קהילת המודיעין לא תוכל לתקן לבדה את הכשלים של עצמה
מאת: דודי סימן טוב ועופר גוטרמן
ב-6 באוקטובר 1973 ניצב המודיעין הישראלי על פרשת דרכים לאחר שכשל בהערכתו ערב מלחמת יום הכיפורים. מאז, הלכה וגדלה קהילת המודיעין והתגאתה בצדק בהישגיה הרבים, בדגש על כיבוש הסייבר והסיכולים המדויקים במערכה שבין המלחמות. היא לא נדרשה בעשורים האחרונים לעמוד באתגר ההתרעה למלחמה, משום שאת מרבית העימותים יזמה מדינת ישראל, והואיל ונדמה היה שעידן המלחמות הגדולות פס מן העולם. והנה, בחלוף 50 שנה ויום, ניצב המודיעין הישראלי בשנית בפני שוקת שבורה.
עוצמת הכישלון נובעת לא רק מכך שהמודיעין לא עמד במשימת היסוד שלו, אלא גם בשל נקודות הדמיון הרבות בין 73' ל-23', והעובדה שאף לא אחד מגופי ההערכה השונים ערער על הקונספציה המרגיעה. פערים אלו מרמזים לאפשרות שמאחורי הכשל הנקודתי עומדות בעיות עומק המחייבות בירור, וככל הנדרש גם תיקון, כדי לצמצם עד כמה שאפשר את הפוטנציאל לכישלון דומה בעתיד.
אלא שיש יסוד לחשש כי תהליך בדיקה שכזה לא ייצא אל הפועל, ככל שניתן ללמוד מניסיון העבר. ועדת אגרנט היתה רחוקה ממיצוי הלקחים שנדרש היה להפיק ברמה של קהילת המודיעין, והממסד המודיעיני (בעיקר אמ"ן) לא תחקר את עצמו כדי להימנע מזעזועים פנימיים.
מרחק הזמן ההולך ומתארך מה-7 באוקטובר עלול לעמעם את תחושות המשבר והמבוכה שדרושים לתחקור עצמי נוקב. גם החקירה שלפי המדווח בתקשורת החל לבצע מבקר המדינה אינה צפויה להביא בשורה בנושא המודיעין, כיוון שזהו אינו גוף מתאים לאתגר, והוא אינו מחזיק בידע ובניסיון רלוונטיים לאתגר חקירתי בסדר הגודל הזה.
מה דרוש אם כן? בעקבות כישלונה של קהילת המודיעין האמריקני ב-11 בספטמבר, הוקמה ועדת חקירה של הקונגרס שפעלה במשך כשנתיים. הוועדה האמריקנית לא הותירה אבן על אבן, ולא הסתפקה בבירור התקלות הנקודתיות באירוע, אלא חשפה בעיות תפיסתיות, מבניות, תהליכיות ותרבותיות במודיעין האמריקני. לקחי הבדיקה הובילו לרפורמות מבניות עמוקות ובכללן הקמת סוכנות המודיעין הלאומית, שאחראית על ההערכה הלאומית, וגם לרפורמות תפיסתיות רבות.
בדומה לכך, אנו מאמינים כי מערכת המודיעין בישראל זקוקה בפני עצמה לוועדת חקירה ממלכתית, מקצועית ובלתי תלויה, שתעסוק באופן מקיף בבעיות העומק של קהילת המודיעין הישראלי, על ארגוניה השונים, ותוך בחינה גם של הזיקות למערכת הביטחונית ולדרג המדיני.
על הוועדה לעסוק במבנה ובניהול של ארגוני המודיעין, ובמנגנוני הבקרה והפיקוח עליהם. למרות גודלה, מורכבותה וחשיבותה, קהילת המודיעין הישראלית פועלת תחת מסגרת חלקית ורופפת מאוד של ניהול משותף (ועדת ראשי השירותים - ור"ש), וללא פיקוח פרלמנטרי וממשלתי מספק (בין השאר בגלל כפיפות למשרדי ממשלה שונים). יש לבחון ולהסדיר את המבנה הפנימי של קהילת המודיעין ולעדכן את חלוקת התפקידים והאחריות, מהלך שלא נעשה מזה שני עשורים.
סוגיה קריטית אחרת נוגעת להערכת המודיעין הלאומית. במדינות המערב, להערכת המודיעין הלאומית אחראי גוף בדרג לאומי, ולא המודיעין הצבאי. התרחבות משימות ההערכה המודיעינית ברמה הלאומית גם לתחומים נוספים (דוגמת משברים בריאותיים ואקלימיים), לצד כישלון ה-7 באוקטובר, מחייבת בחינה רעננה של המיקום הארגוני של הערכת המודיעין הלאומית בישראל. זו גם הזדמנות לפרש מחדש את רעיון הפלורליזם המודיעיני, שאמור היה לספק מגוון הערכות מתחרות, והכזיב ברגע האמת.
במסגרת בחינת המקצוענות של אנשי המחקר והאיסוף בארגוני המודיעין השונים, נדרשת בחינה מעמיקה של ההכשרות, של תהליכי פיתוח כוח האדם ושל התרבות הארגונית הנהוגה בהם. בתוך כך, חשוב שקהילת המודיעין תיחשף באופן עמוק לעולמות הידע במגזר הפרטי ובאקדמיה, כדי להתאים את עצמה לאופן שבו מידע, ידע וטכנולוגיה מתפתחים בעידן הדיגיטלי, לצד הכרות מעמיקה של של יריבים ואויבים מבחינה תרבותית.
הבעיה היא שחקירה כזו עלולה לארוך שנים, בעוד שארגוני המודיעין צריכים להשתנות בזמן אמת, על רקע המשבר הביטחוני החמור והמתמשך שאנו ניצבים בתוכו. לכן חשוב להבחין בין שאלות העוסקות ברמה הלאומית והקהילתית שנכון להעמיק את הדיון בהן בוועדה ממלכתית, לבין סוגיות דחופות שניתן וצריך לתת להן מענה מהיר יחסית באמצעות חקירות מקצועיות בארגוני המודיעין עצמם, ובסיוע מומחים חיצוניים.
כשלי ה-7 באוקטובר מחייבים ניעור רציני במערכת המודיעין הישראלית. ראש השב"כ וראש אמ"ן אומנם הודו בכישלונם, וברור שתהיה תחלופת כוח אדם משמעותית בשני הגופים האלו. אך חילופי הגברי לבדם לא יספיקו; חובת ארגוני המודיעין לאזרחי ישראל היא שידוד מערכות עמוק, המחייב גם הסתכלות חיצונית.
סא"ל (מיל') דוד סימן טוב הוא סגן ראש המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. אל"מ (מיל') ד"ר עופר גוטרמן הוא עמית מחקר בכיר במכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין, לשעבר עוזר המודיעין למזכיר הצבאי של ראש הממשלה
לקריאת המאמר באתר "הארץ"
ב-6 באוקטובר 1973 ניצב המודיעין הישראלי על פרשת דרכים לאחר שכשל בהערכתו ערב מלחמת יום הכיפורים. מאז, הלכה וגדלה קהילת המודיעין והתגאתה בצדק בהישגיה הרבים, בדגש על כיבוש הסייבר והסיכולים המדויקים במערכה שבין המלחמות. היא לא נדרשה בעשורים האחרונים לעמוד באתגר ההתרעה למלחמה, משום שאת מרבית העימותים יזמה מדינת ישראל, והואיל ונדמה היה שעידן המלחמות הגדולות פס מן העולם. והנה, בחלוף 50 שנה ויום, ניצב המודיעין הישראלי בשנית בפני שוקת שבורה.
עוצמת הכישלון נובעת לא רק מכך שהמודיעין לא עמד במשימת היסוד שלו, אלא גם בשל נקודות הדמיון הרבות בין 73' ל-23', והעובדה שאף לא אחד מגופי ההערכה השונים ערער על הקונספציה המרגיעה. פערים אלו מרמזים לאפשרות שמאחורי הכשל הנקודתי עומדות בעיות עומק המחייבות בירור, וככל הנדרש גם תיקון, כדי לצמצם עד כמה שאפשר את הפוטנציאל לכישלון דומה בעתיד.
אלא שיש יסוד לחשש כי תהליך בדיקה שכזה לא ייצא אל הפועל, ככל שניתן ללמוד מניסיון העבר. ועדת אגרנט היתה רחוקה ממיצוי הלקחים שנדרש היה להפיק ברמה של קהילת המודיעין, והממסד המודיעיני (בעיקר אמ"ן) לא תחקר את עצמו כדי להימנע מזעזועים פנימיים.
מרחק הזמן ההולך ומתארך מה-7 באוקטובר עלול לעמעם את תחושות המשבר והמבוכה שדרושים לתחקור עצמי נוקב. גם החקירה שלפי המדווח בתקשורת החל לבצע מבקר המדינה אינה צפויה להביא בשורה בנושא המודיעין, כיוון שזהו אינו גוף מתאים לאתגר, והוא אינו מחזיק בידע ובניסיון רלוונטיים לאתגר חקירתי בסדר הגודל הזה.
מה דרוש אם כן? בעקבות כישלונה של קהילת המודיעין האמריקני ב-11 בספטמבר, הוקמה ועדת חקירה של הקונגרס שפעלה במשך כשנתיים. הוועדה האמריקנית לא הותירה אבן על אבן, ולא הסתפקה בבירור התקלות הנקודתיות באירוע, אלא חשפה בעיות תפיסתיות, מבניות, תהליכיות ותרבותיות במודיעין האמריקני. לקחי הבדיקה הובילו לרפורמות מבניות עמוקות ובכללן הקמת סוכנות המודיעין הלאומית, שאחראית על ההערכה הלאומית, וגם לרפורמות תפיסתיות רבות.
בדומה לכך, אנו מאמינים כי מערכת המודיעין בישראל זקוקה בפני עצמה לוועדת חקירה ממלכתית, מקצועית ובלתי תלויה, שתעסוק באופן מקיף בבעיות העומק של קהילת המודיעין הישראלי, על ארגוניה השונים, ותוך בחינה גם של הזיקות למערכת הביטחונית ולדרג המדיני.
על הוועדה לעסוק במבנה ובניהול של ארגוני המודיעין, ובמנגנוני הבקרה והפיקוח עליהם. למרות גודלה, מורכבותה וחשיבותה, קהילת המודיעין הישראלית פועלת תחת מסגרת חלקית ורופפת מאוד של ניהול משותף (ועדת ראשי השירותים - ור"ש), וללא פיקוח פרלמנטרי וממשלתי מספק (בין השאר בגלל כפיפות למשרדי ממשלה שונים). יש לבחון ולהסדיר את המבנה הפנימי של קהילת המודיעין ולעדכן את חלוקת התפקידים והאחריות, מהלך שלא נעשה מזה שני עשורים.
סוגיה קריטית אחרת נוגעת להערכת המודיעין הלאומית. במדינות המערב, להערכת המודיעין הלאומית אחראי גוף בדרג לאומי, ולא המודיעין הצבאי. התרחבות משימות ההערכה המודיעינית ברמה הלאומית גם לתחומים נוספים (דוגמת משברים בריאותיים ואקלימיים), לצד כישלון ה-7 באוקטובר, מחייבת בחינה רעננה של המיקום הארגוני של הערכת המודיעין הלאומית בישראל. זו גם הזדמנות לפרש מחדש את רעיון הפלורליזם המודיעיני, שאמור היה לספק מגוון הערכות מתחרות, והכזיב ברגע האמת.
במסגרת בחינת המקצוענות של אנשי המחקר והאיסוף בארגוני המודיעין השונים, נדרשת בחינה מעמיקה של ההכשרות, של תהליכי פיתוח כוח האדם ושל התרבות הארגונית הנהוגה בהם. בתוך כך, חשוב שקהילת המודיעין תיחשף באופן עמוק לעולמות הידע במגזר הפרטי ובאקדמיה, כדי להתאים את עצמה לאופן שבו מידע, ידע וטכנולוגיה מתפתחים בעידן הדיגיטלי, לצד הכרות מעמיקה של של יריבים ואויבים מבחינה תרבותית.
הבעיה היא שחקירה כזו עלולה לארוך שנים, בעוד שארגוני המודיעין צריכים להשתנות בזמן אמת, על רקע המשבר הביטחוני החמור והמתמשך שאנו ניצבים בתוכו. לכן חשוב להבחין בין שאלות העוסקות ברמה הלאומית והקהילתית שנכון להעמיק את הדיון בהן בוועדה ממלכתית, לבין סוגיות דחופות שניתן וצריך לתת להן מענה מהיר יחסית באמצעות חקירות מקצועיות בארגוני המודיעין עצמם, ובסיוע מומחים חיצוניים.
כשלי ה-7 באוקטובר מחייבים ניעור רציני במערכת המודיעין הישראלית. ראש השב"כ וראש אמ"ן אומנם הודו בכישלונם, וברור שתהיה תחלופת כוח אדם משמעותית בשני הגופים האלו. אך חילופי הגברי לבדם לא יספיקו; חובת ארגוני המודיעין לאזרחי ישראל היא שידוד מערכות עמוק, המחייב גם הסתכלות חיצונית.
סא"ל (מיל') דוד סימן טוב הוא סגן ראש המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. אל"מ (מיל') ד"ר עופר גוטרמן הוא עמית מחקר בכיר במכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין, לשעבר עוזר המודיעין למזכיר הצבאי של ראש הממשלה
