בשנים האחרונות גוברת ההבנה בקרב ארגוני ביטחון ומודיעין, כי למשבר האקלים השלכות גיאו-אסטרטגיות נרחבות. עם זאת, קהילות מודיעין משתרכות מאחור בכל האמור לפיתוח כלים אנליטיים להערכת סיכוני אקלים והשפעתם על הביטחון הלאומי; וכפועל יוצא, גיבוש אסטרטגיה מתאימה. לכן, מאמר זה נועד לפתוח צוהר לעולם המחקר והדיווח של מדדי ESG (סביבה, חברה, ממשל תאגידי), בדגש על רכיב האקלים. המטרה לאפשר למידה מהמתרחש בחזית מרתקת זו בה נפגשים מספר תחומים שונים.
אנו מקווים שעבודה זו תהווה מקור השראה לעשיית מודיעין לאומי בהיבטים תפישתיים ומתודולוגיים.
מחקר זה נעשה על-ידי המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין, לבקשת ובשיתוף מכון "גזית" באמ"ן בחטיבת המחקר ולבקשת ובמימון משרד המודיעין.

בעשרים השנים האחרונות כללו כל התהליכים האסטרטגיים של ראשי אמ"ן פרק שניסה לשכלל את התשובה הארגונית לשאלה "איך עושים מודיעין", ובפרט כיצד נכון לעדכן את התשובה הישנה לשאלה זו נוכח השינויים שמביאה איתה מהפיכת המידע לעולם ולאמ"ן. במאמר זה מתואר התהליך שעברה קבוצת מפקדים באמ"ן בניסיון לעדכן פעם נוספת את המענה לשאלה, כחלק מתהליך "אם הדרך" הנוכחי של ראש אמ"ן; מוצגת תפיסה מעודכנת שמחליפה, בראייתנו, את "מעגל המודיעין"; וניתנים קווי מתאר לנגזרות וההשלכות האפשריות שיכולות להיות לאימוץ המודל שהתפיסה מציעה.

במאמר זה בוחן אל"מ (מיל.) ד"ר אסף הלר תהליכי שינוי מבניים שהתרחשו באמ"ן בעשורים האחרונים, ואשר הובילו לשינוי תרבותי ולשחיקה הדרגתית ביכולתו לעסוק בסוגיות אסטרטגיות ובהבנת מציאות מורכבת. תהליך זה כלל טשטוש מתמשך בין גבולותהאיסוף והמחקר, מיקוד הולך וגובר בהגיונות טקטיים ובפעילות מבצעית, והיעדר עיסוק שיטתי בעבודת ההערכההמודיעינית, על יסודותיה המתודולוגיים הייחודיים. כל אלה הביאו להיחלשות יכולות החשיבה האסטרטגיתוהמערכתית של אמ"ן, במקביל להתחזקותן של יכולות אחרות, בעיקר בתחומים הטכנולוגיים והמבצעיים. על רקע זה, המאמר מציע ניתוח ביקורתי של הפער בין הדימוי העצמי של קהילת המודיעין ובין כושר ההבנה והלמידה שלה, ומציב סימני שאלה עמוקים בנוגע ליכולתה להתמודד עם אתגרי העתיד. המאמר מהווה חלק מתוך ספר ״המודיעין והשבעה באוקטובר״, שיפורסם במהלך השנה בשיתוף פעולה של המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין והוצאת מערכות.

עניינו של המאמר שלפניכם בשאלה מדוע עניין האלימות המינית, כדפוס פעולה שיטתי, לא עלה כלל בתודעת המודיעין הישראלי כתרחיש אפשרי לפני 7 באוקטובר 2023. הטענה של המאמר היא שהקושי להעלות את האפשרות שדפוס פעולה כזה יכול היה להתממש גם בזירה בעזה, מעיד על מערכת כשלי חשיבה, הבנה ודמיון שכוללת שלוש קבוצות עיקריות: הראשונה, משקפת היעדר ידע והרחקת ידע של איום האלימות המינית כנשק מלחמה בסכסוכים מזוינים; השנייה כוללת טעויות והנחות שגויות ביחס לחמאס כאויב, לסיווג המערכת הפלסטינית ולהבנת העימות איתה; והשלישית קשורה בהנחות יסוד עמוקות של הישראלים על עצמם, אשר משמשות בסיס לחשיבה הביטחונית הישראלית של העשורים האחרונים.                                                                   המאמר מציע ארבעה כיווני פעולה כדי לצמצם כשלים כאלה בעתיד: האחד, הצורך להכיר בכך שדפוסים שמופיעים בסכסוכים במקומות אחרים יכולים בהחלט להופיע גם בסכסוכים "שלנו", ושסיווגם ככאלה שאינם רלוונטיים יכול להתברר כשגוי לחלוטין; השני, הצורך להכיר בכך שחשיבתנו מושפעת לא רק מהעיוותים התפיסתיים המוכרים, אלא גם ממערכת של קודים תרבותיים וחברתיים שאינם מאפשרים לנהל דיון חופשי בנושאים המוגדרים כ"טאבו"; השלישי, הצורך להכיר ולהיות מודעים להשלכות של הדימוי על אודות עליונותה הכללית והצבאית של ישראל גם על היכולת לברר את המציאות ולהבין אותה; והרביעי, הצורך לפתח עומק ורוחב של חשיבה ומחקר שאינם מאפיינים כיום את המערכת הביטחונית הישראלית.כותבי מאמר זה הם תא"ל (מיל') איתי ברון, שהיה בין השנים 2011–2015 ו-2024 ראש חטיבת המחקר באמ"ן ושירה ברביבאי-שחם, לשעבר מפקדת במערכת הביטחון וחוקרת ביטחון לאומי. לבסוף נציין כי המאמר הינו חלק מתוך ספר ״המודיעין והשבעה באוקטובר״, שיפורסם במהלך השנה בשיתוף פעולה של המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין והוצאת מערכות.