המכון בתקשורת: "השריר היה מנוון לגמרי": הסיבה הנסתרת שהופתענו ב-7 באוקטובר
לקריאה באתר "ישראל היום"
במשך עשרות שנים תפס המונח "התרעה למלחמה" את עיקר הנתח של עבודת המודיעין הישראלית. ההתרעה, שהייתה אבן יסוד בתפיסת הביטחון של בן גוריון, לא רק שהעסיקה את מרבית אנשי המודיעין במרבית זמנם, אלא הייתה גם חלק מהדנ"א שלהם.
ואולם תהליכים שהחלו בשנות התשעים של המאה הקודמת, והתגברו עם המעבר למב"מ (המערכה שבין המלחמות), שחקו את מושג ההתרעה עד דק. באמ"ן, ובגופי מודיעין אחרים, החלו להפנות יותר ויותר משאבים ותשומת לב לרכישת מטרות וקידום מבצעים, או במילים אחרות – עברו ממודיעין להתרעה למודיעין "פעיל", כלומר כזה שיוזם ומשתלב ביוזמה המבצעית.
בשנים שהובילו ל-7 באוקטובר מדורי ההתרעה באמ"ן, בפיקוד הדרום ובאוגדת עזה נסגרו או צומצמו, ותשומת הלב של אנשי המודיעין הופנתה לאפיקים אחרים, "סקסיים" יותר. "הם עסקו במבצעים מיוחדים ובאיסוף מטרות, ונושא ההתרעה לא היה רלוונטי. נוצרה קהות חושים", אומר סא"ל (במיל') דודי סימן טוב, סגן ראש המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין.
סימן טוב ואל"מ (במיל') ד"ר עופר גוטרמן, חוקר בכיר במכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין ולשעבר העוזר למודיעין של המזכיר הצבאי לראש הממשלה, פרסמו לאחרונה מאמר מרתק העוסק בהיעלמותה של ההתרעה למלחמה מתפיסת הביטחון של ישראל. המאמר, שמבוסס בין היתר על מסמכים פנימיים של צה"ל, משרטט תהליך ארוך וממושך, שבקצהו הכישלון בזיהוי מוקדם של מתקפת הפתע ב-7 באוקטובר.
"התרעה היא נגזרת של הבנת המציאות. אם אתה מבין נכון את המציאות אתה גם רואה איום שמתפתח, ויכול להתריע מפניו", מסביר גוטרמן. "אבל חלק מאותו שינוי עומק שעבר על קהילת המודיעין הישראלית, ובתוכה אמ"ן, זה היחלשות השריר של העיסוק בברור ותיאור המציאות, מה שפגע ביכולת להבין באופן עמוק ואמיתי את חמאס".
בשיחה עם איתי אילנאי, כתב התחקירים של "ישראל היום", מסבירים סימן טוב וגוטרמן מה זו התרעה למלחמה, כיצד המונח נשחק לאורך השנים, ואיך כל זה קשור לאופן בו הופתענו ב-7 באוקטובר.
במשך עשרות שנים תפס המונח "התרעה למלחמה" את עיקר הנתח של עבודת המודיעין הישראלית. ההתרעה, שהייתה אבן יסוד בתפיסת הביטחון של בן גוריון, לא רק שהעסיקה את מרבית אנשי המודיעין במרבית זמנם, אלא הייתה גם חלק מהדנ"א שלהם.
ואולם תהליכים שהחלו בשנות התשעים של המאה הקודמת, והתגברו עם המעבר למב"מ (המערכה שבין המלחמות), שחקו את מושג ההתרעה עד דק. באמ"ן, ובגופי מודיעין אחרים, החלו להפנות יותר ויותר משאבים ותשומת לב לרכישת מטרות וקידום מבצעים, או במילים אחרות – עברו ממודיעין להתרעה למודיעין "פעיל", כלומר כזה שיוזם ומשתלב ביוזמה המבצעית.
בשנים שהובילו ל-7 באוקטובר מדורי ההתרעה באמ"ן, בפיקוד הדרום ובאוגדת עזה נסגרו או צומצמו, ותשומת הלב של אנשי המודיעין הופנתה לאפיקים אחרים, "סקסיים" יותר. "הם עסקו במבצעים מיוחדים ובאיסוף מטרות, ונושא ההתרעה לא היה רלוונטי. נוצרה קהות חושים", אומר סא"ל (במיל') דודי סימן טוב, סגן ראש המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין.
סימן טוב ואל"מ (במיל') ד"ר עופר גוטרמן, חוקר בכיר במכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין ולשעבר העוזר למודיעין של המזכיר הצבאי לראש הממשלה, פרסמו לאחרונה מאמר מרתק העוסק בהיעלמותה של ההתרעה למלחמה מתפיסת הביטחון של ישראל. המאמר, שמבוסס בין היתר על מסמכים פנימיים של צה"ל, משרטט תהליך ארוך וממושך, שבקצהו הכישלון בזיהוי מוקדם של מתקפת הפתע ב-7 באוקטובר.
"התרעה היא נגזרת של הבנת המציאות. אם אתה מבין נכון את המציאות אתה גם רואה איום שמתפתח, ויכול להתריע מפניו", מסביר גוטרמן. "אבל חלק מאותו שינוי עומק שעבר על קהילת המודיעין הישראלית, ובתוכה אמ"ן, זה היחלשות השריר של העיסוק בברור ותיאור המציאות, מה שפגע ביכולת להבין באופן עמוק ואמיתי את חמאס".
בשיחה עם איתי אילנאי, כתב התחקירים של "ישראל היום", מסבירים סימן טוב וגוטרמן מה זו התרעה למלחמה, כיצד המונח נשחק לאורך השנים, ואיך כל זה קשור לאופן בו הופתענו ב-7 באוקטובר.
