בין לשלוח את אנשיהם לפיקוד, בתקווה שידעו לייצר שם מטרות לצרכי האוגדה באופן עצמאי, לבין לשמור על אנשיהם קרוב אליהם ולוותר על היקף ייצור המטרות האפשרי.
פער מסורתי נוסף בתחום המטרות היה בארגון המפקדות באוגדה ובחטיבה ובקשר בין המודיעין והאש. בעבר ישבו גופי המודיעין למטרות תחת גופי המודיעין, וייצרו מטרות עבור גופי האש. פערי השפה, התיעדוף וההבנה היו רבים, ובאימונים היה נפוץ הוויכוח בין קמ"נים לבין מרכז האש באשר להיקף המטרות הרלוונטיות שנוצרו, מדוע לא נתקפו ומה הייתה השפעת התקיפות על האויב. ארגון מחדש שביצעה מז"י העביר את קציני ומכלולי המודיעין למטרות תחת פיקוד גופי האש, למורת רוחם של קציני המודיעין. אך בפועל תרם התהליך להסדרה הפיקודית והמושגית, והשאיר באמ"ן את האחריות לבניין הכוח בלבד. תהליכי בניין כוח נוספים באמ"ן, כמו הקמת זירת המטרות בחטיבת ההפעלה והכשרת בעלי תפקידים ייעודיים לעיסוק בתחום, הביאו למענה הדרגתי למחלות הילדות ולתהליכי טיפול במטרות יעילים גם בדרגי השדה. כך, כוח האדם הייעודי שהוצב באוגדה היה בעל יכולת מקצועית דומה לזו של גורמי המטרות במטכ"ל ובפיקודים, ובתעדוף הכולל של זירת המטרות המטכ"לית ניתן קשב גם לצרכי מודיעין השדה.

לצד ההצלחות, גם פערים ותסכול

בתחום השטח הבעיות היו קשות יותר. כוח האדם הראשוני שהופנה על ידי מערך החוזי למפקדות השדה כלל מש"קי פענוח מנוסים, אך בעלי ידע מועט בתחומי השטח והעבירות. גם קציני השטח שהוצבו במפקדות לאחר שחרורם משירות סדיר היו ברובם ללא רקע שטח, ולעיתים ללא הכשרה מבצעית כלל, למעט השתלמות קצרה במילואים. פערי הידע אל מול קציני שדה מנוסים, ובפרט מפקדים ואנשי מילואים, יצרו תסכול והביאו לכך שרבים מאנשי השטח החבירים לא החזיקו מעמד במפקדות ונשרו לאחר מפגש אחד או שניים. גם הכלים ומערכות המידע שעמדו לרשות קציני ומש"קי השטח היו מוגבלים, אם בגלל מורכבות הפיתוח וההתאמה לצורך ואם בגלל מגבלות רוחב סרט ועיבוד, שמנעו את הנגשת יכולות הפענוח ועיבוד השטח החזקות שהיו קיימות במפקדות הנייחות – בפיקוד ובמטכ"ל – למפקדות הנפרסות בחטיבה ובאוגדה.
לבעיות אלו נוספה הבעיה הגדולה של היעדר היכולת להתאמן ולמצות את הלוחמ"מ באימונים. אמ"ן, הנמצא במבחן תמידי בשגרה ומתמודד מדי רגע מול האויב, מתקשה מסורתית למצוא את עצמו באימונים ואיננו מתפנה לבנות מסד תרגילי שיאתגר לא רק את גופי הערכת המידע אלא בעיקר את גופי האיסוף. מכאן, שמהלך הדגל של הלוחמ"מ – הצבת נציגי סוכנויות האיסוף הצבאיות ביחידות השדה – נתקל בקושי לשמר את כוח האדם וליצור אצלו בתרגילים עניין, תחושת תרומה ומיצוי. קציני ומש"קי איסוף למיניהם, ששרתו בסדיר במקומות בהם השפיעו, תרמו ועסקו בסוגיות מהותיות לביטחון ישראל, מצאו את עצמם במילואים במפקדות שדה בעלות אופי שונה דרמטית ממה שהורגלו, וללא יכולת לתרגל את עצמם, לצקת תוכן בתפקיד ולהרגיש כתורמים ליחידה בה הוצבו. אימוני יחידות יבשה שנמשכו על פני כשבוע מצאו את חבירי אמ"ן מובטלים ומשועממים, ומצביעים ברגליים. במאמץ לשמר את הכוח ניסו סוכנויות האיסוף לצמצם את היקף הזימון למילואים של החבירים, אך הדבר רק יצר תרעומת אצל גופי המודיעין במפקדות שראו בכך חוסר סולידריות וגבהות לב.


הקושי לתרגל לא נבע מהעדר מקצועיות או חוסר השקעה מצד בוני התרגיל. מז"י ואמ"ן השקיעו ומשקיעים רבות על מנת לייצר מסד תרגילים מאתגר ומדמה מציאות, אך המורכבות הבין ארגונית ואתגרי הטכנולוגיה מייצרים קשיים אובייקטיבים בהכנת תרגילי מודיעין. לעיתים, פער לא מזוהה או חוסר ידע באחד משלבי עבודת המפקדה מייצרים פערים בתרגיל המונעים את תרגול גורמי האיסוף. לחילופין, שבלוניות וחזרתיות בנתונים התרגיליים מייצרים סביבה לא מאתגרת עבור חבירי האיסוף, ותורמים לתחושת בזבוז הזמן וחוסר התוחלת. קושי נוסף במיצוי חבירי אמ"ן קשור לאילוצים תרגיליים הנובעים ממשך התרגיל ואופן זרימתו. תהליכי מודיעין, ובפרט אלו הקשורים לניתוח השטח, לוקחים זמן. בתרגילים הזמן הוא משאב יקר והרצון לתרגל את המפקדה על כל מרכיביה בתרחישים רבים מייצר לרוב תחושת דחיפות ומהירות הפוגעת ביכולת למצות את עבודת המודיעין. נפוצים המקרים בהם מקבלים קציני השטח משימה לניתוח, וכאשר הם מגיעים עם תוצר מוגמר הם מגלים שהיחידה לא המתינה וכבר קיבלה החלטות והתקדמה למימושן. בתרגילי מפקדות ללא כוחות מתמרנים בשטח, הפער בתרגול מודיעין השטח לא מורגש על ידי היחידה (החלטות מוטעות שהתקבלו לא יביאו כוחות בשטח להיתקע בתנועתם). אין צורך להרחיב על תחושת התסכול של קצין המודיעין שעבד ויצר תוצר, אך מפקדיו כבר התקדמו וכתוצאה מכך התעלמו מעבודתו.
בנוסף על קשיי האימון של חבירי אמ"ן במפקדות, יצרה המציאות התקציבית בשנים האחרונות קשיים גדולים בשמירת היכולת המקצועית של אנשי המילואים החבירים. הרעיון הבסיסי בלוחמ"מ היה שנציגי סוכנויות האיסוף במפקדות השדה לא יוצבו בהם אלא יגיעו כחבירים בחירום. כך, תישמר אחריות סוכנויות האיסוף על ההכשרה המקצועית של בעלי התפקידים, כדי שיתאימו ויישארו רלוונטיים לנדרש מהם כנציגי האיסוף. בפועל, הן ב-8200 והן ב-9900 היקף האימונים המקצועיים שחוו החבירים היה מועט ביותר עד כדי לא קיים. סיבות רבות תרמו לכך, רובן משאביות: החל מהעדר ימ"מ, דרך העדר מנגנוני אימון נדרשים (מדריכים, כיתות, מערכות) ועד חוסר קשב מפקדים למול אילוצי זמן ומשימות. כתוצאה מכך, קציני ומש"קי איסוף שהשתחררו בשנים האחרונות והוצבו במפקדות השדה לא עברו אימונים מקצועיים לשמירת כשירות, הגיעו לאימונים בתרגילי מפקדות השדה ללא ידע רלוונטי ועם תחושות בזבוז ושעמום, והתוצאה היא הצבעה ברגליים ואבדן אמון, הן מצד הקצינים החבירים והן מצד המפקדות אליהן חברו. תחושת התסכול וחוסר האמון רק גברו כאשר גם במבצעים שהתקיימו בשנים האחרונות לא בוצע תמרון ולא נזקקו לחבירים אלו.

צעידה במקום – קללת ההצלחה

למרות הקשיים, הפערים והחוסרים, בסך הכול נראה כי הלוחמ"מ הוא סיפור הצלחה. הוא הוטמע הן אצל המפקדים והן אצל קציני המודיעין, מנהלת ייעודית ממשיכה לקדם את הנושא באמ"ן ויחידות החיל מחויבות להמשיך ולפתח את התחום. עם זאת, פערי האיסוף נותרו ואמ"ן מתקשה להתגבר עליהם, והפערים בין מיומנות קציני המודיעין במילואים לבין אלו הסדירים, עדיין גבוהים. אך ההצלחה של הלוחמ"מ כתפיסה וכתהליכים מבצעיים טומנת בחובה גם כשלים ההולכים ומתגלים, מעבר לבעיות אצל קציני המודיעין. באופן אירוני, אלו כשלים שעליהם הצביע ראש אמ"ן בזמנו, במסמך היציאה לדרך של התפיסה, ובו גם הסביר מדוע לא יתממשו.
הכשל הראשון מתגלה אצל המפקדים, אשר פיתחו ציפיות גבוהות לגבי הלוחמ"מ ולגבי המודיעין שהם אמורים לקבל. בתרגילים ברמות הטקטיות הנמוכות, בגדוד ובחטיבה, ביחידות הסדיר והמילואים, אנו מגלים תופעה בה מפקדים מצפים לקבל מידע מדויק על כל האויב הניצב מולם, ואף מצפים שהרמות הממונות (החטיבה, האוגדה ומעלה) ישמידו אויב זה עוד טרם יאלצו להיכנס עימו למגע. ציפייה לא ריאלית זו מביאה למצבי קיצון, כדוגמת מג"ד העוצר את יחידתו מלנוע מעבר לקו העמדות הראשון, כי עדיין לא הושמדו מנגד כל כוחות האויב. באחד התרגילים עצר מג"ד שריון את יציאת הגדוד להתקפה כיוון שמתוך כלל חוליות הנ"ט שאותרו, אחת טרם הושמדה וסיכנה את התקדמות הגדוד. לכאורה, מדובר בהתנהלות מחושבת, אחראית, הממצה את יתרונות צה"ל למול האויב. מנגד, נראה כי מדובר בהתרגלות ללחימה "בזהירות", ללא נטילת סיכונים ותוך שימת דגש על הימנעות מנפגעים על פני דבקות במשימה.
כשל נוסף המתגלה אצל מפקדים הוא הסתמכות יתר על המודיעין ככלי "למיקוד החץ המבצעי". תופעה זו מועצמת כאשר מפקדים בשדה לוקחים אמירות אסטרטגיות ומערכתיות של הרמטכ"ל, בדבר מיקוד הצבא בהשמדת אויב על פני כיבוש שטח, ונערכים לפעול למול אויב הערוך בכפרים ובשטח הפתוח כבפשיטה או במבצע מיוחד. מ"פים ומג"דים מצפים שקציני המודיעין בגדוד ובחטיבה יספקו להם יעדים מדויקים בכפרי האויב, ומתכננים את תנועת כוחותיהם בניווט סמטאות אל אותו איתור אויב עליו הצביע המודיעין בנוהל הקרב. ההתייחסות אל השטח – אל התבליט שעליו יושב הכפר, אל השטחים השולטים בשטח הבנוי ואל שטח המפתח בו כיעד ראשון להשתלטות לפני טיהור שאר הכפר – נעלמה ואיננה. כאן עמדה למפקדים לרועץ אחת מהמגבלות של כל תרגיל, אשר אינו מסוגל להביא לביטוי את ההרס שצפוי בשטחים הבנויים ממהלומות האש של כוחותינו, טרם תחילת ההתקפה הקרקעית. אם תוכניות האש יצאו לפועל כמתוכנן, ואם המודיעין למטרות יתברר כמדויק, הרי שנכסי אויב רבים בכפרים יפגעו טרם התמרון הקרקעי. האויב שנותר בכפר, סביר שילמד ויבין כי מערכיו חשופים, לא כל שכן מושמדים, וימצא דרכים לאלתר ולהתאים את היערכותו. כך, היתרון של המודיעין המדויק והשופע בנוהל הקרב, אותם 70% של הצלחה, יאבד רגע לפני תחילת התמרון. ייתכן אמנם כי מהלומות האש גם פגעו ב-70% מהאויב (יחס דמיוני כשלעצמו), אך ניסיון המבצעים האחרונים מראה כי גם לאחר היקף אש משמעותי האויב אינו נשבר ונותרים לוחמי אויב הערוכים להתמודד עם כוחות היבשה של צה"ל.
הכשל השלישי משותף למפקדים, לקציני המודיעין ולקציני האש והתקיפה. הדגש ששמים המפקדים בתרגילים על הצורך למצות את המודיעין כדי לתקוף מנגד את האויב מייצר לחץ על קציני המודיעין, ובפרט על קציני המטרות, לייצר מטרות מודיעיניות בזמן אמת ובהיקף גדול. אך לחץ המפקדים מביא לתופעות לא רצויות בתרגילים, הטומנות בחובן סכנות מערכתיות ואסטרטגיות אם יקרו גם במבצעי אמת. למול הגדרות מקצועיות ברורות של אמ"ן באשר לאופן בו מפלילים מטרות מודיעיניות, עומדים מפקדים ומפקדי מכלולי ומרכזי אש חסרי סבלנות, הדורשים תפוקות והספקים. תופעה זו עלולה להביא לקיצורי דרך שמבצעים מפקדים בדרכם לאשר מטרות, תוך שימוש מוטעה ומסוכן בכלי של "מטרה אג"מית" אשר אינה נדרשת לעמוד ברף ההפללה המודיעיני. לא פעם אנו נתקלים בתרגילים במפקדים ובקציני אש המחליטים לתקוף איתור שקצין המטרות אינו יכול להפליל בהעדר מודיעין מספק, על ידי כך שהם מגדירים את האיתור כמטרה אג"מית. יתרה מכך, מפקדים אף משלים את עצמם ומתארים את המטרות האלו באופן מעוות כ-"מטרות אג"מיות בזיקה מודיעינית". כך, באופן אבסורדי, יוצא כי דווקא המודיעין שלא מספיק על מנת להפליל מטרה הופך להיות המודיעין המשמש ככיסוי למפקד המעוניין לתקוף אותה. נוצר מצב מסוכן, שבעוד שבמטכ"ל ובפיקוד ישנה הקפדה יתרה על תהליכי האש וההפללה, על פי התורה הצה"לית המעוגנת בדין הבינלאומי, הרי שתהליכי האש באוגדה ובחטיבה סובלים בתרגילים לעיתים מקיצורי דרך, לכאורה בשם המועילות, המבצעיות והדבקות במשימה, אשר עלולים לייצר נזק תדמיתי ואף מבצעי לצה"ל, בדמות עצירת מבצעים והטלת אילוצים על הפעלת הכוח.
כשל רביעי המתפתח מתבטא אף הוא בעולם המטרות, ועוסק באופן בו אנו מאמנים את הכוחות לאתר את האויב, הן לצרכי תמ"א ותמרון והן לצרכי מטרות ותקיפה באש. פערי המקצועיות אצל קציני המודיעין, ובפרט אצל קציני המילואים, הביאו את הגופים המאמנים לפעול באופן ממוקד לחיזוק "שריר" זה. הדרך הקלה והמהירה לכך היא להתבסס על הפצת איכונים תרגיליים מדויקים בהיקף נרחב, על מנת לאפשר לגורמי ההערכה והמטרות בדרג הנפרש להתאמן על ייצור תמ"א ומטרות. לכאורה, ניתן להסביר מהלך זה במחשבה כי תוכניות ההצטיידות של צה"ל יביאו בסיומן אכן לשפע איכונים מדויקים שיונגשו בזמן אמת לכוחות השדה. בפועל, גם אם אכן יצאו לפועל כל תוכניות ההצטיידות, ויתממשו עוד לפני העימות הבא בעצימות גבוהה, הרי שאיכונים תלויים גם בהתנהלות האויב, וזה הרי לומד ואינו "מתנדב" לחשוף את עצמו שוב ושוב כאשר הוא מבין שהוא מאוים.
יתר על כן, בדומה לתהליך הטבעי שקרה בכתיבת ידיעות המודיעין לתרגילים, בו הידיעות הפכו לאורך השנים לברורות יותר ויותר, חוזרות על עצמן וחסרות אתגר הערכתי ("ידיעות זהב"), כך גם האיכונים הפכו בהדרגה לממוקדים יותר באופן שמקטין משמעותית את הדילמה המודיעינית באשר למשמעות האיכון ולאופן השימוש בו. קציני מטרות כבר התרגלו בתרגילים למשוואה לפיה "שני איכונים = מטרה מודיעינית" ומאבדים בהדרגה את היכולת לייצר מטרות מורכבות יותר. ישנן סיבות טובות בהן ניתן להסביר מדוע הגענו לתהליך ניוון מודיעיני זה. המרכזית שבהן היא בצורך של המודיעין "להניע את התרגיל" ולאפשר ליחידה ולמפקדה להתמודד עם האתגרים הפיקודיים והדילמות בקבלת ההחלטות: אם המודיעין לא ייצר בתרגיל את תמונת האויב אליה התכוון בונה התרגיל, או שלא ייצר מספיק מטרות, המפקד לא יעמוד בפני הדילמה שבונה התרגיל ביקש לייצר וגורמי האש לא יוכלו לתרגל את התהליכים המבצעיים שלהם. התרגיל, בו הושקעו משאבים משמעותיים, עלול לרדת לטמיון אם המודיעין לא יספק את הנדרש ממנו על מנת לפגוע, לשחוק ולהשמיד את האויב.
בעיה נוספת שהלכה והתפתחה, הקשורה באופן מסוים ללוחמ"מ, עוסקת באיסוף המודיעין בשדה בכלל, ובפרט באיסוף החזותי. כבר כמה עשורים שיחידות האיסוף החזותיות בשדה בדרג האוגדה והחטיבה מתקשות לאתר אויב ולמלא את משימתן, בעיקר עקב מאמצי האויב להיטמע בסביבתו ולצמצם חתימה. משעה שאמ"ן לקח על עצמו לספק מודיעין לשדה הקרב, והתיימר לעשות זאת בהיקפים גדולים, במהירות ובדיוק רב, הלכה ונעלמה המוטיבציה להתמודד עם קשיי האיסוף החזותי, האורגני ליחידות המתמרנות.
הבעיה האחרונה שהלכה והתפתחה כתוצאה מהצלחת הלוחמ"מ היא סוגיית המפקדות והתמרון.בעבר היו מפקדות צה"ל, עד רמת האוגדה, מבוססות על יכולת ניוד קרבית, ומסוגלות לנוע בעקבות הכוחות המתמרנים. סוגיות של צמצום חתימה, שרידות, משמעת אורות וכדומה היו לחם חוקן של המפקדות היבשתיות, ומרכיב באימונים. העושר המודיעיני המפתה (והמסנוור?) הביא להתנפחות וסרבול המפקדות ולדילמה אצל המפקדים באשר לצורך בניידותן. ההתמסרות למסך ולמידע הנובע ממנו עלולה להאפיל ולנוון יכולות שבעבר היו לחם חוקו של צבא היבשה ושל צה"ל.

סיכום: עם הפנים קדימה

בשנים האחרונות התחדשה תנופת הפיתוח והחדשנות באמ"ן בתחום הלוחמ"מ. כמו בכל החיל, גם מודיעין השדה נהנה מיכולות עיבוד המידע, הנגישות והמחשוב החזקות של אמ"ן. כמו בימים הראשונים של הלוחמ"מ, גם עתה מרכיב משמעותי במאמץ עוסק בהקניה של יכולות אמ"ן גם לדרג הנפרש, כמובן בהתאמות הנדרשות לאור הסביבות המבצעיות השונות. המרכיב העיקרי הוא הקמה של גופי הערכה ואיסוף ייעודיים וחזקים עבור מודיעין האוגדה ומודיעין החטיבה, אשר משלבים בתוכם יכולות איסוף, עיבוד ומיצוי מידע והערכה ואשר נגישים לכל המידע וכלי מיצויו שבידי אמ"ן. אכן, במספר אירועים מבצעיים שאירעו בשנים האחרונות הוכיחו גופים חדשים אלו יכולת גבוהה ותרומה משמעותית לידע של היחידות הלוחמות ולטיוב התוכניות המבצעיות שלהן.
מרכיב נוסף שמפותח הוא הקמת מנהלת לוחמ"מ חדשה,[21] שעיקרה פיתוח היכולת "להזריק" את המודיעין ישירות אל הלוחם באופן שעוקף את הקמ"ן, ואף לשמש ככוונת נשק.[22] זהו אולי הביטוי המילולי ביותר של הלוחמ"מ, אם וכאשר יעבור משלב המעבדה אל הפריסה המבצעית.
גם בתחום המטרות לדרג הנפרש ישנה התפתחות מתמדת, ויכולות אמ"ן שבעבר נמנעו מיחידות השדה כבר נגישות להן, תוך התאמות הדדיות ופשרות נדרשות על מנת לאפשר את התהליך. מיסוד הגדרות, פיתוח שפה משותפת והסמכה סדורה של בעלי התפקידים מצביעים על כיוון חיובי של התמקצעות התחום.
בתחום האיסוף יש כל הזמן התקדמות, אך זו אינה מהווה תחליף בשלב זה לאבדן העצמאות האיסופית של היחידות, וליכולת מפקדים לייצר לעצמם מענה לצי"ח שלהם – פערי המידע שהם מגדירים כחיוניים על מנת לעמוד במשימתם. עיקר אמצעי האיסוף המפותחים כיום, ובהם מצטיידת זרוע היבשה, הם אמצעי איסוף קרבי, שיכולת איתור האויב שלהם היא בראש ובראשונה לצורך הפעלת מערכת נשק, ורק לאחר מכן, וכייעוד משני, ככלי לפיתוח ידע להבנת שדה הקרב. כדי להשיג ידע שכזה מהחיישנים המפותחים, נדרש להבטיח שהנתונים הנאספים על ידם יגיעו למערכות אמ"ן וישתלבו בתמונת המידע הכוללת. היכולות שאמ"ן מוביל את פיתוחן הן יכולות מרחביות אשר אמורות לתרום לכלל שדה הקרב אך אינן מקנות עצמאות וגמישות ליחידה הלוחמת.
בבסיס מרבית היכולות המפותחות כיום, ושהמימוש העתידי של תפיסת הלוחמ"מ בנוי עליהם, עומדת יכולת למידת המכונה והבינה המלאכותית:

• כבר כיום עומדת למידת מכונה בבסיס פריצות הדרך והעבודה השוטפת של ייצור והפללת המטרות באמ"ן, כולל לדרג הנפרש.
• גם יכולות מיצוי המידע בגופים הייעודיים שהוקמו במודיעין הדרג הנפרש יפיקו תועלת משמעותית מכלי מיכון ולימוד מכונה.
• תהליך הזרמת המודיעין באופן אוטומטי מהחיישנים אל הלוחמים ואל מערכות הנשק, אשר מובל על ידי מנהלת הלוחמ"מ, גם הוא זקוק למיכון ומהירות מכונה על מנת להיות רלוונטי, הן בזמן והן בכמויות.
• החיישנים על מערכות ההגנה והחישה על הרק"מ זקוקים למוח לומד ולתגובות אוטומטיות מהירות על מנת להיות יעילים בלוחות הזמנים הקצרים הנדרשים כדי לסכל את האיומים המודרניים על הרק"מ.
• הפעלת מערכות האיסוף העתידיות של אמ"ן ושל זרוע היבשה, האמורות לייצר שריג המכסה את שדה המערכה ללא הפסקה וללא פערים, גם היא תרוויח מיכולות בינה מלאכותית שתייצרנה את התמהיל המיטבי של המערכות ופריסתן.

אך הסכנה הקיימת בלמידת מכונה ובהסתמכות עליה ביצירת המודיעין ובהפצתו, היא בהיות המכונה "קופסה שחורה", אשר קשה עד בלתי אפשרי לעיתים לדעת את הסיבות העומדות בבסיס ההחלטות או המלצות שהיא מספקת, ולא ניתן לשחזר את תהליך "החשיבה" שהתבצע. במקרים של החלטות מבצעיות, אשר תוצאתן חיים ומוות, נשאלת השאלה עד כמה נכון וניתן להעניק למכונה את היכולת לקבל החלטות הרות גורל שכאלו. גם אם נשמור על הקמ"ן "באמצע", כבקר על המלצות המכונה, כיצד יוכל הקמ"ן לבחון אותן ולא לקבלן אוטומטית מבלי לעבור על המידע שמאחורי ההמלצה ובכך לעקר את יתרון הזמן שהושג על ידי שימוש במכונה?
אך מעבר לבעיות שבאיסוף ובלימוד המכונה, קיימת סכנה שלמרות התנופה המחודשת לה זוכה הלוחמ"מ בשלוש השנים האחרונות, ועל אף כיווני הפיתוח החדשים, דווקא בעיה בסיסית בתוך אמ"ן היא שתעמוד לרועץ לרעיון שמאחורי הלוחמ"מ. לאחר כמעט עשור מאז פורסם נייר התפיסה המקורי, אשר הביא לשינוי עמוק בראיית העולם ובסדרי העדיפויות באמ"ן, נראה כי בהדרגה חוזרים סדרי העדיפויות למקומם המסורתי ומתעדפים בצורה כמעט מוחלטת את המטכ"ל והמפקדות הראשיות על פני יחידות השדה ודרגי המודיעין בהן. אמ"ן שב ומפנה את משאביו, התקציביים והאיסופיים, למענה על צרכי המערכות השוטפות שמנהל צה"ל, ואינו משקיע את הדרוש לבניין הכוח לעת חירום ומלחמה. הכוחות והלחצים המופעלים על אמ"ן לענות על השאלות והתעלומות שעומדות בפני קברניטי הצבא בשגרה דוחקים בהתמדה וללא הפסקה את הקשב והיכולת לענות על צורכי הקמ"נים בשדה. אמ"ן, כחיל מבוסס סדיר ומנוהל ריכוזית על ידי חטיבת ההפעלה, מתקשה, כמו חיל האוויר, להבין את צבא היבשה המבוסס על אנשי מילואים ועל פיקוד משימה מבוזר. הגופים שהוקמו ביחידות האיסוף לפני פחות מעשור על מנת לאמן ולתמוך את חבירי מודיעין השדה נמצאים בקיפאון וכשירותם נמוכה ביותר. המגיפה העולמית, אשר פגעה ביכולת האימונים ובתקציבים הקיימים לא סייעה, אך נעדרים גם מהלכי תיקון המחויבים כתוצאה ממנה, ובפרט השבת אנשי המילואים לכשירות.
הלחימה האחרונה במבצע "שומר החומות" הייתה דוגמה מאלפת לכך. צה"ל ניהל שני מאמצים לפחות במהלך המבצע: מאמץ תקיפה עיקרי הדורש הקצאת היקפי איסוף ומודיעין משמעותיים ליצירת מטרות, ומאמץ קרקעי משני שנועד להגנה ואולי גם לשם הרתעה. מאמץ התקיפות, שהובל על יד המטכ"ל ועל ידי פיקוד הדרום, זכה לתמיכה מודיעינית מצוינת. מערכות המידע ולמידת המכונה באמ"ן הוכיחו עצמן בעשיה המבצעית השוטפת במבצע, ובמיוחד ביצירת מטרות, כולל בזמן אמת. אך יחידות השדה שגויסו למערכה הרגישו מיותמות מבחינת אמ"ן. בעוד שזרוע היבשה גייסה את כלל אנשי המילואים של המפקדות, כולל אנשי המודיעין, הרי שאמ"ן נמנע בהתחלה מלגייס את חביריו למודיעין השדה, בטענה כי המאמץ המתמרן אינו העיקר כעת. גם לאחר מספר ימים, כאשר כבר גויסו החבירים והצטוותו סוף סוף ליחידות, הם נותרו ללא קשב מודיעיני, ללא הקצאת מקורות איסוף וללא מענה מיחידות האיסוף הסדירות, שוב בטענה כי אינם המאמץ העיקרי וכי תיעדוף המשאבים אינו מאפשר זאת.
אפשר כי באמ"ן לא מפנימים את צרכי יחידות השדה ואנשי המודיעין שבהן, ויותר מכך את הזמן שנדרש לרענן את אנשי המילואים ולהשיבם לכשירות מבצעית, את הזמן הנדרש לייצר תודעה משותפת במפקדה המבוססת על תמהיל של מילואים וסדירים, ואת הזמן הנדרש לנוהל קרב, ולאיסוף המודיעין עבורו, בשגרה, בחירום ובמלחמה. ליחידות היבשה אין גמישות כמו של מטוס קרב, אשר תוך מספר דקות יכול לתקוף במרחבי מבצעים שונים ותוך מספר שעות יכול לתקוף מטרות שונות משמעותית זו מזו, עם חימוש מגוון. מעבר לכך, גופי המודיעין בשדה לא יוכלו לספק בזמן קצר וללא הכנה מתאימה את הנדרש מהם מהרגע שיוחלט על תמרון קרקעי, והם זקוקים לקשב ומשאבי איסוף הרבה לפני תחילת תמרון קרקעי. בכל מקרה, הסכנה היא שבהעדר הבנה באמ"ן של ייחודיות המודיעין בשדה וצרכיו, הציפיות של מפקדים ממנו לא יהיו סבירות והמשאבים שיקבל מתחילת עימות לא יאפשרו את הצלחתו.
ומכאן הסכנה העתידית ללוחמ"מ: אמ"ן הוא חיל טכנולוגי הנשען על כלים ממוחשבים יותר ויותר. החזון של בכירים באמ"ן הוא שמשימות ותפוקות שהיו בעבר נחלת אנשים, יהפכו בתקופה הקרובה לשילוב בין אדם למכונה. לעיתים מדובר בכורח המציאות (מחסור בכוח אדם מיומן ואילוצים תקציביים), ולעיתים מדובר במחשבה כי כך נכון וראוי לעשות, נוכח כמויות המידע והיכולות הטכנולוגיות. בפרט, רעיונות כמו תמונת אויב ממוכנת, הנבנית אוטומטית, או חצי אוטומטית על ידי המכונה, הם סוגיות שאמ"ן מתלבט בהם כבר כיום ופועל לפתח. האם "ניצחון המכונה" יביא לצמצום מודיעין השדה? האם תדע המכונה לדבר ישירות עם המפקדים (ואולי עם שקפי המבצע במשואה) והאם אלו יסמכו עליה? האם ידעו קציני המודיעין בחטיבות המילואים למצות אותה? ואולי יחשוב מישהו שניתן להקים "מוח" מרכזי אחורי, שידע לעבד עצמאית את כלל המידע ולייצר אוטומטית תמונת מודיעין אחת לכלל היחידות בכלל הדרגים? קיים חשש שבמקום להתאים את המודיעין לצרכי השדה, נעשה ניסיון להתאים את השדה למה שבאמ"ן חושבים שנכון עבורו.
לסיכום, רעיון הלוחמ"מ הביא למהפכה באמ"ן לא רק בקשב ובמשאבים שהוקדשו למודיעין במערכה עצמה, אלא ברתימת כל מערכי החיל, ובפרט מערכי האיסוף החזקים שלו, לחזק את המודיעין המבצעי בשדה עבור המפקדים בעת לחימה. המהפכה הצליחה מעל לכל ספק והפכה למובנת מאליה, לא רק באמ"ן אלא גם, ומכאן הצלחתה, אצל המפקדים. אך אליה וקוץ בה, ההצלחה הביאה לכך שהמכשלות שהתפיסה עצמה הצביעה עליהן הולכות ומתממשות, בעיקר אצל המפקדים הלוחמים בדרג הפלוגה והגדוד. כמו כן, עשר שנים לאחר המהפכה, נראה כי על אף ההצלחה תפיסת הלוחמ"מ לא הצליחה עדיין לשנות את הזהות הארגונית של מערכי אמ"ן ואילוצי השגרה מושכים את אמ"ן חזרה אל אזורי התפקוד הנוחים שלו טרם הלוחמ"מ. במציאות שאחרי "שומר החומות", עלולים גורמים באמ"ן להביא לצמצום הקשב והמשאבים שהוקצו למודיעין בשדה מיחידות האיסוף, ולמקדם במערכות מידע מתקדמות וכלי מכונה חכמים, שאמורים יהיו להחליף את המודיעין בשדה כמעין מוח מרכזי, מרוחק, הנותן מענה לכולם בניהול ריכוזי. אין רחוק מכך מצרכי יחידות השדה ואין רחוק מכך מתפיסת הפעלת הכוח היבשתית. לטעמי, מומלץ שראש אמ"ן יקים לצידו צוות מייעץ לתחום מודיעין השדה ופיתוחו, שיכלול אלופים מפקדים מהמטה הכללי (כדוגמת מפקדי הגייסות), מפקדים נוספים וקמ"ני שדה בכירים בעבר ובהווה, שיחדיו יבחנו, יתנו דעתם ויעזרו לאמ"ן לפתח ולממש מענה מתאים למודיעין היבשתי.

---

[1]אל"מ (מיל') ג. הוא קמ"ן גיס.
[2]לשכת ראש אמ"ן, "דף ראש אמ"ן מספר 6 – לוחמ"מ", מסמך פנימי, סימוכין 527267, 12 באוגוסט 2012.
[3]יגאל שפי, "התרעה במבחן: פרשת רותם ותפישת הביטחון של ישראל 1957–1960", הוצאת מערכות,משרד הביטחון, 2008.
[4]דודי סימנטוב ושי הרשקוביץ, "אמ"ן יוצא לאור", מערכות, 2013, עמודים 222-230.
[5]"סביר להניח שאמ"ן ישא בנטל ההתרעה למלחמה ובמתן המודיעין לניהולה. אם יתפתח המודיעין במפח"ש יפחת הנטל על אמ"ן לסייע למודיעין השדה ואמ"ן יוכל להתמקד טוב יותר ברמה האסטרטגית" מתוך מצגות אמ"נית בנושא משנת 1999. 
[6]משה שוחט, "20 שנה לאינתיפאדה השנייה - מבט על שילוביות קהילת הביטחון במערכה למול הטרור הפלסטיני", מתוך המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין, אוקטובר 2021, https://www.intelligence-research.org.il/post/Jointness-Second-Intifada
[7]שבתי בנדט, "המחסור במודיעין, האלתור והמעבר להתקפה: 14 ימים בשכם", באתר וואלה News, 29 באפריל 2017, https://news.walla.co.il/item/3057370. יצחק לץ, "שבעה כשלים מודיעיניים חמורים במבצע "חומת מגן", באתר גלובס, 18 באפריל 2002, https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=578586.
[8] הועדה לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006 ועדת וינוגרד, דין וחשבון סופי כרך א', שבט תשס"ח ינואר 2008, עמ' 255-267.
[9]עמיר רפפורט, "צה"ל: מכרזים במאות מליוני ש"ח להקמת רשת נתונים", דצמבר 2001, https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1375768,00.html
[10]ערן גבאי, לקחי לבנון: פרויקט צבא היבשה הדיגיטלי יתפרס גם בצפון, אתר עיתון הארץ, 23.1.2007, https://www.haaretz.co.il/misc/1.1380359?lts=1612026241936
[11] גדעון מיטשניק, "לקחי המודיעין הצבאי" במסגרת "פרויקט מיוחד – עשור למלחמת לבנון השנייה", Israel Defense, 13 ביולי 2016, https://www.israeldefense.co.il/content/%D7%9C%D7%A7%D7%97%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%A6%D7%91%D7%90%D7%99
[12] מבצע "עמוד ענן", בנובמבר 2012, התרחש אומנם חודשיים לאחר פרסום מסמך התפיסה של הלוחמ"מ, אך זו טרם קרמה עור וגידים.
[13]מיטשניק, "לקחי המודיעין הצבאי".
[14] אפשר והייתה לכך תרומה בכך שראשי אמ"ן בין 2001 ל-2011 לא היו מפקדים שצמחו ביחידות השדה, אלא קצין מודיעין בוגר יחידה 8200 עם רקע בחיל האוויר, וטייס קרב.
[15]ראש אמ"ן, "דף ראש אמ"ן מספר 6".
[16] שם.
[17] שם.
[18]מקמנ"ר/מוד"ש, "דברי מפקדים מבצעיים על תרומת המודיעין במבצע צוק איתן", תו-0403, 30 במאי 2016, מסמך פנימי.
[19]מקמנ"ר/מד"ה, "לוחמ"מ הזווית החסרה – הבנות בעקבות מבצע עמוד ענן", י"ז שבט תשע"ג, 28 בינואר 2013, מסמך פנימי. מקמנ"ר/מד"ה, "חבירי אמ"ן במבצע צוק איתן – מחשבה מחודשת על תפיסת ההפעלה", 31 ביולי 2014, מסמך פנימי.
[20] מקמנ"ר/מוד"ש, "סיכום תחקיר יישום תפיסת הלוחמ"מ במבצע צוק איתן", תו-0139, 6 בנובמבר 2014, מסמך פנימי.
[21]אורי ברקוביץ, "המנהלת המטכ"לית בתחום הלוחמ"מ", גלובס, 7.6.2020.
[22]גלובס, 17.6.2020, "הטכנולוגיה מגיעה לג'בלאות: ראיון עם מפקד היחידה הסודית שתספק מודיעין בזמן אמת לחיילים בשטח", https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001332686YNET, 6.9.2021, "הוויז הצה"לי מנווט חיילים לשדה הקרב"https://www.ynet.co.il/digital/technology/article/ryz3gnmgy