לקריאת המאמר המלא בקובץ PDF

עיקרי הדברים

ארגוני המודיעין בארץ ובעולם מצויים בתהליכי השתנות משמעותיים, בהתאמה לתמורות הדרמטיות במציאות האנושית שבה הם פועלים. אחד הממדים החשובים של השינוי נוגע להיפתחות חסרת תקדים לסביבה האזרחית, אך שינוי פרדיגמטי זה נעדר התייחסות שיטתית והוליסטית בכתיבה האקדמית והמקצועית על מודיעין.

מטרת המאמר להציע מסגרת אינטגרטיבית של תפיסה שכזו, אותה ניתן לכנות "מודיעין פתוח", ואשר כוללת חמישה מרכיבים, המקיימים ביניהם זיקות-גומלין: עיסוק של המודיעין בסוגיות ביטחון לאומי, הקשורות באיומים גלובאליים-אזרחיים, אשר חורגים מהמישור הביטחוני-צבאי (דוגמת איומי אקלים ובריאות ציבור); שותפויות מודיעיניות-אזרחיות בפעילויות איסוף, מחקר ומבצעים בממד הדיגיטלי, המתחייבות ממהפכת המידע הגלוי (כפי שבא לידי ביטוי בולט במלחמה באוקראינה); צורך להתחבר לאקוסיסטם המדעי-טכנולוגי האזרחי, כדי לשמר עליונות מודיעינית טכנולוגית; מחויבות לשתף את הציבור במידע ובהערכות המודיעין, במציאות של דיסאינפורמציה ופוסט אמת; ותנועה לעבר אסטרטגיות הון אנושי סימביוטיות יותר עם המגזר הציבורי ושוק העבודה הפרטי.

תהליך ההיפתחות למרחב האזרחי חייב להימשך ולהעמיק, כמנוע צמיחה חיוני של ארגוני המודיעין, אך עליו להיעשות תוך התמודדות עם האתגרים הכרוכים בכך: פיתוח תרבות סוד מורכבת יותר, ושינוי "נקודת העבודה" של ניהול הסיכונים בתחום השמירה על מקורות ושיטות; הפנמת אובדן המונופול על המודיעין והצורך לפנות לשותפויות חיצוניות כדי לשמור על רלוונטיות; ניהול המתח האפשרי עם הדרג המדיני, שעלול לראות בשיתוף הציבור בהערכת המודיעין פגיעה במונופול שלו על צריכת המידע המודיעיני; ליבון דילמות אתיות ודמוקרטיות הקשורות בקשרים עם הסביבה האזרחית; והתמודדות עם הסתייגויות אפשריות של גורמים אזרחיים מעבודה עם ארגוני המודיעין.

מבוא

המאה ה-21 מסמנת את כניסתה של האנושות למהפכה התעשייתית הרביעית,[1] מהפכה שקשורה במידע ובדיגיטציה, וכוללת שורה של מהפכות טכנולוגיות בתחומים כמו בינה מלאכותית ולמידת מכונה, האינטרנט של הדברים, אוטומציה ורובוטיקה, סייבר ושירותי ענן מתקדמים, הדפסה בתלת ממד, ביוטכנולוגיה, ננו טכנולוגיה, מחשוב קוואנטי ועוד. המהפכות הטכנולוגיות הדרמטיות גוררות אחריהן תמורות לא פחות דרמטיות בכל תחומי החיים, החל במבנה הכלכלי, דרך הסדר החברתי והפוליטי, וכלה בהיבטים הבסיסיים ביותר של הזהות, הערכים והתרבות האנושית.

ארגוני המודיעין נמצאים בעין הסערה של המהפכה ההיסטורית הזו: ראשית, מכיוון שתהליכי העבודה המודיעיניים קשורים בטבורם למידע ולטכנולוגיה, ושנית, כיוון שהמודיעין פועל בתוך העולם הרחב – נושאי העניין שלו ומושאי הפעולה והמחקר שלו הם אותו עולם ואותה מציאות אנושית אשר משתנים לנגד עינינו.

לכן ברור כי התמורות שהאנושות עוברת אינן יכולות לפסוח על הממסדים המודיעיניים. אדרבא, חזקה עליהם שיתייצבו בחוד החנית של הבנת הכיוונים אליהם האנושות פוסעת, הן כדי שיטיבו לתאר אותה בעיני צרכני המודיעין ומקבלי ההחלטות, והן על מנת שארגוני המודיעין יוכלו לבצע את המהפכות בתוכם פנימה, ולהתאים את עצמם לעולם המשתנה.

ארגוני המודיעין בארץ ובעולם מזהים את תהליכי השינוי הללו, ובעשורים האחרונים החלו לקדם תהליכי השתנות אינטנסיביים ומתמשכים. התייחסויות פומביות של בכירי מודיעין במערב משקפות הבנה גוברת לכך ששינויים אלו אינם יכולים להצטמצם רק לממד הטכנולוגי, אלא מחייבים חשיבה מחדש על כל שרשרת הערך של העשייה המודיעינית – הצרכנים שאותם משרת המודיעין, המשימות שעליו לבצע, הכלים והשיטות שיאפשרו לו לעמוד במשימותיו, והאנשים שיבצעו אותן.[2]

יתרה מכך, מדבריהם עולה כי ממד מרכזי בשינויים שעל ארגוני המודיעין לעבור נעוץ במערכת היחסים שהם מקיימים עם הסביבה האזרחית החיצונית להם. מדבריהם של הבכירים משתמע הצורך לעצב מחדש את היחסים עם הסביבה האזרחית, מתוך מגמה של היפתחות ויצירה של זיקות גומלין באופן שהוא חסר תקדים ומהפכני ביחס לתרבות המודיעינית של חשאיות, הסתגרות ושמירה על הסוד.

ניתן לסמן מספר תחומים בהם תפיסה זו באה לידי ביטוי: שותפויות של ארגוני המודיעין עם המגזר הפרטי, בעיקר בתחומים טכנולוגיים; מהפכה בחשיבותו של המודיעין הגלוי, שנוצר על ידי גורמים אזרחיים עבור גורמים אזרחיים; התגברות העיסוק המודיעיני בסוגיות אזרחיות בעלות חשיבות לביטחון הלאומי, בעקבות משבר הקורונה ומשבר האקלים; והתחדדות איומי המיס-אינפורמציה והדיס-אינפורמציה בשנים האחרונות מצד גורמים זרים ופנימיים, שהציפה גם את השאלה החשובה בנוגע למחויבות הממסד המודיעיני לשתף את הציבור במידע ובהערכות המודיעין, כחלק מהמאבק על האמת.

עם זאת, הכתיבה האקדמית והמקצועית בנושאי מודיעין חסרה התייחסות שיטתית והוליסטית לנושא זיקות הגומלין בין ארגוני המודיעין לבין הסביבה האזרחית. על רקע זה, מטרת המאמר הינה "לחבר את הנקודות", ולהציע מסגרת של תפיסה שכזו, אותה ניתן לכנות "מודיעין פתוח", מושג שנועד להמחיש את הצורך של הממסד המודיעיני לשנות פרדיגמה ביחסו לסביבה האזרחית.

המסגרת האינטגרטיבית המוצעת כאן כוללת חמישה מרכיבים, המקיימים ביניהם זיקות-גומלין: סוגיות עניין (צי"ח) לאומי-אזרחי; שותפויות בפעילויות איסוף, מחקר ומבצעים בממד הדיגיטלי, במידה רבה על רקע עליית חשיבותו של המידע הגלוי כממד פעולה מודיעיני; מחויבות לשיתוף הערכת המודיעין עם הציבור; שותפויות בבניין הכוח הטכנולוגי; וניהול ההון האנושי באמצעות גבולות "נזילים" יותר עם הסביבה האזרחית.

הרחבת מושג הביטחון הלאומי והשלכותיה על המודיעין

הצי"ח (ציון ידיעות חשובות) מגדיר את נושאי עניין לאיסוף ולמחקר של ארגוני המודיעין. היסטורית, הצי"ח המודיעיני התמקד בסוגיות שנועדו לשרת תכליות צבאיות ומדיניות. בעידן המודרני, ארגוני המודיעין שהתפתחו על רקע מלחמות העולם, שירתו את מטרות המלחמה של מדינות העימות. בתקופות מאוחרות יותר, התרחב הצי"ח, והחל לכלול גם סוגיות דיפלומטיה ומדיניות חוץ (למשל לטובת ניהול המלחמה הקרה בין הגושים המערבי והמזרחי). בעשורים האחרונים, הצי"ח המשיך להתרחב מהאזור הצבאי הקלאסי, והחל לעסוק גם באיומים א-סימטריים ובמיוחד באיומי הטרור, ולאחר מכן גם באיומי הסייבר. ועדיין, כלל השינויים הללו היו בתוך גבולות הפרדיגמה שרואה את המודיעין כמשרת את הביטחון הלאומי במובן הצר שלו.

כך למשל מוגדר "ביטחון לאומי" במילון למונחי צה"ל: "1. מצב שבו מובטחת היכולת הלאומית להתמודד ביעילות (בכל הנסיבות האפשריות (עם כל איום על הקיום הלאומי ועל האינטרסים הלאומיים. מצב זה ניכר ברכיבים אלו: קיום יתרון צבאי ברור על כל גורם זר, הבטחת יכולת להתמודד עם מערך גורמים זרים, המהווים איום (או מקור אפשרי של איום) על העם, על המדינה ועל האינטרסים הלאומיים; מעמד חזק דיו בזירה הבין-לאומית, יכולת ביטחונית כוללת, המסוגלת להתמודד בהצלחה עם כל פעולה גלויה או חשאית, עוינת או הרסנית מבחוץ או מבפנים. 2. המאמץ המדיני-הלאומי הכולל, שהממשלה מנהלת אותו בהשתתפות הכנסת ובפיקוחה, כדי ליצור מצב של ביטחון לאומי מספיק".[3] חוק המטה לביטחון לאומי של ישראל מגדיר את תפקידו לשמש "גוף המטה לראש הממשלה ולממשלה בענייני החוץ והביטחון של מדינת ישראל".[4] גם בתפיסה האמריקנית שהובילה להקמת המועצה לביטחון לאומי (NSC), הביטחון הלאומי נתפס במונחי חוץ וביטחון.[5]

כיום, בשלה העת להכיר בכך שהאיומים הצבאיים על הביטחון הלאומי של מדינות כבר אינם חזות הכל, אלא רכיב מרכזי לצד קשת רחבה יותר של איומים מרכזיים.[6] ביטוי לכך ניתן למצוא בהגדרה העדכנית של המועצה לביטחון לאומי בארצות הברית, למושג ביטחון לאומי: "האתגרים של היום דורשים הבנה חדשה ורחבה יותר של ביטחון לאומי - כזו המאפשרת תיאום בין מדיניות פנים וחוץ, כמו גם בין ביטחון לאומי מסורתי, ביטחון כלכלי, ביטחון בריאות וביטחון סביבתי".[7]

בהתאם לכך, הצי"ח המודיעיני בשירות הביטחון הלאומי צריך לעבור שינוי ולכלול עיסוק משמעותי בסוגיות גלובאליות ואזרחיות, שיש להן השפעות על הביטחון הלאומי. טענה זו, שרק לפני שנים ספורות הייתה נשמעת מהפכנית ורדיקלית, הפכה היום למקובלת יותר, בעקבות משבר הקורונה והתפרצות אסונות טבע והשלכות נוספות של משבר האקלים. בריאות הציבור, התרעה על אסונות טבע, ביטחון מים, מזון ואנרגיה, הן רק חלק מהאתגרים לביטחון הלאומי שצפויים ללכת ולגבור בשנים הבאות, וארגוני המודיעין בוחנים כיצד עליהם להשתלב בטיפול באתגרים אלו.[8]

עליית הצי"חים האזרחיים מעלה דילמה של ממש בנוגע לגבולות ולארכיטקטורה של קהילות מודיעין. האם קהילות מודיעין לאומיות צריכות לקבל אחריות על צי"חים אזרחיים, שאינם עוסקים באויבים ואשר מתבססים על מידע גלוי וזמין לכל? האם ארגוני המודיעין מסוגלים, מבחינת תרבות ארגונית ומשאבים, לבצע תהליכי שינוי והתרחבות דרמטיים במטרה לממש את תחומי האחריות החדשים והרחבים הללו? האם הם יוכלו לנווט בין העיסוק בצי"חים אלו לבין היכולת לשמור על איכות המענה לצי"חים הביטחוניים המסורתיים? לחלופין, האם קהילות המודיעין צריכות להדוף קריאות ולחצים לעסוק בצי"חים אזרחיים, ולחדד את הצעת הערך הייחודית שלהם בתחום הצבאי-ביטחוני, תוך שהן מותירות את העיסוק בצי"חים האזרחיים לגופים ומנגנונים מדינתיים אחרים? ואולי הכיוון הנכון הוא לפתח גישה לאומית אקוסיסטמית, גמישה ופתוחה יותר של מודיעין וביטחון לאומי, במסגרתה ארגוני המודיעין ינהלו רמות משתנות של שותפויות וזיקות-גומלין עם גורמים אחרים במגזר הממשלתי ובחברה האזרחית, סביב סוגיות ענין משותפות?

דוגמה יפה לכך ניתנה במהלך תקופת משבר הקורונה בישראל, כאשר ארגוני המודיעין השונים נרתמו, כל אחד עם יכולותיו הייחודיות, למאבק הלאומי במגפה. בתוך כך, הקים אמ"ן את "מרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה", כדי לענות באופן מיידי, בעיצומו של המשבר, על הפער של משרד הבריאות באנליסטים ובתפיסת הפעלה שלהם, לשם ניתוח נתונים, ומתן תובנות והמלצות למדיניות לאומית למאבק בקורונה.[9] כיום, בחלוף המשבר, ולאחר שהוטמעו בתוך מערכת הבריאות הצורך ב"מפעל מידע" שכזה ועקרונות ההפעלה שלו, משרד הבריאות פועל להחליף את המרכז האמ"ני במרכז קבוע ואזרחי.[10]

נראה שהפתרונות ישתנו ממדינה למדינה, בהתאם לתרבות הפוליטית והמודיעינית השונה בכל אחת מהן. הפתרונות יצטרכו להתמודד עם אתגרים שונים, החל מהחשש הדמוקרטי שמעוררת כניסת ארגוני מודיעין ביטחוניים לסוגיות אזרחיות ולעיסוק באזרחים, וכלה בחשש מפגיעה במיקוד ובאיכות של המענה של ארגוני המודיעין לצי"חים הצבאיים המסורתיים שלו. כך או כך, עצם הבעיה החדשה מחייבת חשיבה לאומית חדשה, בנוגע למיקום של הממסד המודיעיני המסורתי, אשר התעצב במאה ה-20, ביחס לסוגיות הביטחון הלאומי של המאה ה-21.

מינוף מהפכת האוסינט לשותפויות מודיעיניות-אזרחיות בממד הדיגיטלי הגלוי

המידע הגלוי (OSINT – Open Source Intelligence) נמצא במגמת גידול אקספוננציאלי בהיקפיו ובזמינותו, באופן שמחולל מהפיכה בחשיבותו למודיעין. ממקור שאנשי המודיעין נטו לתפוס כשולי ובעייתי מבחינת מהימנותו, האוסינט הופך למקור מרכזי שאנשי המודיעין "שוברים את הראש" בשאלה כיצד למצות אותו.[11] לא כל קהילות המודיעין הפנימו את עוצמת השינוי, ולא כולן שותפות לאותה רמה של מבוכה בשאלה כיצד להתמודד עם השינוי, אך כולן רחוקות ממיצוי הפוטנציאל הקיים באוסינט.

חשיבותו הגוברת של האוסינט לארגוני המודיעין קשורה לא רק בסיבות החיצוניות של עליית ההיקפים והזמינות של המידע הגלוי, אלא גם בסיבות פנימיות למודיעין, של עליית חשיבותם של הצי"חים האזרחיים. שהרי מידע גלוי הוא מקור המידע הדומיננטי ולרוב כמעט בלעדי עבור אותם צי"חים.

אולם האוסינט יוצר גם דרכים חדשות לענות על שאלות ישנות של המודיעין. גופי תקשורת, ארגונים אזרחיים ומודיעין עסקי מבצעים כיום, מטעמיהם שלהם, חקירות אודות צבאות, מיליציות, ארגוני טרור וארגונים פליליים ברמה שלא פעם אינה נופלת מזו של ארגוני מודיעין, ולעיתים אף עולה עליהם. החקירות המודיעיניות שמבצעים גופים אזרחיים יודעות למצות (בדרך כלל טוב יותר מארגוני המודיעין) מידע גלוי שכולל מאגרי מידע, רשתות חברתיות, סקירות תקשורת, מצלמות אבטחה לא מוצפנות, איכונים ממכשירים נישאים לא מוצפנים (דוגמת טלפונים ניידים ושעונים דיגיטליים), נתוני מטה-דאטה של מידע פתוח, וחקירה של כל אלו ועוד, באמצעות אפליקציות רלוונטיות של חקירה ואנליטיקה.[12]


המלחמה באוקראינה מסתמנת כקו פרשת מים בכל הנוגע להפנמה של ארגוני המודיעין באשר למהפכה בחשיבותו ובעוצמתו של האוסינט, ושל הצורך לבצע טרנספורמציה ביחסה אליו.[13] המלחמה ממחישה שימוש מאסיבי חסר תקדים במידע גלוי, למגוון שימושים צבאיים קלאסיים: בניית תמ"א (תמונת מודיעין אויב) ואיתור שינויים בהיערכות ובפריסת האויב, הרכשת מטרות וסגירת מעגלי תקיפה, לצד חשיפת פשעי מלחמה, ביצוע פעולות הונאה והשפעה וזריעת דיסאינפורמציה. כל אלו נעשים באמצעות שימוש במידע קרוב לזמן אמת שמתקבל מתיעוד נרחב שמבצעים אזרחים הנמצאים בשטח,[14] ומלווינות מסחרית,[15] לצד היכולת להשתמש במאגרי המידע שבאינטרנט כארכיון המאפשר יכולות הצלבה של מידע ואיתור מידע קודם רלוונטי.

כחלק מהמבוכה הקיימת בהתייחסות של אנשי המודיעין למהפכת האוסינט והשלכותיה, מתחילות להופיע במסגרת הכתיבה המקצועית (הענפה) בנושא אמירות ברוח "תום עידן הסודות".[16] מדובר בשיח שאינו תורם להבנת השינוי, משני טעמים עיקריים. ראשית, גם אם המידע המסווג נמצא במגמת ירידה בהיקפו כאחוז מכלל המידע הרלוונטי עבור ארגוני המודיעין, הוא עדיין שומר על משקל סגולי ועל ערך ייחודי גבוהים, בתחומים שבהם האוסינט אינו יכול לשמש תחליף (דוגמת מידע אינטימי על תהליכי קבלת ההחלטות של הנהגות, או סוגים מסוימים של מידע טקטי עבור מבצעים ומטרות).

חשוב מכך, הדיכוטומיה שעומדת מאחורי הוויכוח על עליונות האוסינט או המידע המסווג מתעלמת מכך שההבחנות ביניהן הולכות ומיטשטשות. הדבר בולט בעולמות אבטחת הסייבר, או בנתונים המופקים מסנסורים אזרחיים, החל מלווינים אזרחיים בעלי יכולות מעצמתיות וכלה בסנסורים אישיים דוגמת ציוד וביגוד לביש (IoB – Internet Of Bodies).

לכן, את הוויכוח על מאזן הכוח בין המידע המסווג למידע הגלוי ראוי להחליף בדיונים פרודוקטיביים יותר, שיעסקו במרחבים המשותפים שקיימים או שצריכים להיווצר, בין ארגוני המודיעין לבין העולם האזרחי, סביב המידע הגלוי. כך, ניתן יהיה למפות ברזולוציה גבוהה את האזורים והאופנים בהם האוסינט צריך לשמש כמקור חשוב ומרכזי (לעומת האזורים בהם העלאתו על נס אינה יותר מאידיאולוגיה שמטרתה לחפות על איסוף חשאי לוקה בחסר), ולפתח את החשיבה אודות הדרכים להביא למיצוי של האוסינט ולשילובו כחבר של כבוד בתוך תפיסת ה-All Source Intelligence.

יתרה מכך, דיונים שכאלו יוכלו להתרומם מעל לעיסוק במידע הגלוי אך ורק כמקור מידע, ולפתח את הממד הדיגיטלי הגלוי גם כמרחב לשותפויות מודיעיניות-אזרחיות ביצירה של ידע ובניהול של מבצעים. בהקשר זה, אני מציע להבחין בין ארבעה מודלים של קשרים:

1. המודל הראשון מתאפיין בזרימה חד-כיוונית של מידע וידע שקיים בעולם האזרחי למודיעין – כדי למצות את המידע האוסינטי, ארגוני המודיעין אינם יכולים להסתפק בהטמעת כלים ויכולות של מידענות-רשת (WEBINT). עליהם לבצע טרנספורמציה ביחס לאוסינט, שתשלב אותו בארכיטקטורת IT היברידית (משולבת עננים), תפתח אפליקציות למיצוי, בכלי בינה מלאכותית, של נתוני העתק הלא מובְנים שברחבי רשת האינטרנט (Unstructured Web Big-Data) לכדי מידע מודיעיני מעובד, תדע להתיך אותו יחד עם מסדי המידע המסווגים, ותוכל להטמיע את היכולות החדשות בתהליכי העבודה המודיעיניים, תוך ביצוע שינויים מבניים, ארגוניים ותהליכיים נדרשים.[17]
2. מודל יחסים שני נוגע לכיוון ההפוך שלזרימת המידע, קרי מקהילת המודיעין לעולם האזרחי, למשל שחרור של מידע עבור לוחמה כלכלית, משפטית ומדינית, או עבור הגנה בסייבר. גם במקרה זה, המלחמה באוקראינה סיפקה כר להאצת השימוש בשיטות אלו, כפי שבא לידי ביטוי במידע הרב שמשחררים ארגוני המודיעין של ארה"ב ובריטניה, והשימוש האסטרטגי שנעשה במודיעין זה כדי לנהל מלחמת תודעה מול רוסיה, להפריך טענות רוסיות, ולגייס נגדה את הקהילה הבינלאומית.[18] האתגר במודל זה קשור בפיתוח המנגנונים לשימוש במידע מסווג באזורים לא סטריליים והעברתו לידי גורמים אזרחיים, הן מהצד הפרקטי של ניהול סיכוני השמירה על הסוד, והן מצד האתגר של התגברות על תרבות הסוד של ארגוני המודיעין.
3. מודל שלישי נוגעלהסתייעות במרחב האזרחי כמקור ליצירת מידע וידע חדשים. חלק מהמידע נאסף בגישה של חוכמת המונים (Crowd-Source Intelligence),[19] כפי שבא לידי ביטוי עדכני בשימוש הנרחב והפרו-אקטיבי שעושה צבא אוקראינה בדיווחי אזרחים כמקור מרכזי וחשוב לאיסוף מידע ערכי על תנועות הצבא הרוסי. דוגמה מעניינת וותיקה יותר של חוכמת המונים הינה פרויקט Hootenanny שהקימה ה-NGA (סוכנות המודיעין החזותי של ארה"ב) באמצע העשור הקודם, הכוללת שימוש בארכיטקטורה פתוחה כדי להעלות חומרי מודיעין חזותי דוגמת תצלומי לווין ותצלומי אוויר, לרשת האינטרנט. מטרת הפרויקט, מבחינת ה-NGA, היא להפוך את תהליכי המסחור והאזרוח של המודיעין החזותי מאיום להזדמנות, ולאפשר סקיילינג של תחום ה-GEOINT י(GEOspatial INTelligence), באמצעות פלטפורמה שתאפשר לגופים שונים להעלות אליה חומרי גלם, ותאפשר לאזרחים להירתם בהיקפים רחבים ובמהירות למאמצי פענוח של החומרים.[20]
   ה-NIC י(National Intelligence Council), גוף המחקר וההערכה לטווח ארוך של קהילת המודיעין האמריקנית, מציג דוגמה אחרת לשיתוף ציבור באיסוף מידע ובפיתוח ידע, המבוססת על חוכמת מומחים ולא על חוכמת המונים. מלבד שיתופם של אנשי אקדמיה וגורמים נוספים מהמגזר הפרטי כחברים במועצה, היא גם עושה שימוש בשיטות שונות (שאלונים, ראיונות עומק, ועוד), כדי להשיג תובנות מגורמים אזרחיים כמו סטודנטים ועמותות חברה אזרחית ברחבי העולם, כחלק מבניית הערכת המגמות העולמיות שלה לעשורים הקרובים).[21]
4. המודל הרביעי עולה מרמה של העברת מידע מצד אחד לשני לרמה שלפעולה מבצעית משותפת בעולמות צי"ח משותפים בממד הדיגיטלי. דוגמה מובהקת לכך הינה שיתופי הפעולה בין גופי סייבר מדינתיים, לבין גופים אזרחיים וחברות עסקיות במגזר הפרטי, בעולמות אבטחת המידע וההגנה בסייבר.[22] באופן דומה למנגנונים המשותפים שנוצרו לאורך השנים האחרונות בתחום ההגנה בסייבר, יש לבחון פיתוח של מנגנונים משותפים בין ארגוני המודיעין לבין גופים במגזר הציבורי, במגזר הפרטי ובחברה האזרחית, בתחומים נוספים. בהקשר זה ניתן לציין את הכניסה של סוכנות הסיגינט הבריטית, GCHQ, למאבק לפשיעה פלילית ברשת,[23] ואת נושא המאבק בדיסאינפורמציה.

צורך להתחבר לאקוסיסטם המדעי-טכנולוגי האזרחי, כדי לשמר עליונות מודיעינית טכנולוגית

המערכת הביטחונית-צבאית, ובתוכה קהילות המודיעין (יחד עם הצבא, התעשיות הביטחוניות ותעשיית החלל), ניצבה בעבר בחזית הטכנולוגיה, והיכולות הטכנולוגיות שלה שהתפתחו בתוכה התגלגלו בהמשך גם ליישומים אזרחיים וחלחלו למגזר העסקי ולחברה האזרחית (מהאינטרנט ועד מיקרוגל ונייר כסף). כיום, יחסי הכוחות התהפכו, וחוד החנית של הטכנולוגיה מתפתח בסביבה אזרחית.[24] זו התפתחות היסטורית, שקשורה במבנה הכלכלי והפוליטי של החברות הקפיטליסטיות (היתרון ההולך ומתחזק של המגזר הפרטי על המגזר הציבורי בכסף ובהון אנושי, תהליכי הגלובליזציה), ובמעבר לכלכלה וטכנולוגיה מבוססי נתוני עתק ומידע - שרובם המכריע מתקיים בסביבה האזרחית.

מדובר באחד השיבושים הדרמטיים ביותר שחווה המערכת הביטחונית בהיסטוריה המודרנית, והוא רלוונטי, במידה רבה או מוחלטת, בכל היבט של טכנולוגיות המידע המשמשות את קהילות המודיעין – סנסורים, אגירה ואחסון של נתונים, יכולות חישוב ועיבוד, אלגוריתמיקה ואפליקציות.

במציאות חדשה זו, ארגוני המודיעין נאלצים לרדוף אחרי השוק הפרטי, ומיישמים סוגים שונים של מנגנוני שיתוף פעולה ושותפויות ציבוריות-פרטיות, במטרה להדביק את הקצב ולשמור על רלוונטיות:

1. יבוא: אחד המנגנונים הוא לייבא פעילויות ויכולות מו"פ אזרחיות כך שיתבצעו In-Houseבין כותלי המודיעין. כך, למשל, IARPA (המקבילה המודיעינית של DARPA, כפופה ל-DNI) מבססת רבים מפרויקטי המו"פ הבסיסי שלה על טכנולוגים ואנשי הייטק אזרחיים, שחלקם אף מגויסים ל-IARPA לתקופה של מספר שנים.[25]
2. השקעה: מנגנון אחר כולל השקעה של ארגוני המודיעין ביכולות המתפתחות בתעשיית ההייטק והסטרטאפ האזרחית. ה-CIA הקים את קרן ההון סיכון In-Q-Tell,[26] שמאתרת בשוק ההייטק האזרחי סטרטאפים רלוונטיים לקהילת המודיעין ובעיקר לסוכנות. המימון המדינתי מאפשר לארגוני המודיעין לקדם פיתוחים טכנולוגיים ערכיים עבורם אך בעלי סיכויי הצלחה נמוכים (High risk, high reward technologies), שהיו מתקשים לקבל מימון ממשקיעים פרטיים. בשנים האחרונות קמו בישראל יוזמות בהשראת In-Q-Tell, דוגמת קרן ליברטאד של המוסד,[27] ו-The Xcelerator של השב"כ.[28]
   
   
   
   כתבה על קרן ליברטאד של המוסד
3. הגירה: מהלכים אחרים הולכים רחוק יותר, פיסית ופרדיגמטית, ומייצרים נוכחות קבע של ארגוני המודיעין בתוך אקוסיסטמים טכנולוגיים אזרחיים, במטרה ליצור מרחבים פיסיים של עבודה משותפת, ועידוד מיזמים משותפים (Joint ventures) בין ארגוני המודיעין לבין האקדמיה ותעשיית ההייטק. בהקשר זה ניתן להזכיר את תהליכי ההקמה של NGA2West של ה-NGA בסנט לואיס (המטה השני של הסוכנות שמוקם בעיר, סמוך יותר למרכזי ההייטק, סטרטאפ ואקדמיה בתחום המודיעין החזותי), הקמפוס של ה-FBI בהאנטסוויל אלבאמה (שמוקם סמוך למרכזי אקדמיה ותעשיה בתחומי ביטחון וחלל שפועלים בעיר, ואמור לאכלס אלפים מעובדי הסוכנות, לרבות מעבר עובדים מוושינגטון DC), או Heron House של GCHQ במנצ'סטר (שמאוכלס במאות אנשי הסוכנות, ונועד להתקרב אל הטאלנטים הפועלים בקומפלקס ההייטק המקומי). חשוב לציין כי המתחמים החדשים כוללים גם מרחבי עבודה לא מסווגים, כדי לאפשר עבודה משותפת עם גורמים אזרחיים בין כותליהם, פעילויות משותפות על פרויקטים אזרחיים, ומעורבות של ארגוני המודיעין בתוך הקהילה המקומית.[29]

מחויבות לשתף את הציבור במידע ובהערכות המודיעין

לפי התפיסה המקורית והרווחת, המודיעין עובד בראש ובראשונה עבור מקבלי ההחלטות (נבחרי הציבור ברשות המבצעת וברשות המחוקקת). תפיסה זו כבר אינה מספיקה כיום. ארגוני מודיעין במערב צריכים לראות את ציבור האזרחים כלקוח חשוב, שנדרש ליידע אותו בעיקרי תמונת המודיעין וההערכה, לפחות בחלק מהסוגיות וכמובן שבמגבלות ההגנה על מקורות. בשנים קודמות, תפיסה זו התבקשה בשל הדרישה הגוברת בחלק מהמדינות לשקיפות אזרחית של המודיעין, בעקבות המערכה נגד הטרור העולמי והביקורת שהתפתחה בעקבותיה על הפרות של זכויות אדם וחירויות הפרט. אולם הדרישה לשקיפות היא עדיין פאסיבית במהותה ביחס למעורבות האזרחית בפרקטיקה המודיעינית, ומצטמצמת לדרישה של הציבור לוודא שהמודיעין פועל כשורה בתהליכי העבודה שלו, ואינו סוטה מהמגבלות האתיות והדמוקרטיות החלות עליו.

כיום, לעומת זאת, הציבור צריך להיתפס כצרכן של המודיעין ולקבל את תוצרי המודיעין. במציאות של רשתות חברתיות עוצמתיות, שאינן מחויבות לשיקולי ביטחון לאומי ושהעיסוק ברגולציה שלהן נמצא עדיין בראשיתו,[30] הציבור במערב הוא כיום יעד מרכזי למתקפות שיטתיות של דיסאינפורמציה והשפעה, מצד מדינות זרות, כמו גם מצד פוליטיקאים, קבוצות אינטרס ואפילו סתם סוכני כאוס מטעם עצמם, שפועלים מתוך המדינה גופא. ולמתקפות ההשפעה הללו יש השפעה שלילית משמעותית על המרקם הדמוקרטי ועל החוסן הלאומי, בשל ירידת האמון במוסדות המדינה, יצירת קיטוב וליבוי שסעים ומחלוקות, קושי להגיע לבסיס עובדתי מוסכם של המציאות, והחלשת הסולידריות החברתית.[31]

בנסיבות אלו, לארגוני המודיעין אין יותר פריבילגיה להתחבא מאחורי חומות החשאיות, או לתת לחשש המוצדק ממעורבות בשיח פוליטי לשתק אותם - תודעת הציבור הפכה להיות אחד משדות הקרב המרכזיים כיום, והמודיעין הוא כלי חיוני ומרכזי במערכה. לפיכך, ארגוני המודיעין חייבים לשחק תפקיד פעיל לא רק בסיכול ישיר של מאמצי ההשפעה השלילית על הציבור, אלא גם בתיווך של האמת המקצועית שלהם בתחומי מדיניות החוץ והביטחון, כדי להיאבק בנראטיבים השקריים שמחלישים את החוסן הלאומי (וזאת במקביל לתפקידם במערכה על התודעה של קהלי יעד חיצוניים).[32]

בפועל, המחויבות כלפי הציבור צריכה לבוא לידי ביטוי, בראש ובראשונה, באמצעות פרסום שיטתי ומסודר, בכתב ובעל פה, של תוצרים והערכות של המודיעין לציבור (כמובן תוך עיקור היבטים מסווגים מההערכה). כיום, בישראל, הערכות המודיעין מגיעות לעיני ואוזני הציבור דרך התיווך של תדרוכים וראיונות שבכירי קהילת המודיעין מעניקים לעיתונאים ולפרשנים צבאיים, מה שמביא לכך שהמוסד העיתונאי ולא הארגון המודיעיני שולט במסר, והמסר עובר באופן חלקי, מרודד ולעיתים אף מוטה.[33]

ברי כי שיתוף הציבור בהערכת המודיעין צריך להתקיים תוך בירור מעמיק וקפדני של ההיבטים האתיים והדמוקרטיים, שיקולי שמירת הסוד והגנה על מקורות, וניהול סיכונים מושכל של הרגישות האפשרית מול הדרג המדיני, אשר עשוי לחוש נפגע מאובדן המונופול שלו על הערכת המודיעין מול ציבור הבוחרים.

כמו כן, ארגוני המודיעין צריכים לשחק תפקיד אופרטיבי ופרו-אקטיבי בחשיפה ונטרול של קמפיינים של דיסאינפורמציה ומיסאינפורמציה. כיוון שמדובר בסביבת פעולה אזרחית וסבוכה, ארגוני המודיעין לא יוכלו לפעול בה באופן עצמאי ומנותק מיתר הכוחות שכבר פועלים בזירה זו. תובנה זו מחדדת שוב את חשיבות הגישה של שילוב כוחות של המודיעין עם כל בעלי העניין הרלוונטיים מקרב משרדי הממשלה וגופים ציבוריים נוספים, גורמי חברה אזרחית המעורבים בפעילות בתחום, ארגוני מודיעין זרים וקבוצות Like-minded בחו"ל.[34]

אימוץ אסטרטגיות הון אנושי פתוחות יותר למגזר הציבורי ולשוק הפרטי

ארגוני המודיעין, כמו יתר הארגונים בעולם, עוסקים רבות בשינויים הדרמטיים שמתחוללים בשוק העבודה, בשל כניסתם של דורות בעלי מאפיינים סוציולוגיים אחרים, תהליכי הטרנספורמציה הדיגיטלית ומגמות משתנות בתרבות העולמית שמשליכים על מקומות העבודה. רבים משינויים אלו דוחפים מעצם טבעם לזיקות גומלין רבות יותר בין ארגוני המודיעין לסביבה האזרחית – הידרשות לאחריות חברתית ולקיימות סביבתית מחייבת ממשקים רבים ופתוחים יותר עם הסביבה שמחוץ לארגון; בנוסף, עובדים צעירים שמסתייגים ממודל ההעסקה הישן והיציב של עבודה באותו ארגון עד הפנסיה מחייבים מודלים מגוונים וגמישים יותר, לרבות מעבריות בין הארגון המודיעיני לבין מקומות עבודה אזרחיים (במגזר הציבורי והפרטי).[35]

לצד זאת, השינויים המתבקשים באסטרטגיות ההון האנושי בארגוני המודיעין נושאים גם מאפיינים ייחודיים. ראשית, ככל שארגוני המודיעין ינועו לעבר הגדלת נתח העיסוק שלהם בסוגיות אזרחיות או בעלות ממדים אזרחיים, מוטב שירכשו ידע בעולמות תוכן אזרחיים וזוויות מבט אזרחיות. את אלו מוטב להשיג לא רק במיקור חוץ ובשיתופי פעולה עם גורמים אזרחיים, אלא גם באמצעות הטמעת היכולות וזוויות המבט האלו בתוך הארגונים עצמם, באמצעות שילוב גובר של אזרחים בשורות ארגוני המודיעין.

קהילת המודיעין האמריקנית, שעוסקת בנושא באופן אינטנסיבי בשנים האחרונות, משקפת אתגר הולך וגדל לגייס ולשמר את ה"טאלנטים" בשורות המגזר הציבורי, בשל הקושי לעמוד בתחרות עם השוק הפרטי בשכר ובגמישות ההעסקה. עבור הקהילה האמריקנית, האתגר מתחיל בשלב הגיוס, בהעדר חוק גיוס חובה בדומה למצב בישראל, ולכן חלק מהפתרונות שמקדמים האמריקנים קשורים בפישוט ובקיצור תהליכי גיוס של אזרחים, רבים מהם משורות הבוגרים של לימודים אקדמיים בתארים רלוונטיים.[36]

אתגר נוסף, רלוונטי יותר למקרה הישראלי, קשור בשימור ההון האנושי הקיים. אחת האסטרטגיות האמריקניות לעשות זאת הינה להגביר את החיבור של אנשי המודיעין לסביבה האזרחית, באמצעות מעבריות בין תפקידים מודיעיניים לבין תחנות אזרחיות במסלול הקריירה שלהם. כך, למשל, מחקר שביצע MIT לבקשת משרד ההגנה האמריקני ב-2019, במטרה להאיץ את השתלבות הממסד הביטחוני באקוסיסטמים מקומיים של חדשנות, כלל בהמלצותיו מינוי מנהל התקשרויות (Director of engagement), שיעבוד עם בעלי העניין המקומיים לסנכרון ואינטגרציה בין יעדיהם ליעדים הלאומיים של משרד ההגנה, ובכלל זה: לתמרץ קיומם של מפגשים ברמת הפרט בין אנשים משני העולמות, לרבות הענקת "מלגות שבתון יזַמּות": ההיגיון הוא שתקופות השבתון יעצימו את הטכנולוגים והמהנדסים של משרד ההגנה המתעניינים ביזמות, יחזקו חיבורים של משרד ההגנה לקהילות היזמות, ויפתחו חברות שיתרמו לאזור המקומי.[37] באופן דומה, ניתן לחשוב גם על מעבריות מובנית במסלול הקריירה של אנשי מודיעין שאינם טכנולוגים, בשורות האקדמיה, משרדי ממשלה ובמגזר הפרטי.

המודיעין הפתוח – חסמים והדרך קדימה

בין הממסד המודיעיני לבין העולם האזרחי מתחילים להירקם יחסים בתחומים הולכים וגדלים ובעוצמות חסרות תקדים, שמצטברים יחדיו לכדי שינוי פרדיגמטי באופן שבו עושים מודיעין. הדבר נכון בהיבטי בנין הכוח כמו שהוא נכון בהיבטי הפעלת הכוח, לכל אורך שרשרת הערך המודיעינית. כדי לשמור על רלוונטיות, קהילות המודיעין חייבות להמשיך בתהליך הדרגתי של קידום יחסים פתוחים וסימביוטיים יותר עם המרחב האזרחי, ואף להשתלב בתוך אקוסיסטמים אזרחיים. זהו מנוע צמיחה דרמטי בחשיבותו עבור המודיעין ולמעשה עבור הביטחון הלאומי של מדינות, והתעלמות מכך תשחק לאורך הזמן את יכולותיהם של ארגוני המודיעין לעמוד במשימותיהם.

כיום, חלק מארגוני המודיעין וקהילות המודיעין נעים בנתיב זה באופן מודע, אסטרטגי ופרו-אקטיבי, בעוד אחרים מתקדמים בקצב איטי וטקטי יותר, ומקדמים שיתופי פעולה עם גורמים אזרחיים רק היכן שיש כורח לעשות זאת. הבדלים אלו נובעים בחלקם גם מהעדרה של מסגרת תפיסתית כוללת ליחסים החדשים עם הסביבה האזרחית, אך גם בשל ארבעה חסמים מרכזיים שניצבים בדרכם של ארגוני המודיעין המבקשים להיפתח לעולם האזרחי.

החסם הראשון הוא תרבות הסוד וגישת ההסתמכות העצמית. ה-DNA של ארגוני המודיעין הוא של פעולה חשאית במחשכים, הרחק מעיניו של כל מי שאינו במעגל שומרי הסוד, קל וחומר הרחק מעיני הציבור, שהעשייה המודיעינית, בתפיסה הקלאסית, כמעט ואינה קשורה אליו. כל מגע עם גורמים אזרחיים כרוך בסיכון למקורות, שהם נכסי הליבה של המודיעין, כמו גם לכלים ולשיטות הייחודיים של ארגוני המודיעין. אולם במציאות החדשה, שבה המקורות הגלויים הופכים להיות מקור מרכזי בחשיבותו, והטכנולוגיה שאחראית לייצור יכולות הפעולה של המודיעין נמצאת בעיקר בתעשייה הפרטית, ברי שתרבות הסוד צריכה לעבור רביזיה עמוקה שתתאים אותה למציאות החדשה.[38]

החסם השני קשור ביכולת של ארגוני המודיעין להפנים את אובדן המונופול ב"שוק" המודיעין, ואת הצורך הנגזר מכך, לפנות לשותפויות חיצוניות כדי לשמור על רלוונטיות. כלל לא בטוח שכל ארגוני המודיעין מבינים עד כמה הם מצויים בתחרות עם גופי תקשורת, גופי מודיעין אזרחי, מכוני מחקר, וארגונים ללא ממשלתיים, אשר עושים עבודה טובה בבניה של תמונת מודיעין ושל פרשנות והערכה של המידע, ומעצבים את תפיסת המציאות המודיעינית של מקבלי ההחלטות.

חסם שלישי קשור במתח שיכול להיווצר בין המודיעין לבין מקבלי ההחלטות בדרג המדיני, ככל שארגוני המודיעין יפנימו את מחויבותם לספק לציבור מידע והערכות מודיעין באופן שיטתי ורחב. ההכרות עם החומר המודיעיני מעניקה למקבלי ההחלטות יתרון מובנה, ולא פחות חשוב מכך – דימוי של יתרון מובנה - על פני הציבור הרחב. חשיפה של המודיעין לידיעת הציבור יכולה לשלול מהפוליטיקאים את אחד המרכיבים שמשמשים אותם לדרוש הסכמה מאותו ציבור להחלטות שהם מקבלים בסוגיות חוץ וביטחון. המתח יהיה חריף במיוחד במקרים שבהם הערכות המודיעין אינן תואמות את תמונת המודיעין של מקבלי ההחלטות, או במקרים שבהם למידע המודיעיני יש נגיעה אישית למקבלי ההחלטות, כפי שניתן היה לחזות במספר אירועים בשנים האחרונות בארץ ובעולם.

חסם רביעי קשור בהסתייגות של גורמים בחברה האזרחית ובמגזר העסקי משיתוף פעולה עם המדינה, ובמיוחד עם מנגנוני ביטחון ומודיעין. ההסתייגות העמוקה של רבים בעמק הסיליקון מעבודה עם ועבור קהילת המודיעין היא תמונת מראה הפוכה של טשטוש הגבולות בין המדינה הסינית לבין המגזר הפרטי בהיבטי ביטחון ומודיעין. המקרה הישראלי מבטא מודל שלישי ומאוזן יותר (גם אם לא חף מבעיות), של תעשיית ההייטק הפרטית עם הממסד הביטחוני ובתוכו ארגוני המודיעין, שמתפקדים כישויות נבדלות אך עם זיקות גומלין רבות ביניהם.

כדי להתגבר על חסמים אלו ולאפשר קשרים חזקים ושותפויות אמיצות עם הסביבה האזרחית, ארגוני המודיעין צריכים לגבש אסטרטגיה חדשה, תוך נכונות לאתגר הנחות יסוד מושרשות בתרבות המודיעינית המסורתית. אסטרטגיה שכזו חייבת לכלול תהליכי בירור מעמיקים של סוגיות הביטחון הלאומי האזרחיות שהמודיעין מתכנן להשתתף בטיפול המודיעיני בהן, תהליכי למידה נרחבים של הסביבה האזרחית ומיצוי מלוא הפוטנציאל הקיים בשיתופי פעולה עמה, "הזזת המחט" של ניהול הסיכונים בביטחון המידע והמקורות (מהתפיסה שלפיה הכל סודי אלא אם יוחלט אחרת), ויצירה של סביבת עבודה טכנולוגית משותפת (מבוססת ענן).

בשני העשורים האחרונים, ארגוני המודיעין בעולם עברו תהליכים משמעותיים מאוד של שילוביות פנימית, אשר שברה מחיצות ויצרה גשרים בין החלקים השונים בתוך ארגוני המודיעין, בתוך קהילות המודיעין, ואף בין קהילות המודיעין השונות. הממסד המודיעיני ניצב כיום בפני אתגר נוסף של שבירת חומות ויצירת גשרים, הפעם עם הסביבה האזרחית שבתוכה ועבורה הוא פועל. זהו אתגר מורכב מקודמיו, אך חשוב לא פחות וחיוני להבטחת היכולת של ארגוני המודיעין למלא את תפקידם החשוב בהגנה על הביטחון הלאומי.

---

*** לקישורים ראו את קובץ ה-PDF.

[1]Klaus Schwab (December 12, 2015), The Fourth Industrial Revolution: What it means and how to respond, Foreign Affairs; Sam Trendall (December 5, 2018), MI6 chief calls for tech-enabled ‘fourth-generation espionage', CSW.
[2] Matt Alderton (April 24, 2022), CIA Deputy Director for Digital Innovation: ‘Innovate or Perish', Trajectory. Jeanne Chirop (June 23, 2015), NGA director challenges partners to join in ‘new power' of GEOINT, NGA.
[3] המילון למונחי צה"ל (1998), צה"ל אג"ם-תוה"ד.
[4]חוק המטה לביטחון לאומי, התשס"ח - 2008
[5] אילון אברהם (1980), ביטחון לאומי, סקירה חודשית מס' 3-4, ע"מ 6-22.
[6] עופר גוטרמן (2020), צורכי המידע והידע של מדינת ישראל בתחומי עניין אזרחיים, מודיעין הלכה ומעשה, גיליון 5 (מודיעין לאומי אזרחי – גישות ורעיונות ליישום בישראל).
[7]National Security Council, The White House homepage (ret. 27.12.2022).
[8] Jessica Shannon, Catherine Jones & Ingrid Carlson (n.d.), Rethinking national security in the wake of COVID-19, PWC; Scott Gottlieb (September 17, 2021), Intelligence agencies can help stop future pandemics. Here's how; The Washington Post; Miriam Matejova & Robert Weiss (March 17, 2022). Disaster intelligence: developing strategic warning for national security, Intelligence and National Security; Michael Birnbaum (January 2, 2023), Why the US is enlisting a spy agency during hurricanes, Stars and Stripes; Anthony Albanese to order intelligence chief to examine security threats posed by climate crisis, The Guardian.
[9] דוד סימן טוב ושמואל אבן (4 מאי, 2020), סיוע קהילת המודיעין במאבק במגפת הקורונה – יתרונות וחסרונות, INSS; אל"מ נ' (דצמבר 2020), סיפורו של המרכז למידע וידע למלחמה בקורונה, המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין.
[10]עידו אפרתי (14 יולי, 2022), מרכז המידע של אמ"ן למאבק בקורונה ייסגר, משימותיו יועברו למשרד הבריאות, הארץ.
[11] Heather J. Williams & Ilana Blum (2018), Defining Second Generation Open Source Intelligence (OSINT) for the Defense Enterprise, RAND.
[12]Bellingcat (December 14, 2020), Hunting the Hunters: How We Identified Navalny's FSB Stalkers; Bellingcat (July 18, 2022), Donbas Doubles: The Search for Girkin and Plotnitsky's Cover Identities; Bellingcat (February 23, 2022), Documenting and Debunking Dubious Footage from Ukraine's Frontlines;
[13] General Sir Jim Hockenhull, Commander Strategic Command (Dec. 2022),How open-source intelligence has shaped the Russia-Ukraine war, speech at a RUSI Members Webinar, Delivered on 7 November 2022, Published 9 December 2022; Amy Zegart (Jan./Feb. 2023), Open Secrets: Ukraine and the Next Intelligence Revolution, Foreign Affairs.
[14]New York Times (December 25, 2022), How Citizen Spies Foiled Putin's Grand Plan for One Ukrainian City.
[15] Sandra Erwin (September 7, 2022), GAO: Defense, intelligence agencies need a better plan to buy commercial satellite imagery, SpaceNews; Christopher Miller, Mark Scott & Bryan Bender (June 8, 2022), UkraineX: How Elon Musk's space satellites changed the war on the ground, Politico.
[16] Zachery Tyson Brown and Carmen A. Medin (March 9, 2021),The Declining Market for Secrets: U.S. Spy Agencies Must Adapt to an Open-Source World, Foreign Affairs.
[17]Emily Harding (January 19, 2022), Move Over JARVIS, Meet OSCAR: Open-Source, Cloud-Based, AI-Enabled Reporting for the Intelligence Community, CSIS. ביקורת בעברית למאמר ראו כאן
[18]Dylan, H., & Maguire, T. J. (2022). Secret Intelligence and Public Diplomacy in the Ukraine War. Survival, 64(4), 33-74.; אופק רימר. (מרס, 2022). המודיעין סביב המלחמה באוקראינה - הכוח המוגבל שבחשיפה. מבט על, 1577, INSS.
[19] שי הרשקוביץ (אפריל, 2018), Crosint – Crowdsourced Intelligence: שימוש בחוכמת ההמונים לצרכים מודיעיניים, המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין;ODNI (February 8, 2017), IARPA LAUNCHES "CREATE" PROGRAM TO IMPROVE REASONING THROUGH CROWDSOURCING; Sharon Weinberger (November 18, 2014), US intelligence agencies hope the "wisdom of the crowd" can help them predict the future.
[20]Maurice Power, Brian Chiou, Norman Abrahamson, Yousef Bozorgnia, Thomas Shantz & Clifford Roblee (February 2008),An overview of the NGA project, ResearchGate; NGA (September 2006),Geospatial Intelligence (GEOINT) Basic Doctrine.
[21] עופר גוטרמן (יולי 2021), פרסומי קהילת המודיעין האמריקנית בנוגע לאיומים ומגמות ארוכות-טווח - תובנות מתודולוגיות, המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין; National Intelligence Council (January 2023), Join The Conversation – Tumbler Page.
[22]Sergei Boeke, Caitríona Heinl & Matthijs Veenendaal (2015), civil-Military relations and International Military cooperation in cyber Security: common challenges & State Practices Across Asia and Europe, 7th International Conference on Cyber Conflict; Cybersecurity and Infrastructure Security Agency (January 2023), JOINT CYBER DEFENSE COLLABORATIVE.
[23]GCHQ (February 24, 2021),GCHQ to use AI to tackle child sex abuse, disinformation and trafficking.
[24]The Cipher Brief (December 2, 2021), CIA Deputy for Digital Innovation Talks Mission, Partnerships and Espionage Challenges.
[25]ODNI (May 9, 2017),IARPA Project;Chelsea Seeber (June 24, 2022) Professor receives grant as part of $14 million industry collaboration to improve secure communications, Virginia Tech.
[26]Iqt Website Team (n.d.), About Iqt.
[27]Libertad Ventures (n.d.), Homepage.
[28]Tau Ventures (n.d.), The XCELERATOR.
[29] עופר גוטרמן (אפריל 2021), השתלבות ארגוני מודיעין באקוסיסטמים מקומיים של חדשנות, המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין;NGA (November 21, 2019),NGA breaks ground on new facility in north St. Louis; FBI (n.d.) The FBI at Redstone; GCHQ (n.d.) Locations-Manchester.
[30]Israeli Ministry of Communications, (December 14, 2022), After the European Union, the State of Israel also intends to apply regulation to social media; Jonathan Wareham, (February 10, 2020) Should Social Media Platforms Be Regulated?, Forbes.
[31]Josh A. Goldstein & Shelby Grossman (July 4, 2021), How disinformation evolved in 2020, Brookings; Chris Tenove (May 25, 2020), Protecting Democracy from Disinformation: Normative Threats and Policy Responses, The International Journal of Press/Politics; Merten Reglitz (July 27, 2022), ‘Fake news' poses corrosive existential threat to democracy - study, University of Birmingham.
[32]Dan Sabbagh (December 29, 2022), GCHQ chief: western spy agencies must ‘pre-bunk' disinformation, The Guardian; Capt Tom (March 18, 2022), How the West is starting to win the disinformation war, Wavell Room.
[33] יוסי קופרווסר, רס"ן א', דודי סימן טוב (יוני 2020), מחויבות קהילת המודיעין כ"מעריך לאומי" לציבור, המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין. דוגמה חריגה לשיתוף הציבור בהערכת המודיעין באופן בלתי אמצעי ניתנה בכנס מכון "גזית" של אגף המודיעין, במהלכו העביר ראש חטיבת המחקר, תא"ל עמית סער, את הערכת המודיעין בפתחה של שנת 2023. כנס החורף של מכון גזית (הערכת המודיעין - החל מדקה 25).
[34] דודי סימן טוב וליאב סלע (נובמבר 2020), תפקיד המודיעין מול השפעה זרה על תהליכים דמוקרטיים: מחקר עומק, המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין.
[35]Aliya Sternstein (January 27, 2016), Look Who's Worried About the NSA's 96 Percent Retention Rate, DefenseOne; The Economist (March 3, 2018), America's intelligence agencies find creative ways to compete for talent; Yasmin Tadjdeh (February 26, 2018), CYBER TALENT WANTED: Military, Intelligence Community Strive to Retain Cyber Workforces, National Defense.
[36] ענבל קארו (נובמבר 2022), סיכום כנס Intel summit 2022, המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין;WSJ Noted (February 4, 2021)Here's How the CIA Is Trying to Attract More Diverse Millennial and Gen-Z Talent;David Stebbins, Sina Beaghley, Ashley L. Rhoades, Sunny D. Bhatt(2019), Literature on Personnel Vetting Processes and Procedures, RAND.
[37]Kathryn Person, Dylan Cohen, Jonathan Miller, Fiona Murray (May, 2019), NSWC Crane Innovation Analysis: Contributing to Regional Innovation Ecosystems, MIT Innovation Center.
[38] Matilda Head (December 29, 2022), Spies need to be less secretive, says head of GCHQ, The Telegraph; Dan Sabbagh (December 29, 2022)