במאמר זה מציג הכותב שני מחקרים שהצליבו בין תוצאות דימות של מספר נבדקים לבין התנהגות של רדיקליזציה ותמיכה בג'האד. בכך, הוא מציג צוהר חדש למחקר מודיעיני, שיוכל לנתח את מעשיהם של מושאי המחקר לפי המימד הנוירו-פסיכולוגי שלהם, בנוסף על הכלים בהם יש שימוש היום.

הכותבים מציגים את גישתם בהתייחס לסוגיה של מודיעין לאומי-אזרחי, והיא הגישה הביזורית. לפיה, תוקמנה יחידות מודיעיניות במשרדי הממשלה השונים. זאת, על בסיס יישום הגיונות מהעולם העסקי.

במלחמת 7 באוקטובר  הופיעו יוזמות אזרחיות שפעלו באופנים המזכירים תהליכי מודיעין קלאסיים – באיסוף מידע, עיבודו, ניתוחו והעברתו לשם פעולה. יוזמות אלה כללו חמ״לי מתנדבים לאיתור נעדרים וחטופים, התארגנויות לאיתור פעילות חמאס בסמוך לגבול, התארגנויות הסברה אזרחיות בזירה הבינלאומית, ומיזמים לניטור דיסאינפורמציה והשפעה זרה ברשתות החברתיות. המאמר מתאר את יתרונותיהן: תגובה מהירה, שימוש ביכולות טכנולוגיות חדישות, וחדשנות ארגונית; לצד דילמות של פיקוח, סינכרון ואתיקה. תרומת המאמר חורגת מהתיעוד האמפירי, ומציעה חשיבה מחודשת על הגדרת המודיעין: לא רק כמערכת ממלכתית, אלא כתהליך חברתי רחב שמתרחש גם מחוץ למוסדות המדינה. מקרי הבוחן ממחישים את הפוטנציאל לשיתוף פעולה בין קהילת המודיעין ליוזמות אזרחיות, ואת הצורך במודלים מוסדיים שיאפשרו מענה מבוקר, משתף ואפקטיבי לאתגרי ידע במצבי חירום ולחימה.מחברי המאמר הם דודי סימן טוב, סגן ראש המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין ושובל בן יאיר, חוקרת במכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין. לבסוף, מאמר זה מצטרף לשורת מאמרים שפרסמנו לאחרונה ומהווה אף הוא חלק מתוך ספר ״המודיעין והשבעה באוקטובר״, שיפורסם במהלך השנה בשיתוף פעולה של המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין והוצאת מערכות.