מאת: אמיר פליישמן ותא"ל (מיל') יוסי קופרווסר

לסיכום המלא בקובץ PDF

ב-20-22 באוקטובר התקיים ב'מצודה' (The Citadel), המכללה הצבאית של דרום קרוליינה בארה"ב, הכנס השנתי של הארגון הבין-לאומי ללימודי מודיעין (IAFIE– International Association for Intelligence Education). תפקיד הארגון הוא לקדם את לימודי המודיעין, והחברים בו הם אנשי קהילות הביטחון והמודיעין הלאומי, לצד אנשי אקדמיה ומחקר העוסקים בתחום המודיעין, ואנשים מהמגזר העסקי.

את הכנס, שנערך לראשונה בארה"ב מאז 2019, אירחו מחלקת לימודי מודיעין וביטחון והמרכז ללימודי סייבר, מודיעין וביטחון ב'מצודה' בראשות ד"ר לארי ואלרו (Larry Valero), נשיא IAFIE לשעבר.

נושא הכנס היה "קידום לימודי מודיעין בעולם מתמודד" (Intelligence Education in a Contested World) והמשתתפים היו בעיקר מארה"ב, לצד משתתפים מאירופה, קנדה, אוסטרליה ודרום אפריקה. המשתתפים מישראל היו מהמכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין – ראש המכון, תא"ל (מיל') יוסי קופרווסר, ואמיר פליישמן, שמשמש כחבר בוועד המנהל של השלוחה האירופאית של IAFIE והרצה פעמיים בכנס – על שימוש אפקטיבי במודיעין גלוי במלחמת רוסיה-אוקראינה ועל אתגרי תחום המודיעין עסקי-תחרותי בהיבטי הוראה, לימוד ועיסוק.


הכנס כלל חמישה דוברים מרכזיים –

1. גב' לינדה וייסגולד (Linda Weissgold), סגנית מנהל (מח') ניתוח (Analysis) ב-CIA.
2. ד"ר דיוויד פריס (David Priess), סופר ומתדרך מודיעין נשיאותי לשעבר.
3. קפטן קלינטון קרלסון (Clinton Karlson), מפקד בכיר במשמר החופים האמריקאי.
4. ד"ר ג'ורג' פרידמן (George Friedman), מייסד ויו"ר חב' המחקר Geopolitical Futures.
5. מייג'ור ג'נרל אהרון פרופס (Aaron Prupas), ראש מודיעין ההגנה במשרד תת שר ההגנה למודיעין.

ד"ר בארי זולאוף (Barry Zulauf), נשיא IAFIE, ניהל את הכנס ונשא דברים לגבי המשך פעילות הארגון בעתיד.

לכנס הוגשו הצעות רבות למאמרים ולפאנלים, וכוסו מגוון נושאים, ביניהם: אתגרי סייבר, דיסאינפורמציה, טכנולוגיות חדשות ומודיעין, טכניקות אנליטיות מובנות, רדיקליזם מבית, סיכול טרור, פיתוח מקצועי של סטודנטים, כישורי ליבה של העיסוק המודיעיני, היסטוריית מודיעין, פיתוח תכניות לימודים ונושאים רלוונטיים נוספים.

אוניברסיטת Coastal Carolina סיפקה מספר עבודות של סטודנטים בתחום, ומספר מושבים מיוחדים כללו שולחן עגול של מחברי ספרי מודיעין בהנחיית ד"ר ביל ספרצ'ר (Bill Spracher), שולחן עגול של נשים במודיעין בהנחיית ד"ר מליסה גרייבס (Melissa Graves), וסמינר שכותרתו "הוצאה לאור של פרסומים הקשורים במודיעין" בראשות ד"ר יאן גולדמן (Jan Goldman). הכנס כיבד את מרילין פיטרסון (Marilyn Peterson) וד"ר בוב דה גראף (Bob de Graaff) בפרסי מפעל חיים של IAFIE לשנים 2020 ו-2022 בהתאמה.

סיכום נקודות מעניינות מתוך התכנים המקצועיים של הכנס

גב' לינדה וייסגולד (Linda Weissgold), סגנית מנהל (מח') מחקר ב-CIA

וייסגולד מבקרת את תרבות הניתוח בנפרד ומאמינה שעל צוותים ב-CIA לעבוד יותר במשותף (team work) ולהימנע מיריבויות בין-מחלקתיות שונות באופן המאתגר את רעיון הפלורליזם. היא גם מבקרת את היעדר הביקורת העצמית שעל הארגון לערוך לעתים קרובות יותר כדי לשפר את ביצועיו, במה שהיא מכנה healthy review, ולתקן את שצריך.

וייסגולד מנתה את סגולות האנליסטים המודיעיניים, וקבעה שבבסיס המאפיינים הדרושים לעבודת הניתוח היא סקרנות אינלקטואלית – Intellectual curiosity. יחד עם זאת, לאור ההתקדמות הטכנולוגית בשנים האחרונות, מילת המפתח החדשה היא חדשנות innovation. היא טוענת שה-CIA משתמש כיום יותר ויותר ביישומי בינה מלאכותית (Artificial Intelligence– AI) ולמידת מכונה (Machine Learning– ML) בעבודת הניתוח.  מצד שני, עם כל החדשנות, לדבריה הבעיה הראשית של אנליסטים צעירים בארגון היא לא ביכולות החשיבה שלהם, אלא העובדה שהם לא מאתגרים את עצמם מספיק בעבודה השוטפת. בעוד שהם עשויים להיות אנשים איכותיים למדי, התרבות שאותה הם צורכים ומושפעים ממנה מאד בארה"ב (למשל אימוץ של דיעות פוליטיות כאלו ואחרות) משפיעה על עבודתם כמנתחים ומהווה מכשול. בעיה נוספת שהיא מזהה בקרב אנליסטים בארגון היא שהם לא באמת מצליחים להבין מה נדרש מהם – הם מקבלים פקודות לבצע מטלות ומבצעים אותן ותו לא – כיוון שהם לא שואלים את השאלות הנכונות ולא באמת מתעניינים ברקע של מקבלי ההחלטות, מבקשי הניתוח. אם היו מבינים לעומק מה דוחף את מקבלי ההחלטות בממשל לבקש מה- CIA מענה למבוקשם (why you think what you think?), המענים, והתוצרים שלהם היו איכותיים יותר.

כמה נקודות נוספות מדבריה:

1. המחקר המודיעיני מתמקד בתיאור המציאות, בדגש על האיומים, ומתבצע תמיד בתחושה של לחץ זמן ומחסור במידע. בשנים האחרונות גוברת ההבנה שאין למחקר של הסוכנות מונופול ובלעדיות על תיאור והבנת המציאות. התקשורת איננה נתפסת עוד כמתחרה, אלא ככזו המציגה זווית התייחסות נוספת. הערך המוסף הייחודי של המחקר המודיעיני נובע מכך שיש לו גישה ישירה למקבלי ההחלטות המאפשרת לו לדעת מה מעניין אותם, יש לו גישה למידע רלבנטי רב שחלק גדול ממנו חשאי, וישלו מוניטין של הערכה בלתי מוטית ומקצועית. המקצועיות (TRADECRAFT) מבוססת על היכולת להסביר ולשחזר את התהליך שהוביל לתובנה מסוימת לגבי המציאות ועל איכות כוח האדם, והיא אמורה ליצור ולבסס את האמון במערכת מצד הצרכנים ומצד הארגון עצמו. ה"ספר הסגול" של הוייר על הפסיכולוגיה של ההערכה המודיעינית הוא בבחינת האורים ותומים עבורם. וייסגולד ציינה בהקשר זה כי היא גאה בעבודת המחקר של ה-CIA בהקשר של המלחמה באוקראינה.
2. גם עבודה מקצועית עלולה להביא לטעות בהערכה, משום שהמציאות מורכבת, המידע עליה חלקי והיא ועמוסה בתעלומות ובאי וודאות ורק מי שלא מעריך לא טועה. לכן חשובה המקצועיות המאפשרת לבחון לאחור את התהליך לאבחן את הטעויות וללמוד מהן.
3. חוקרי המודיעין הם, כדברי ג'ק דייויס, "רואי שחורות מורשים" ("LICENSED SKEPTICS"), אבל הרישיון הזה מחייב גישה אובייקטיבית, קרי תיאור המציאות על פי מידע הטוב ביותר הקיים בעת ביצוע ההערכה. הם חוקרים ולא מעצבים (הגישה האמריקאית המוכרת).
4. יש לשפר את השיח עם מקבלי ההחלטות כדי להבטיח הבנה עמוקה דו כיוונית של התובנות הקיימות אצלם ובמודיעין.
5. המקצועיות מושתתת בין היתר על שימוש בטכניקות מחקר המיועדות להתגבר על ההטיות המובנות ברמה האישית והארגונית. מכאן גם חשיבות העבודה בצוות. חשיבה היא פעולה של הפרט, הערכה וניתוח הם פרי של עבודת צוות, המאפשרת התייחסות לזוויות ראייה נוספות. ה-CIA לא מפרסם עבודת מחקר של חוקר בודד אלא רק תוצרים של חשיבה קבוצתית.
6. יש חשיבות בהידוק בקשר ובהידברות בין האוספים לבין החוקרים והמעריכים וב-CIA  מיישמים תובנה זו תוך מאמץ לשמר את הזהות הייחודית של כל אחד מהם.
7. עקרונות נוספים המיושמים במחקר המודיעיני בסוכנות הם גמישות (AGILITY), חדשנות, גיוון והכללה של שיטות מחקר וכוח אדם.
8. מול דיסאינפורמציה ופייק ניוז יש לעתים מקום להתערבות של המודיעין, כדי להבהיר את המצב כפי שהוא, אך על הדבר לא צריך להתבצע לעתים מזומנות ולא באופן שוטף, כדי לא להפוך לחלק מהמערכת הפוליטית ולא להיתפס כחלק ממנה. כבר אי אפשר לומר לציבור "תאמינו לנו" ולהסתפק בכך. המודיעין עלול להידרש להסביר על מה הוא מסתמך וזה לא תמיד אפשרי. בהקשר של המלחמה באוקראינה, שחרור המודיעין נעשה מצרכים מדיניים (הרתעה, שכנוע הידידים).
9. מול התפוצצות המידע מוכרחים לקדם את השימוש בטכנולוגיות מתקדמות. זה משפר מאד את הטיפול במידע ואת היכולת להפיק מידע ותובנות איכותיים. מנגד, זה פוגע במקצועיות משום שזה מסבך את היכולת לשחזר את אופן ההגעה לתובנות אלה מבחינת האנליסט.
10. המודיעין מתמקד במניעת הפתעות מצביות ופחות במניעת הפתעות בסיסיות (גם בהקשר של רוסיה-אוקראינה). בין הסיבות לכך ניתן להצביע על הקושי לדבר עם מקבלי ההחלטות על דברים שהם מעבר לאופק, והאופן שבו הם תופסים את מה שהמודיעין יכול להפיק ולספק להם. בפועל היה נבון שלמודיעין יהיה גם תפקיד מחנך שבמסגרתו הוא ישוחח עם המאכן על האפשרות של הפתעות.
11. הדרך שבה המודיעין מונגש לצרכנים משתנה בהתאם לאופיים והעדפותיהם ובהתאם לטכנולוגיה. המחקר ב-CIA שם דגש על אינפוגרפיקה, מכין פודקאסטים, תוצרים אינטראקטיביים ומקדם שיחות של הצרכנים עם החוקרים.
12. הגישה להעסקת כוח האדם במודיעין משתנה והמעבריות היא חלק מהמציאות החדשה. הסוכנות מאפשרת מסלולי קידום בדרגות בלי לעשות תפקידי ניהול, כדי לשמר כוח אדם מחקרי איכותי. לדבריה, בניגוד לעבר, החוקרים הצעירים יותר מוכנים לאתגר אחד את השני, וזה שינוי לטובה, אבל מצד שני הם יותר גלויים לגבי עמדותיהם הפוליטיות וזה בעייתי, משום שהפוליטיקה צריכה להישאר מחוץ ל-CIA.

ד"ר דייויד פרייס DAVID PRIESS, כותב ספר על תדריך המודיעין היומי לנשיא ארה"ב

פרייס היה בין המתדרכים שהגישו את תדריך המודיעין היומי לתובע הכללי ולראש ה-FBI במהלך תקופות הנשיאות של ג'ורג' W בוש. כיום הוא מרצה במרכז מייקל היידן למודיעין, מדיניות וביטחון בינ"ל באוניברסיטת ג'ורג' מייסון ואחד המראיינים של ה-PODCAST CHATTER. הוא כתב ספר על התדריך היומי, שהוא אחת מגולות הכותרת של העשייה המודיעינית של קהילת המודיעין האמריקאית. לדבריו, מאמץ עצום מושקע, ובצדק, בהכנת התדריך ובשיווקו, כדי להשיג את תשומת ליבו של הנשיא. נשאלת השאלה כיצד נכון לעשות זאת? לדעת פרייס חשוב להכיר את מאפייני צריכת המידע של הנשיא, המשתנים בהתאם לאישיותו. ככלל, שילוב של מולטימדיה מעלה באופן משמעותי את הקשב. צריך להקפיד להתמקד בנושאים שהקהילה סבורה שחשוב שהנשיא יידע ולא רק במה שהוא רוצה לדעת; להיזהר משילוב אמירות שיכולות להיתפס כפוליטיזציה של המודיעין; לחשוב מראש על השאלות שהנשיא עשוי להעלות בעקבות התדריך ולחשוב מה עלול להשתבש במהלך התדריך; ומעל הכול לוודא שמקבל ההחלטות המתודרך מבין את המסר, בעיקר כשהוא בלתי רצוי מבחינתו.

ד"ר ג'ורג' פרידמן (George Friedman), מייסד ויו"ר חב' המחקר Geopolitical Futures

פרידמן טוען כי המודיעין חייב להיות חשאי וכי תפקידו הוא לתמוך במקבלי ההחלטות בהווה מצד אחד, אך גם לנבא את העתיד מצד שני. מכיוון ששירותי המודיעין דואגים לצרכנים במערכת הממשלתית, והם חלק מהמדינה העמוקה, ומאחר והעיתונות והאקדמיה מוטות ומשרתות יעדים פוליטיים, ומכיוון שהציבור אינו נותן אמון בממשלה, יש מקום למודיעין עבור הציבור הלומד (THE LEARNING PUBLIC) המיוצר על ידי אנשי מקצוע במגזר הפרטי. זו טעות לסבור שהממשלה היא מרכז הכובד של קבלת ההחלטות, במיוחד בחברה דמוקרטית. המוקד הוא הציבור הלומד וצריך להזין אותו בידע מדויק ככל האפשר.

בקרב גורמי המודיעין, הממשלתי והפרטי, צריך לעודד ולתגמל את אלה שנותנים הערכה ברורה ואינם מסתפקים בהצגת העובדות אלא מעריכים מה יקרה כתוצאה מהעובדות האלה. היכולת להעז ולהעריך תלויה במידה רבה בהנהגה ובמנהיגות המודיעינית.

נאה דורש נאה מקיים. פרידמן הציג את הערכת המודיעין הגלובלית שלו. הוא סבור שהעולם מתפתח בסבבים כך שאחת לארבעים שנה לערך יש נקודת תפנית, וכעת הושלם הסבב שבמרכזו עמדה התעצמותה הכלכלית של סין. קריסת הכלכלה הסינית תתבטא באופן ישיר במדיניות ההשקעות והרכישות של סין בארה"ב. הכוחות העולים החדשים בזירה הבינ"ל בתחום הכלכלי יהיו יפן – ובמיוחד פולין – מדינות בעלות פוטנציאל כלכלי, צבאי ותרבותי כיום. המסוגלות לחזור לימים טובים מן העבר. מצד שני, הוא טוען שטורקיה מפתיעה לרעה וציפה שמצבה יהיה טוב יותר מכפי שהוא היום. פרידמן ניתח בשנים האחרונות את רוסיה וסבר שהמחשבה שהיא תשלים עם מעמדה המוגבל הייתה אשליה. רוסיה פועלת על פי ציווי פנימי של שאיפת גדלות ועצמאותה הגוברת של אוקראינה הייתה בעיניה פגיעה בעומק האסטרטגי שלה ולכן פוטין הרגיש חובה לפעול.

עם זאת, לפי פרידמן, ארה"ב עדיין נותנת את הטון בזירה הבינ"ל, ועושרה הכלכלי מכתיב את ההתקדמות בתחומים כמו חקר החלל ושינויי אקלים. מכיוון שהתחרות על המשאבים העתידיים, שרבים מהם יבואו מהחלל, היא שתקבע את המאבק בין המעצמות, יש לארה"ב יתרון. לדעתו, 'הדבר החם הבא' שיש לשים לב אליו, יגיע מהסקטור הרפואי, בעיקר לאחר מה שעבר על האנושות בשנות הקורונה האחרונות.

ככלל אצבע לניבוי מושכל מציע פרידמן לא להסתכל על מה שהיה אמור לקרות intended to happen, אלא על מה שאפשרי לביצוע possible to do, וכך אלמנט ההפתעה שלנו כאנליסטים יצטמצם. הוא מפרגן לציבור הרחב, שלא עוסק בשוטף בענייני ניתוחים מודיעיניים, וטוען שהציבור כיום מיודע יותר ולומד כל הזמן.

מייג'ור ג'נרל אהרון פרופס (Aaron Prupas), מנהל מודיעין ההגנה במשרד תת שר ההגנה למודיעין וביטחון (עוסק בעיקר בטכנולוגיות להרכשת מטרות)

לפי פרופס, הטכנולוגיה משנה כיום את המציאות בזרועות המודיעין האמריקאי, ונעשה יותר ויותר שימוש ביישומי בינה מלאכותית ולמידת מכונה מתקדמים state  of the art, אך למרות זאת ההון האנושי הוא החשוב מכל – האנשים כיום תורמים תרומה משמעותית מבעבר – והשילוב של אדם-מכונה human-machine teaming מתברר כשלם העולה על סך חלקיו.

פרופס ממליץ ללמוד ולהתמקצע ב"עתיד המכונות החושבות" future of learning machines כדי למקסם את תועלותן לטובת קידום מטרות צבאיות. הוא נלהב מהתקדמות הידע האנושי בתחום זה, ובעיקר בכל הקשור להתגברות על כמויות המידע האדירות שנאספות ומנותחות באופן תדיר ומקיף. הוא מזהיר כי "אם לא נשכיל להמשיך ללמוד את התחום ולהטמיעו בארגונים שלנו, בסופו של דבר נישאר מאחור (אל מול אויבינו)".

מצד שני, מודה פרופס, כי בראש אתגרי הטמעת המכונות החושבות עדיין עומדים אתגרי הטייה, וכי לא פעם קורה שהבינה המלכותית נכשלת בזיהוי מהימן של תוצאות בשטח bias in AI outcomes. על כן,  הוא מעודד פיתוח של תוכניות לימודים מתקדמות בתחומי הבינה המלאכותית. לדבריו, "לא כולנו חייבים לעסוק בפעילות הקשורה בבינה מלאכותית, אך אנו בהחלט צריכים להעשיר את היכולת שלנו להבין את העולם הדיגיטלי digital literacy ולגייס לזרועות המודיעין אנשים מומחים לכך".

דניאל קרופ DANIEL KRUPP, מנהל בכיר בתחום שרותי מודיעין בחברת RECORDED FUTURES

קרופ, העוסק בעיבוד מידע עבור קהילת המודיעין, התייחס לאפשרות של התמודדות עם הטיות בחשיבה באמצעות AI. לטענתו התרומה של AI בתחום זה היא חלקית משום שהבנייה של הבינה המלאכותית מתבססת על העתקת המרכיב החושב של הטיות תוך התעלמות מהחלקים האחרים שחלקם יוצרים הטיות (רגשות, חולשות ועייפות), וחלקם מסייעים להתגבר על הטיות (יצירתיות, דמיון) ומשום שתוך כדי בניית האלגוריתמים מכניסים לתוכם חלק מההטיות. לפיכך, בצד השימוש בבינה מלאכותית חשוב להמשיך ולהשתמש בשיטות מחקר מובנות (SAT). חשוב לזכור, שהערכת מודיעין היא לא רק מדע אלא גם אמנות. לכן חשוב ללמד את הסטודנטים למודיעין גם מקצועות הומניים וגם מדעיים (מדעי המידע, סטטיסטיקה וכד') ולא להתמקד רק בתחום אחד.

אמיר פליישמן, עמית מחקר בכיר במכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין

פליישמן הציג שימושים אפקטיביים בכלי מודיעין גלוי (אוסינט OSINT) על ידי האוכלוסייה האוקראינית ותומכיה (ארגונים אזרחיים וולנטריים) במהלך מלחמת רוסיה-אוקראינה. השימוש באוסינט במלחמה זו נחשב לחסר תקדים בהיקפו, תדירותו, במגוון המקורות והעדויות ובמהירות הפצת המידע הן למגזר הצבאי והן למגזר האזרחי באוקראינה ומחוצה לה.  האיסוף המודיעיני נעשה בעיקר באמצעות טלפונים ניידים, כאשר ניתוח המידע נעשה באמצעות יישומי מודיעין חזותי (Visual Intelligence) ומודיעין מיקום (Location Intelligence). הפצת המידע נעשתה באמצעות המדיה החברתית, תוך שימוש בארבע פלטפורמות עיקריות – טוויטר, טיק טוק, VKontakte וטלגרם. ההפצה נועדה הן לצבירת נקודות זכות בדעת הקהל העולמית, הן לשימור המידע במאגרי מידע משוכללים עבור הדורות הבאים והן לתיעוד הפשעים הרוסיים במטרה להביא את האחראים לדין בתום המלחמה. לצד זאת, בוצע איסוף תדיר של מידע מהשטח שנועד להפריך את הדיסאינפורמציה (disinformation) הרוסית, בעיקר באמצעות תמונות לווין. פרט להפצת המידע ברשתות החברתיות, שימוש נוסף בהן היה למטרות איסוף מודיעין (סוקמינט SOCMINT) – עדויות מהשטח של חיילים רוסיים והעברת ביקורת שלהם על הדרג הפיקודי ברוסיה.


העיסוק האזרחי הכולל באיסוף והפצה של אוסינט באוקראינה הביא לא רק ליצירת תקדים עולמי ברמת השימוש בו, אלא גם ליצירתם של כללי משחק חדשים בזירות הלחימה, לפיהם כל אזרח עם גישה לאינטרנט יכול להיחשב כחוקר עצמאי. התופעה החישה את יצירתו של פרוטוקול ברקלי (Berkely Protocol), המנחה חוקרים עצמאיים כיצד לתקף את העדויות הנאספות על ידם בשטח ולהפיץ אותם כהלכה במרחב המקוון.

קבוצות עבודה של IAFIE

קבוצת עבודה על פיתוח תכנים לקורסים בנושאי מודיעין

שלוש הצגות שהתייחסו לנושא מזוויות שונות. הראשונה, מפי מתיו זרפי (Matthew Zerphy), חבר IAFIE, קצין אדמיניסטרטיבי ראשי ומדריך בתחום של ביטחון גרעיני במכללה להנדסה PennState, עסקה בתוכן של קורס שנועד ללמד מהנדסי גרעין מודיעין. קורס כזה צריך ראשית ללמד את הרלבנטיות של לימוד המודיעין עבורם (מרכיב בהבנת תהליכי קבלת ההחלטות בנושאי ביטחון לאומי; כלי לניתוח והערכת איומים, שיפור יכולות לשתף פעולה עם גורמים אחרים במערכת, הבנה עמוקה יותר של תחומי הבטיחות  והאמנות הבינ"ל). דרך הלימוד, בצד הרצאות, שנועדו לאפשר הכרות עם תהליך המודיעין ומגבלותיו, מתמקדת בדרישה לבצע משימה מעשית (דוגמת כתיבת מסמך מודיעין המעריך סיכונים לפרויקט).

כריס מרטין ממרכז המודיעין של זרוע האוויר והחלל הדגיש את החשיבות שהוא נותן בקורסי המודיעין שהוא מעביר ללימודי טכנולוגיה וסטטיסטיקה בהיבטים רלוונטיים. זאת בשל חשיבותם באקו-סיסטם המודרני של המודיעין, בו נדרש לייצר מודיעין ולספקו למקבל ההחלטות ולמפעיל מערכות הנשק באופן קרוב למיידי. במציאות זו חוקר המודיעין חייב להכיר לעומק את התהליכים והטכנולוגיות המתקדמות (מדעי התוכנה, למידת מכונה ומודיעין מלאכותי). בסופו של דבר הסטודנטים צריכים להיות בקיאים בנושאים אלה ולהרגיש נינוחים בסביבה של עיבוד נתונים.

ד"ר קית' קוזין  (Keith Cozine), ד"ר לביטחון לאומי באוניברסיטת סנט ג'ונס וסגן נשיא אזורי (ניו יורק) של IAFIE, הציע רעיון איך ללמד התמודדות עם האתגר של מודיעין תרבותי? זו משימה מסובכת בעיקר כאשר קשה ללמוד באופן בלתי אמצעי תרבות של אוכלוסיות יעד. ההצעה היא ללמוד בזום באמצעות חשיבה של צוותים אדומים משתי התרבויות העובדים ומאתגרים זה את זה. זאת כדי להתגבר על בעיית האתנוצנטריות.

קבוצת עבודה בתחום אתגרי הסייבר

ד"ר סנדיי אוגונלנה (Sunday Ogunlana), מומחה אבטחת סייבר, הציג דוגמאות של פשעי סייבר וגניבת מידע בידי האקרים, תוך שימוש בטכניקות המגיעות מתחום של הנדסה חברתית social engineering מבוססת אדם, מחשב וטלפון נייד. לטענתו, איומי סייבר רבים מתבצעים באמצעות גניבת זהויות והתחזויות ברשתות חברתיות ובשנת 2023 מחיר היקפי הפשיעה העולמית בתחום יגיע ל-8 טריליון דולר. הוא ציטט את ג'ון מקאפי (John McAfee), מייסד חב' מקאפי הידועה לאבטחת מחשבים, באומרו כי הנדסה חברתית מהווה כ-75% מסך הכלים של ההאקרים כיום, ואצל המצליחים שבהם היא באזור ה-90%.

אוגונלנה אומר כי האקרים משתמשים בהנדסה חברתית לתמרון אנשים לספק מידע רגיש שהם לעולם לא היו אמורים לספק, תוך שימוש במניפולציות שמכוונות לחולשותיהם של האחרונים. זוהי פעולה קלה יותר לביצוע מאשר ניסיונות השתלטות על מערכות מחשוב מרחוק. הוא טוען שהחולייה החלשה בשרשרת האבטחה היא לרוב לא אספקטים תהליכיים או טכנולוגיים בארגון כי אם האנושיים, וכי במזרח אירופה ניכרים מיומנות ותחכום גוברים והולכים בתחום הסייבר הממוחשב, בעוד שבמקומות כמו ניגריה יותר מתמחים בתמרון ושיטוי אנושי. כמו כן טוען שלא קיימת כיום טכנולוגיה מספקת לעצירת הפשעים הללו.

רוב מטרות תקיפות הסייבר הן:

1. פקידי קבלה ואנשי שירות לקוחות.
2. צוותי תמיכה טכנית.
3. מנהלי מערכות ממוחשבות system administrators.
4. לקוחות הארגון: משתמשי-קצה במוצריו/שירותיו.
5. ספקי הארגון.

האנשים הללו נופלים קורבן בגלל סיבות כמו: מתן אמון מוגזם בתוקפים ובכוונותיהם; בורות בתחום ההנדסה החברתית; פחד בעקבות איומי התוקפים או תאוות בצע.

אוגונלנה מעודד פיתוח של מדיניות מקיפה וברורה למאבק בפשעי סייבר בתוך הארגון, להפיץ אותה באופן יעיל ולספק הכשרות נאותות בקרב העובדים, בעיקר לכאלה שממלאים תפקידים רגישים.

קבוצת עבודה על שימוש בשיטות מחקר מובנות

ד"ר לארס בורג (Lars Borg), סגן אלוף, מדריך ראשי במכללה לפיקוד ומטה הנורווגית, המושאל לכוח האו"מ במאלי, הציג עבודת מחקר שעסקה ביכולת לצמצם אי וודאות בהערכה באמצעות הגברת השיטתיות בהערכה על ידי שימוש בשיטות מחקר מובנות. הוא בחן בעיקר את ההשלכות של השימוש בהשערות מתחרות והתוצאות שקיבל לא היו חד משמעיות. זאת, בין היתר, בשל הקושי להעריך את הסבירות שההערכה תשתנה בתוצאה ממידע חדש כלשהו. לדעתו צריך להבחין בין שימוש בשיטות מחקר מובנות ובפרט השערות מתחרות לצורך התמודדות עם סודות לבין שימוש בהן לצורך התמודדות עם תעלומות.

עם זאת, להבנתו השימוש בשיטות מובנות משפר את תהליך ההערכה לאורך זמן ומגביר את הסיכוי להגיע לאמת הטובה ביותר האפשרית. כדי להבטיח שיהיה בהן שימוש מתמשך, ההנהגה המודיעינית צריכה לוודא שיש הקפדה על כך, ובפועל זה לא קורה בדרך כלל. חשוב להכשיר את החוקרים בשימוש בשיטות מובנות  אבל ללא הנחייה מלמעלה יש בדרך כלל דעיכה בשימוש בהן.

ד"ר סטפן מארין (Stephen Marrin), מנהל תוכנית ניתוח המודיעין (intelligence analysis) באונ' James Madison, אנליסט לשעבר ב-CIA ועורך כתב העת JOURNAL OF INTELLIGENCE AND COUNTER INYELLIGENCE, תיאר את ההיסטוריה של השימוש בשיטות המחקר המובנות ושל לימודן במסגרת לימודי מודיעין באוניברסיטאות. העיסוק בנושא החל לדבריו בשנות התשעים בעקבות הקמת בית הספר למודיעין על שם שרמן קנט ב-CIA, והן פותחו לאור תפיסותיו של הוייר. רוברט גייטס היה זה שהביא את השימוש בהן למחקר של הסוכנות כשמונה לראש הארגון. הוא עשה זאת משום שנחשד בפוליטיזציה וסבר שבדרך זו יוכל להבטיח שקיפות ויכולת לאחזר את תהליך ההערכה ולהראות כיצד גיבש את הערכות הארגון ללא הטיה פוליטית. הוא עשה שימוש בעיקר בשיטת ההשערות המתחרות. קייט ורנדי פרסון יחד עם הוייר פיתחו מאז את התפיסה, אך כיום יש רבים המבקרים את התועלת שבה (טטלוק, מכון ראנד, דייויד מאנדל ועוד), ויש כאלה המעדיפים את השיטה האינטואיטיבית. כשהם נשאלים כיצד לבצע הערכת מודיעין הם עונים: "אתה קורא הרבה, אתה חושב הרבה ואתה כותב הרבה".

ד"ר מייקל ארד (Michael Ard), מנהל תוכנית מודיעין באונ' John Hopkins, דיבר על הסכנה של השענות יתר על שיטות המחקר המובנות. הוא סבור שכפי ששיטת "פרקליט השטן" בוטלה, כך צריך לבחון מחדש את הרעיון של שימוש בשיטת ההשערות המתחרות, וכשעושים בה שימוש יש ללוות זאת באזהרה מפני הסכנות הטמונות בה. זאת מכיוון שבשימוש בשיטה זו מסתמכים על הנחות נסתרות שמסבירות מדוע עובדה מסוימת סותרת השערה מסוימת. כדי להתמודד עם הבעיה חשוב לפרט את ההנחות הנסתרות האלה, אבל זה לא מתבצע בדרך כלל.

קבוצת עבודה על אתגרי תחום המודיעין עסקי-תחרותי

אמיר פליישמן מהמכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין הציג את אתגרי תחום המודיעין עסקי-תחרותי (מנע"ת) בהיבטי הוראה, לימוד ועיסוק. תפקיד העוסקים בתחום הוא לייצר פלטפורמה להבנה טובה יותר של הסביבה העסקית בה פועל הארגון, וניצולה ליצירת עליונות על פני יריבים עסקיים והכנה מיטבית של הארגון לאתגרים עתידיים.  התחום מקיף פרקטיקות ביצועיות שונות – הן ברמה האסטרטגית והן ברמה הטקטית – שמופעלות ונתמכות על ידי מחלקות שונות בארגון, ובראשן מחלקת השיווק (והאסטרטגיה).

בין אתגרי העיסוק במנע"ת שפליישמן מנה:

1. ריבוי הגדרות של המושג "מודיעין עסקי-תחרותי" ואי בהירות לגבי תחומי הפעילות שנכללים תחת אחריותם של העוסקים בו.
2. חוסר מודעות לחיוניותו של המנע"ת לרווחת הארגון מצד אחד, וקיומו של מוניטין שלילי לגביו מצד שני.
3. אתגרים טכנולוגיים שונים (ריבוי מקורות מידע, ניתוח מהימן של הנתונים).
4. אתגרים חובקי-עולם (קורונה, מלחמות).
5. בעיות מקצועיות – יכולת מוגבלת לכמת את הממצאים, "לנבא את העתיד" ולדלוור את התוצרים המודיעיניים הרלוונטיים לאנשים הנכונים בארגון בזמן המתאים.
6. אתגרים חוקיים ואתיים הקשורים בביצוע פעילות המנע"ת.
7. מיקור-חוץ, הוצאה של פעילות המנע"ת מתוך הארגון לגופי ידע חיצוניים.

בין אתגרי ההוראה והלימוד של המנע"ת:

1. הלימודים (יותר מדי) תיאורתיים, פחות מדי פרקטיים. חלקם הגדול מיושן ואינו מתאים לסביבת העבודה המשוכללת של זמננו.
2. מנע"ת מוצע לרוב באקדמיה כתואר מתקדם ולא כתואר ראשון.
3. התחום אינו אטרקטיבי. סטודנטים מתחבטים בשאלה "מה ייצא לי מהלימודים הללו". הם רוצים ללמוד תחומים מבוקשים שיסייעו בידם להשתלב במהירות בשוק העבודה.
4. מצד שני, ויתור על קורסי ליבה אקוטיים לעבודת המודיעין, כחשיבה ביקורתית (critical thinking), מעקר את מקצועיותם/מומחיותם של הלומדים את התחום.
5. אין למנע"ת גוף ידע או מבנה מרכזי (central body of knowledge), הוא נשען על תחומים שונים ונלמד באקדמיה בפקולטות שונות וברבדים שונים.
6. לרוב, העוסקים בהוראת המנע"ת מגיעים לתחום מהמודיעין הלאומי, על מאפייניו הייחודיים, ולא מעולם העסקים.
7. שילוביות-חוסר של המגזר העסקי בהוראת המנע"ת ובעידודה – מגזר זה לא מעורב דיו בתכנים, במטלות/פרויקטים, במימון (מלגות) ובהעסקה של סטודנטים לתחום.
8. אתגרים של הוראה ולימוד מרחוק בזמנים של דחק (קורונה וכיו"ב).