ה-6 באוקטובר 73' וה-7 באוקטובר 23' הם תאריכים מעצבים בתודעה הישראלית, אירועים בעלי השפעה רב-דורית על הציבור – האמון במוסדות המדינה ובצה"ל, "החוזה" שבין החברה והמדינה, ועוד. ניתוח השוואתי ראשוני מעלה קווי דמיון רבים בין שני הימים ההיסטוריים הללו, ובפרט בכך שבשניהם קרסו התפיסות המודיעיניות, המבצעיות, והמדיניות, ובקריסתן הובילו לשבר תודעתי. ישנה כמובן א-סימטריה המובנית בהשוואת ידע שנצבר בוועדת חקירה ממלכתית, חמישים שנות מחקר וספרות ענפה, לאירוע שעודו "חי" והבנתו רק מתחילה ועודנה מבוססת על רסיסי מידע ותמונה חלקית מאוד. למרות זאת, חשוב להתחיל לבחון את האירועים הללו בראייה השוואתית וביקורתית, שיש בה לספק תובנות משמעותיות וכנראה גם פרקטיות, כבר בעת הנוכחית.מאמר זה מנסה לעמוד על הדומה והשונה בין שתי המלחמות וכן להציע מחשבות ראשוניות על מה שראוי לערוך ב"יום שאחרי" מלחמת חרבות ברזל.

הנייר מציע מסגרת לחקירת הכישלון המודיעיני של ישראל, באי מתן התרעה על מתקפת הפתע של חמאס ב-7 אוקטובר, 2023. זהו נייר מסדר שני. הוא מציג מסגרת רחבה וקונקרטית של כלל הסוגיות שיש לבחון ואינו עוסק ישירות בחומרים מודיעיניים הנוגעים לכישלון. לנייר ארבעה חלקים, והוא מציג יריעה רחבה. ככל שתתנהלנה חקירות, הן יכולות לעשות שימוש ברכיבים מן ההצעה, למשל בכפוף לסוג החקירה או היקף המנדט שיינתן לה. 

המאמר שלפניכם מציג תחילה את עקרונות מלחמת המידע הרוסית כפי שבאו לידי ביטוי בעשור האחרון ובתוך עיון במופעיה בישראל. לאחר מכן עובר להציג בהרחבה את שלושת המאמצים לקידום מסרים פרו־רוסיים במהלך המלחמה בישראל - קמפיין ה"דופלגנגר", כתבות ממומנות בתקשורת הישראלית וקבוצת הטלגרם "אוקרונאצים"- ואת מידת השפעתם על השיח הציבורי בישראל בימי המלחמה. זאת על ידי מיקוד בפרסומים שהופיעו בשפה העברית מיום פרוץ המלחמה בגופי חדשות מרכזיים בישראל, ברשתות חברתיות ובאתרי פורומים. לבסוף מוצע ניתוח השלכותיה של הפעילות הרוסית, תוך מבט על תרחישי פעולה אפשריים נוספים מצידה וכן המלצות מדיניות שיסייעו ביצירת מענה למגמה זו.