כתבה באתר Jpost על תובנות מהכנס "סייבר, דיגיטל ובינה מלאכותית" שהתקיים במסגרת פעילות המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין. 

כתבה שפורסמה בישראל היום, עסקה במאמרו של ר', שהיה בעבר מנהל במחלקה שעוסקת באיסוף ועיבוד מידע מודיעיני בשב"כ, שעוסק בתפיסת הסיכול המשולב בארגון ופורסם בכתב העת השישי של המכון "מודיעין הלכה ומעשה".

במאמר דעה שפורסם ב״ישראל היום״, טוענים סא״ל (מיל׳) דודי סימן טוב, סגן ראש מכון הרכבי לחקר המודיעין, ואל״מ (מיל׳) ד״ר עופר גוטרמן, עמית מחקר בכיר במכון, כי הדיון הציבורי בשאלה איזה מידע הגיע לראש הממשלה ערב 7 באוקטובר מחמיץ את הכשל העמוק יותר ביחסים שבין הדרג המדיני לקהילת המודיעין. לטענתם, הכישלון לא נבע רק מהיעדר התרעה, אלא גם ממעגל של חיזוק הדדי בין תפיסת הדרג המדיני, שביקש לשמר את השקט בעזה, לבין הערכות המודיעין שלפיהן חמאס מורתע ואינו מעוניין במלחמה. מעגל זה הקשה על זיהוי סימנים שסתרו את התפיסה הקיימת ועל בחינה מחודשת של הנחות היסוד. סימן טוב וגוטרמן מדגישים את הצורך בהסדרה מחודשת של יחסי המודיעין והדרג המדיני, ובכלל זאת חיזוק מנגנוני הערכת המודיעין הלאומית, הסדרת העברת מידע המגיע בערוצים מדיניים לבחינה מודיעינית מקצועית, והגדרת אחריותו של הדרג המדיני לתהליך ההערכה.

מוזמנות ומוזמנים לקרוא מאמר דעה מאת דודי סימן טוב, אופק רימר ואהוד (אודי) ערן שפורסם לאחרונה בכתב העת "תלם". לדבריהם, אירועי ה-7 באוקטובר מחייבים אכן, חשבון נפש מעמיק ושינוי מערכתי נרחב – הן בתחום המדיני והצבאי והן בקהילת המודיעין. עם זאת, הדרך הנכונה לביצוע שינויים כאלה היא באמצעות חקירת עומק עצמאית של ועדת חקירה ממלכתית, ולא דרך הצעות חוק פרטיות ומהירות. אחת ממסקנותיה של ועדת החקירה הממלכתית עשויה בהחלט לקרוא להקמת גוף בקרה מודיעינית ברמה הלאומית, אך זאת כחלק מראייה רחבה של המערך. ראייה כזו צריכה גם לקחת בחשבון את ניסיונות העבר בהקמת גופים כאלה בישראל, כמו את הפתרונות שאומצו בקהילות מודיעין במערב. בתוך כך חשוב להדגיש כי שינויים מבניים לבדם אינם מספיקים; נדרש שינוי עמוק בתרבות הארגונית, בערכי הארגונים המודיעיניים ובמקצועיות אנשי המודיעין.ביחס להצעת החוק שהועלתה לאחרונה ולפיה תוקם "מחלקה להערכות חלופיות" תחת רה"מ. לטענתם, זו משתלבת היטב במגמה הכללית של שינוי המשטר: ריכוז סמכויות בידי ראש הממשלה, החלשת הגופים המקצועיים בשירות המדינה, ויצירת מנגנוני לגיטימציה חדשים בעיני הציבור, תוך פגיעה בערכים ממלכתיים ובתהליכי עבודה מסודרים.