למאמר המלא בPDF

סיכום כנס  2022  INTEL SUMMIT - ענבל קארו

רקע
בתאריכים 15-16.9.22 התקיים כנס Intel Summit ליד וושינגטון דיסי. הכנס, שהתקיים כל שנה עד לפני הקורונה וחזר עכשיו לראשונה אחריה, התקיים בחסות משותפת של INSA ושל AFCEA.

INSA, Intelligence and National Security Alliance, הוא ארגון שייעודו חיזוק שיתוף הפעולה בין האקדמיה, המגזר הפרטי והמגזר הציבורי, לקידום המודיעין והבטחון הלאומי. בפועל חברים בו בכירים רבים משלושת המעגלים האלה, והרבה מאלה שאינם משרתי ציבור עכשיו, היו כאלה בעבר. בראש הארגון עומדת Tish Long, שהיתה האשה הראשונה בראש ה-NGA, סוכנות הויזינט האמריקאית (ולמעשה האשה הראשונה שכיהנה בראש ארגון מודיעין מרכזי). AFCEA הוא ארגון בינלאומי שעוסק במודיעין, בטחון, הגנה, וטכנולוגיות משיקות לכל אלה. גם בארגון הזה חברים בכירים משלושת המגזרים, ובראשו עומדת Susan Lawrence, ששרתה במגוון תפקידים טכנולוגיים בצבא ארה״ב.

כנס השתתפו נציגים מגופי המודיעין הצבאיים והאזרחיים, נציגי חברות אזרחיות ואנשי אקדמיה.  על פי מארגני הכנס נכחו בו כאלפיים איש ואשה. 
הדוכנים בכנס אוישו בעיקר על ידי חברות שהציעו פתרונות אבטחת מידע וסייבר (בענן, בשרתים מקומיים, ב-edge), לאור הצורך התמידי באבטחת מידע והמעבר לעבודה היברידית. עוד יוצגו מספר קטן של אוניברסיטאות, בעיקר כדי לקדם לימודי יחב״ל. בנוסף השתתפו חברות שהציעו פתרונות טכנולוגיים בשני תחומים עיקריים:
1. השתתפו מספר חברות לווינות מסחרית, שמשווקות יכולות מרשימות. 
2. מספר חברות שיווקו פתרונות nlp לחילוץ ישויות מטקסטים, ניתוח כמויות גדולות של טקסט, ועוד. אחת החברות הציעה פתרון דומה ל-sst, ולטענתה יודעת לספק אותו במגוון גדול של שפות, כולל סינית וערבית.
עיקר הדברים
המלחמה באוקראינה ולקחיה המודיעיניים הוזכרה שוב ושוב, בעיקר סביב הכשלים המודיעיניים בהערכה מראש, וסביב שאלות של שיתוף מודיעין גלוי ולא גלוי. להלן עוד כמה סוגיות שעלו פעמים רבות.
מודיעין ומגדר: בראש שני הארגונים שארגנו את הכנס עומדות נשים בכירות מאד, וניכר היה שהוקדשה תשומת לב לאיזון המגדרי גם בכל המושבים בכנס. מלבד שאלה אחת על מגדר בהרצאת הפתיחה, לאורך הכנס לא נאמר שום דבר בנושא, אבל בפועל היו דוברות בכירות ומצוינות כמעט בכל הפאנלים, ושתי ההרצאות המרכזיות בכנס נישאו על ידי נשים. משיחה עם שני אנשים שונים בצוות המארגן, עולה שהדבר נעשה במכוון. כמובן שמלבד המודעות הגבוהה, מסייעת גם העובדה שיש בארה״ב נשים בכירות מאד בכל הארגונים וגם במגזר העסקי-טכנולוגי המשיק.
כוח אדם: סוגיה שחזרה שוב ושוב היא גיוס ושימור כוח האדם האיכותי. ככלל, ישנה הסכמה שהפתרון נעוץ בשיפור המעבריות בין המגזר הציבורי לפרטי: במקום לגייס אנשים לקריירה ארוכת שנים ("from hire to retire"), מוסכם שצריך לאפשר הפריה הדדית עם המגזר הציבורי והאקדמי על ידי שיתופי פעולה הדוקים וגם מעבריות של כוח אדם בין המגזרים. בנוסף, מקובל על כולם הצורך לאפשר עבודה היברידית בכל מקום וזמן שהדבר מתאפשר.
איום הייחוס: כל הדוברים הזכירו שוב ושוב את סין כאויב מרכזי (הביטוי הוא pacing challenge, כלומר אתגר שמכתיב את הקצב).  גם ההתיחסות לרוסיה היתה  שלילית מקיר לקיר, מה שמהווה שינוי מלפני כמה שנים. את השינוי יש לייחס לפלישת רוסיה לאוקראינה ואולי גם לחילופי השלטון בארה״ב. במקום שלישי, הרחק מאחור, כיכב הטרור הבינלאומי.
מודיעין גלוי: דובר הרבה על הצורך לנצל טוב יותר את המודיעין הגלוי, ועל כך שבימינו נפחי המידע הם כאלה שחייבים להיעזר בשוק האזרחי הן באיסוף (להשתמש בלווינות מסחרית הן כדי להוריד סיווג והן כדי להפנות משאבים אחרים למקומות אחרים) והן בעיבוד (סוכנויות מידע גלוי עושות הרבה יותר מאשר לספק חומרי גלם).
AI/ML: הדוברים הטכנולוגיים יותר שנדרשו לנושא הפגינו כולם זהירות, והדגישו את החשיבות שביצירת תשתיות מידעיות, ארגוניות וטכנולוגיות לפני שאפשר יהיה להשתמש ביכולות האלו למשימות מרכזיות. ניכר חשש מהתלהבות יתר סביב הנושא, ועייפות מסוימת מפרויקטים נקודתיים שיצרו באז גדול אך לא הניבו פירות תשתיתיים.

סיכומי מושבים
מושב ראשון:
 The Honorable Christine Abizaid, Director of the National Counterterrorism Center Moderator: Lt Gen Bob Noonan, USA, (Ret.), Chair of the AFCEA Intelligence Committee
כריסטין אביזייד היא האשה הראשונה בראש ה-NCC (המרכז הלאומי ללוחמה בטרור). היא עשתה קריירה ארוכה בתוך גופי הבטחון ומחוץ להם. לדבריה, הלוט״ר הוא פונקציה מאפשרת כדי שכולם יוכלו להתעסק בדברים אחרים. מטרתו לוודא שארגוני הטרור יהיו עסוקים כל כך בהישרדות שלא יהיה להם פנאי לתכנן שום דבר. ל
שאלת הקיצוניים מבית, אביזייד אמרה שמתפקידם לוודא שמי שעשויים להיפגע מקבלים אזהרה בזמן, ולסייע להם להתמודד עם האיום. עוד מתפקידם לוודא שאפשר לשתף את המודיעין ברמת סיווג שמאפשרת פעולה - ולעניין זה מועילה ההסתמכות הגוברת על מקורות גלויים, שהם גם ברמת סיווג נוחה. היא ציינה את המפגעים הבודדים, שאינם מקושרים לרשת, כאתגר משבש מרכזי.
אביזייד נשאלה על השימוש ב-AI/ML בגוף שבראשו היא עומדת. היא ציינה שסבבי התקצוב הממשלתיים, העובדים בסבבים של 5-10 שנים, איטיים מכדי להתמודד עם החדשנות הנדרשת, ולכן הממשלה צריכה לחשוב על תהליכי החדשנות והרכש שלה. היא גם הזהירה שבכל ההתלהבות סביב AI/ML צריך לזכור שמה שחשוב בסוף הוא מערכות יציבות, נתונים נקיים ואמינים, וכל שאר הדברים שנשמעים פחות מלהיבים. 
 לעניין גיוס כוח אדם, אביזייד העירה שקשה לגייס אנשים לקהילת המודיעין כשהם מגיעים והמערכות הן שנות אור מאחורי מה שהם התרגלו להשתמש בו כשהיו באוניברסיטה. היא ציינה שצריך לחשוב על מודל שמאפשר מעבריות מול המגזר הפרטי, מה שמתאפשר כבר מזמן במינויים פוליטיים כמו שלה, אבל פחות נפוץ בדרגי עבודה. לסיכום היא העירה שקשה לממשלה להתחרות במשכורות ובמהירות הפעולה של המגזר הפרטי, אבל שיש לה יתרון ניכר בתחומי המשימה והייעוד (mission and purpose).
מושב שני: Leading Change: A Look at the CIO, CDO, & CDAO Roles

שלושתם דיברו על שיתוף הפעולה ההדוק ביניהם, והרושם היה שהם באמת חברים טובים ועובדים ביחד. 
דובר הרבה על AI ו-ML. הוסכם שכדי לאפשר פעילויות מתוחכמות שכאלה, צריך קודם לסדר את הנתונים ולדאוג לאמינותם, אחר כך לייצר מדדים, על גבי זה לייצר אנליטיקות, ורק בסוף אפשר לייצר AI. הבסיס, שהוא התפקיד של כל האנשים האלה, הוא לוודא שהנתונים הנכונים - שהם אמינים ונקיים - מגיעים באופן בטוח ומאובטח למקום הנכון. כמו כן נאמר שהדור הצעיר מגיע מראש עם יותר אוריינות מידע, ולכן הם צופים שיהיו התקדמויות בתחום: ההצלחה לא תגיע מלמעלה למטה או באופן ריכוזי, אלא הם יבנו את התשתית, והעיקר יהיה getting the data right.
הרבה הוזכר המונח data veracity, כלומר האמיתות או הנכונות של הנתונים והיכולת לתת בהם אמון. לעניין זה, נטען שהדרך לדעת אם הנתונים נכונים היא להשתמש בהם. יש להם "דשבורד" שמאפשר לראות אם המידע נכון או לא. כולם הביעו חשש גם מהטיות מכוונות ומידע מוטעה שיוזן למערכות.
הדוברים ציינו שהם משקיעים הרבה בהשגת הנתונים, אבל צריך להרגיל את האנשים להשתמש בהם נכון: לא מיליון שקפים אלא דשבורד, לדעת איך לקרוא את הנתונים ואיך לסמוך על המידע. לדבריהם, נושא זה יילך ויהפוך מכריע עוד יותר, כי כמויות המידע נעשות עצומות, ויש שאלות של פרטיות, זכויות פרט, והצמדות לדרישות חוקיות (compliance). הם סיפרו שהם מקצים מנהלי מוצר לפרויקטי נתונים חשובים (80-20: הם יודעים איפה הנתונים החשובים שלהם), ונותנים להם תחושת בעלות על הנתונים וגם מחויבות. הדבר חשוב במיוחד לקראת פרויקטי AI\ML, שיהיו בוודאי חשופים לנסיונות שיבוש, כי קל מאד לשבש אותם.
לגבי שיתוף מידע והלבנה של מידע רגיש, נאמר שצריכה להיות תכנית עבור המידע כבר מהתחלה: מי צריך אותו, עבור מה הוא נאסף, ולמה הוא ישמש - ככל שאפשר להחליט יותר מזה כבר בהתחלה, כל הטיפול יהיה יותר יעיל. הרבה מהמידע חוצה גבולות בין זירות ובין משימות. צריך להבין איפה ואיך אנחנו צריכים להשתמש בנתונים, וכנ״ל לגבי שותפינו. מציינת גם ש-ai יכול לעזור גם עם ניהול נתונים.
הדוברים ציינו שגם בתוך קהילת המודיעין לא תמיד משתפים מידע באופן אופטימלי. התשובה כאן היא יישור קו בנושאים אסטרטגיים (ולכן, התאמה בסדרי העדיפויות), וגם ניהול ורגולציה (governance) - נהלים מסודרים, מדידה, חיוב ארגוני לשתף ולא שיתוף על בסיס התנדבותי. לדבריהם,לאורך השנים בסייבר עברו למדיניות של אפס אמון: הבינו שאי אפשר להגביה חומות ואז להניח שבתוך הארגון הכל בסדר. זאת גם צריכה להיות הגישה באבטחת מידע ומידור: לא לאפשר מעבר רוחבי לא מפוקח. מצד שני, שיטת התמריצים הנוכחית היא כזאת שתמיד עדיף להם לסרב לשחרר מידע (שום דבר רע לא יקרה להם אם הם לא יסכימו). צריך לעבור למדיניות שמשתפת כל מה שאפשר. 
הוזכר שקהילת המודיעין עובדת על כתיבת אסטרטגיית נתונים, בשיתוף מגוון רחב של אנשים. חלק ממנה עוסק בכך שכל מי שעובדים בארגון צריכים להיות data proficient. חלקים אחרים עוסקים בניהול ושיתוף מידע בתוך הקהילה. האסטרטגיה תהיה מוכנה לפרסום בחודשים הקרובים.
לגבי עבודה עם השוק האזרחי, סיכמו הדוברים שתשתית הרכש הקיימת איטית הרבה יותר מדי ולא מאפשרת עבודה מספיק מהירה עם פתרונות אזרחיים. כמו כן הוצע לייצר מבנה תחרותי, שיאפשר להציג בעיה לשוק האזרחי ולבחור את המענים הטובים.
לענין גיוס ושימור כוח אדם, הדוברים הסכימו שיש תסכול מובנה במעבר למערכות שלהם (לדברי אחת מהם, אנשים מגיעים לארגון ולוקח שבועיים עד שהמייל שלהם עובד, וגם קשה להבין למה). כולם מסכימים שאין מה לנסות לחזור לשיטות העבודה שלפני הקורונה, וחשוב לאפשר עבודה גמישה ועבודה מרחוק - גם אם לא מהבית, ממרחב מסווג שקרוב יותר לבית העובדים. העקרון המנחה הוא להיות בבנין כמה שצריך, ולהיות עם המשפחה כמה שאפשר (I'll be in the building as much as I have to be, and with my family as much as I can be).
במקום לגייס לקריירה עד פרישה, צריך לגייס ל״סבבי תעסוקה״ (tours of duty) של 3-4 שנים, מוכווני משימה. צריך לתכנן ככה שהאנשים יהיו יותר ברי-גיוס אחרי שהם יעזבו, שהם יתפתחו תוך כדי, כי זה מה שיגרום לאנשים מוצלחים לרצות לבוא. זה נכון הן מול המגזר העסקי והן מול זה האקדמי. כמו כן צריך לייצר התמחויות (internships) נהדרות. אחד הדוברים ציין שמהנדסים בעמק הסיליקון מחליפים תפקיד אחרי 18 חודשים בממוצע. אם אפשר לבנות ככה את גוגל, אפשר לעבוד ככה ב-DoD.
במקומות העבודה הבטחוניים יש כיום חמישה דורות שונים שעובדים ביחד, ומדובר ביתרון, אבל צריך להשקיע מחשבה באינטגרציה בין הדורות האלה. דור ה-z והמילניאלז הם הדיגיטל נייטיבז, וצריך למנף את זה בחוכמה. 

התפתח דיון מענין על הקושי לגייס את ההנהלה לפרויקטים שעיקרם טיפול בנתונים ועל הצורך לבסס תרבות ארגונית מבוססת נתונים. זה לא קל, במיוחד במשרד ההגנה שבו יש תרבות מבוזרת מאד, או למעשה, הרבה תרבויות ארגוניות שונות. קרג ציטט ציטוט מעולה: Tools (and processes, and metadata) are embodied culture, כלומר, הכלים צריכים להתאים לאופן שבו אנחנו רוצים שאנשים יתנהגו, ולמה שאנחנו דורשים מהם. הגישה לנתונים, לכלים ולתהליכים - צריכה להיות מפולטרת באמצעות מבנים ברורים. זה כאב ראש למי שכבר בכח העבודה, אבל החדשים לא יידעו שפעם היה אחרת ויחשבו שפשוט ככה עושים. ההנהלה צריכה להיות מוכנה לדפוק על השולחן (והנוכחית אכן מוכנה). כמו כן, העבודה עם הכלים הללו צריכה להיות נוחה ולהפיק תוצאות חיוביות ברורות, כדי לייצר מעגל קסמים בכיוון החיובי.

מושב שלישי:

 The Honorable Kathleen Hicks, Deputy Secretary of DefenseModerated by Tish Long, Chair of ISNA board

 ולסיכום: Gen Z, they want a mission - and boy, do we have it!

מושב רביעי: 
Public Data & Intelligence Community Analysis: Improving Integration of Public-Private Capabilities & Understanding the Impact on National Security Decision-Making


בפורום הזה כמעט כולם אזרחים, אבל גם הם היו הרבה זמן בקהילה. פרד מסוכנות אוסינט, קריסטין מחברה שמספקת מודיעין גלוי. 
התפתח דיון בסוגית סיווג האוסינט כאיסוף, מחקר (all source analysis), או משהו אחר בכלל. האוסינט הוא דיסציפלינת איסוף (כי צריך למצוא מקורות ולהבין מאיפה המידע מגיע), אבל למעשה הוא ניתוח מידע רב תחומי (all source analysis, שזה השם האמריקאי לתפקיד שבישראל נקרא מחקר) בפני עצמו. יש כנראה מתח מסוים בין קהילת המודיעין לבין סוכנויות אוסינט (שמספקות בעצם מודיעין די מעובד). הדוברים הסכימו שלא צריך להיות מתח כזה, כולם עובדים ביחד, טוב שעוד אנשים ניגשים לפתרון הבעיה, אבל אילו לא היה מתח לא היה צריך להסביר את כל זה. 

דיסציפלינרית, הדוברים הסכימו שיש דרישות מקצועיות  (tradecraft) בטיפול באוסינט, שנכונות בעצם גם לכל סוג אחר של מודיעין: 
1. לתווך את מידת הסבירות של כל הערכה מודיעינית ואת מידת הבטחון בה;
2. להפחית הטיות;
3. שקיפות: לפרק את הטיעון, אלו הנחות הנחת?

בנוסף, נדרשת בקרת עמיתים ושקיפות של המקורות. אחד הדוברים ציין שזאת סביבה של אמון נמוך או אפסי. אין דבר כזה מקור אובייקטיבי: חייבים להיות פרוטוקולים, וחייבים להשתמש ביותר ממקור אחד. הוא ציין שהם משחררים המון הערכות ברמת בטחון נמוכה או בינונית, הרבה יותר משקהילת המודיעין היתה יכולה להרשות לעצמה לעשות, אבל תמיד מדגישים שזה המצב.
לגבי המודיעין הגלוי, צריך גם לוודא שכל מי שמשתמשים בו מבינים איך המקורות עובדים, ואיך הנתונים יכולים להיות מטעים ומבלבלים. נדרשות אמות מידה משותפות לגבי כלים ולגבי מקצועיות. 
בשימוש במודיעין גלוי מסוכנויות אזרחיות, יש היום הרבה חומרים נהדרים: יש מערך שלם של אנשים שמשתמשים במידע גלוי (ומשתפים במידע גלוי!) , כפי שראינו למשל באוקראינה. ה-DIA טוב יותר מרוב לקוחותיהם בהערכת הנתונים, ויש לו דגש על מידע מובנה ואיכות נתונים. אבל השוק הפרטי (למשל, סוכנויות הידיעות) יהיה בדרך כלל הראשון לספק מידע. יש חשיבות רבה למהירות ההגעה לתובנות, והדבר דורש שינוי מתודולוגיה.
המודיעין הגלוי הוא קריטי לקיום המודיעיני בימינו (ציטוט: אם ארה"ב לא תנצח בתחום הזה, היא תפסיד את המדינה). יש כמויות מידע עצומות. אתגר בסיסי הוא אלו חומרים בוחרים לאגור, ואיך עושים זאת. יש הצטיינות מקצועית גם באקדמיה, בבנקים, בעיתונות, ועוד. קהילת המודיעין רגילה להחשיב את עצמה הכי מקצוענית במודיעין, אבל היא חייבת ללמוד מאחרים וגם לקבל נגישות למידע שלהם. צריך קונסורטיום: לא בעלות, אלא נגישות לחברות נתונים או טכנולוגיה. (סיפור מגניב: יש חברת אוסינט שחזתה את יום הפלישה לאוקראינה וגם חילצה את כל אנשיה מיוסטון לפני ההצפות).
דובר הרבה על האפשרות לקיים שיטה פדרטיבית, של חלוקה בנושאים או בצי"חים יחד עם חברות מסחריות. הבעיה כמובן היא שהחברות האלה יכולות להתחרט ולשנות תעדוף וקהילת המודיעין לא מחליטה עליהן. בכל מקרה, קהילת המודיעין לא יכולה להרשות לעצמה לקנות את כל המידע ולכן אין לה ברירה אלא להיעזר בסוכנויות חיצוניות. לשאלת היציבות, היו שהעריכו שחלקים מהאקוסיסטם מספיק יציבים שאפשר יהיה לסמוך שימשיכו להתקיים (ולכן להפריט אותם ללא גיבוי), היו שהרגישו אחרת. כמו כן, יש בעיית סיווג כי אי אפשר להעביר צי"חים סודיים לסוכנויות חיצוניות, וגם את זה צריך לפתור. 
מבנית, היו התלבטויות ב-DIA האם להקים סוכנות נפרדת למודיעין גלוי. כרגע אין. הדוברים הסכימו שסוכנות נפרדת היא רעיון גרוע, הן כי בעצם כולם צריכים לעסוק במודיעין גלוי בכל המרכזים ובכל המקומות, והן כי יש עלות כלכלית עצומה בהקמת סוכנות כזאת שתהיה מספיק מוצלחת. חלק מהדוברים גם אמרו שגם עם אינסוף כסף, סוכנות כזאת לא תהיה מספיק טובה כדי לספק תשובות לכולם, והפתרון הנכון - גם אם הקשה יותר לביצוע - הוא להטמיע עיסוק במודיעין גלוי בכל הגופים הקיימים. הצעה פרקטית: מכיוון שלוקח כל כך הרבה זמן להעביר אנשים סיווג בטחוני, אפשר לתת להם לעבוד על מודיעין גלוי עד שיקבלו סיווג. ככה זאת תהיה חפיפה, וגם יאפשר לבחון אותם כעובדים.

מושב חמישי: Service Intelligence Priorities
מושב עם ייצוג לזרועות שונות של הכוחות המזוינים שאמורים לדבר על סדרי העדיפויות אצלם
AI/ML: לא יותר מאשר אופטימיות זהירה. כל הדוברים מסכימים שיש פה באז מעצבן שבגדול לא לגמרי מניב את התוצאות הראויות. למשל, נאמר שבהרבה מקרים הבעיות שמנסים לפתור ייפתרו על ידי שיפור שיטות עבודה ולא על ידי עוד נתונים. יש עלות לאימון אלגוריתמים וצריך לשקול האם זה משתלם. כמו כן, החלטות של חיים ומוות לא יכולות להתקבל על בסיס אלגוריתם קופסה שחורה. עם זאת, כל העובדים לומדים אוריינות נתונים, ויש אינסוף נתונים שיהיה צורך לטפל בהם.
רוסיה-אוקראינה, לקחים מרכזיים: הייתה הערכת יתר של היכולת הרוסית, כנראה כי שכחנו שהרוסים כבר מזמן לא נלחמו בשום מקום ולא יודעים איך; הלוחמה בסייבר ובספקטרום משמעותית; למדנו את חשיבות המנהיגות, ברוסיה ובאוקראינה; למדנו את חשיבות המודיעין הגלוי.
גיוס ושימור כ"א: נדרשים אנשים עם אוריינות נתונים, חשיבה ביקורתית, גישה חיובית, יכולת למידה. נדרשת הקלה של דרישות הגיוס מדורות קודמים (יש דרישות פיזיות לגיוס לצבא). יש לספק מענקי חתימה, לוודא שאנשים מרגישים שרואים אותם. הייתה בקשה מהקהל שהתעשייה תפסיק בבקשה לשלם כל כך הרבה.

מושב שישי: מסקנות ממלחמת רוסיה - אוקראינה

Russia-Ukraine Conflict: Implications for U.S. National Security

לגבי הטעות בהערכת המודיעין, השניים הסכימו שהייתה הערכת יתר של היכולות של רוסיה. הפער נבע מכך שרוסיה לא באמת התאמנה כמו שצריך על הלוגיסטיקה, ולא יוחסה לזה מספיק חשיבות בהערכה. כמו כן הייתה  הערכת חסר של הנחישות האוקראינית ושל מנהיגותו הצומחת של זלינסקי. צוין שאותה טעות נעשתה באפגניסטן. לדבריהם, כן ידעו להעריך שההתלהבות הרוסית נמוכה למדי, אבל חשבו שההתלהבות של פוטין תגבר. כמו כן קנו את סיפור המודרניזציה שהרוסים סיפרו. 
לגבי הלבנת מודיעין ושיתוף שלו(עם אוקראינה, עם שותפים אחרים, עם הציבור) שני הדוברים הסכימו שזה קורה הרבה יותר עכשיו מאשר כששניהם היו בממשל ב-2014. הדבר חשוב לא רק מסיבות צבאיות אלא מסיבות של דיפלומטיה ציבורית. השניים הזכירו שרוסיה השקיעה 300 מיליון דולר בשנים האחרונות בהשפעה על דעת הקהל בארה״ב, קמפיין שהיה מאד אפקטיבי ועדיין ממשיך. עם זאת, מה שהם עשו בששת החודשים האחרונים חתר תחת המאמץ הזה, כי כולם עכשיו הרבה יותר מודעים, וקמפיין החתרנות הוקהה.
ארה"ב שיתפה מידע רב לפני הקמפיין הרוסי, בעיקר כדי להבהיר לעולם שרוסיה כבר החליטה ושום דבר הוא לא פרובוקציה אוקראינית, מה שאכן חייב את רוסיה לעבור לנרטיב של פשיזם אוקראיני במקום פרובוקציות אוקראיניות. אחר כך הייתה תקופה עם פחות מודיעין לציבור, ולאחרונה התחדש שחרור המידע, למשל על כך שרוסיה קונה מל'טים איראניים ונשק מצפון קוריאה. הדוברים הסבירו שהמודיעין שמשוחרר מעצב את הנרטיב לגבי היכולות הרוסיות. זאת תמיכה אמריקאית בקמפיין הפוליטי האוקראיני: רוסיה לא תנצח, ולכן אין מה להמר עליה. הוא מבהיר לשלטון הרוסי שאנחנו יודעים מה הוא עושה, חושף את האמת בפני הרוסים שיש להם גישה לתקשורת, מבהיר לאירופאים שאמנם החורף מתקרב אבל נא לזכור שפוטין הוא הרשע, ומהווה קמפיין חשוב גם מול דעת הקהל באוקראינה ובארה"ב. 
לגבי ההפסקה בשחרור המודיעין, הדוברים הסכימו שבהתחלה ההערכה הייתה שהרוסים מוכנים לפתוח חזית רחבה ולהשמיד את השלטון האוקראיני. ארה״ב נזהרה בגלל מדיניות ואירופה ונאט"ו, ורק סיפקה נשק שאיפשר נצחונות טקטיים. ניהול הסיכונים באותה עת הוביל לניסיון לפייס את פוטין כדי שהוא לא יכבוש את אוקראינה וימשיך ממנה לשאר מדינות האזור ולמלחמת עולם שלישית. כשהתגברו התקיפות נגד אזרחים (וכשהתברר שאוקראינה לא מובסת כל כך מהר) השתנתה המדיניות. אי אפשר לשפוט לאחור ולהגיד שמה שקרה בהתחלה היה טעות. 
היה דיון מסוים על מה יהיה עכשיו. הוסכם שחשוב לעזור לאוקראינים לנצל את המומנטום שיש להם, ושהמתנה לאורך החורף לא תעזור להם. הערכת הדוברים היא שרוסיה לא רוצה מלחמה עם נאט"ו, ושאיום גרעיני יהיה בלוף, גם אם יכלול ניסוי גרעיני (למשל בסיביר). אירופה, להערכתם, תשרוד את החורף הקשה בגלל צדקת הדרך. עוד להערכת הדוברים, מצבו של פוטין מאד שברירי, שפע הרציחות הפוליטיות מעיד על נואשות, ואם יקרא לגיוס כללי זה יהיה סוף שלטונו, והוא יעדיף להמשיך לעשות כאילו הכל בסדר (כמובן שמאז הוא קרא לגיוס כללי, אבל קצת חזר בו, אז אני לא יודעת אם זה נחשב).
סין, לדבריהם, מאד לא מרוצה מהמצב. רוסיה דופקת להם אולימפיאדות באופן סדרתי (גם סוצ׳י ב-2014), ומזכירה לעולם שמנהיגים סמכותניים זה לא דבר טוב. סין גם עסוקה מאד בצמיחה כלכלית, לא תמכה ברוסיה במובהק כי היא מאד לא רוצה סנקציות.
מושב שביעי:  Technology Futures
Moderator: Lewis Shepherd, Vice Chair of the AFCEA Intelligence Committee and Senior Director for Research and Innovation, VMware








=======================================================
 [1] ד"ר פלצ'ר בדיוק מונתה ל-CIO של מחלקת המדינה.