צוללות בוואדי – מדוע הופתענו מהאלימות המינית ב־7 באוקטובר? - פרק מתוך ספר "המודיעין והשבעה באוקטובר"
מאת: תא"ל (מיל') איתי ברון ושירה ברביבאי-שחם
עניינו של המאמר שלפניכם בשאלה מדוע עניין האלימות המינית, כדפוס פעולה שיטתי, לא עלה כלל בתודעת המודיעין הישראלי כתרחיש אפשרי לפני 7 באוקטובר 2023. הטענה של המאמר היא שהקושי להעלות את האפשרות שדפוס פעולה כזה יכול היה להתממש גם בזירה בעזה, מעיד על מערכת כשלי חשיבה, הבנה ודמיון שכוללת שלוש קבוצות עיקריות: הראשונה, משקפת היעדר ידע והרחקת ידע של איום האלימות המינית כנשק מלחמה בסכסוכים מזוינים; השנייה כוללת טעויות והנחות שגויות ביחס לחמאס כאויב, לסיווג המערכת הפלסטינית ולהבנת העימות איתה; והשלישית קשורה בהנחות יסוד עמוקות של הישראלים על עצמם, אשר משמשות בסיס לחשיבה הביטחונית הישראלית של העשורים האחרונים.
המאמר מציע ארבעה כיווני פעולה כדי לצמצם כשלים כאלה בעתיד: האחד, הצורך להכיר בכך שדפוסים שמופיעים בסכסוכים במקומות אחרים יכולים בהחלט להופיע גם בסכסוכים "שלנו", ושסיווגם ככאלה שאינם רלוונטיים יכול להתברר כשגוי לחלוטין; השני, הצורך להכיר בכך שחשיבתנו מושפעת לא רק מהעיוותים התפיסתיים המוכרים, אלא גם ממערכת של קודים תרבותיים וחברתיים שאינם מאפשרים לנהל דיון חופשי בנושאים המוגדרים כ"טאבו"; השלישי, הצורך להכיר ולהיות מודעים להשלכות של הדימוי על אודות עליונותה הכללית והצבאית של ישראל גם על היכולת לברר את המציאות ולהבין אותה; והרביעי, הצורך לפתח עומק ורוחב של חשיבה ומחקר שאינם מאפיינים כיום את המערכת הביטחונית הישראלית.
כותבי מאמר זה הם תא"ל (מיל') איתי ברון, שהיה בין השנים 2011–2015 ראש חטיבת המחקר באמ"ן (וב־2024, בזמן מלחמת "חרבות ברזל", נקרא שוב למלא את מקום ראש חטיבת המחקר באמ"ן למשך חודשים מספר, עקב פרישת ראש החטיבה הקודם ועד למינוי ראש חטיבה קבוע) ושירה ברביבאי-שחם, לשעבר מפקדת במערכת הביטחון, חוקרת ביטחון לאומי ועמיתת מחקר במכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין. לבסוף נציין כי המאמר הינו חלק מתוך ספר ״המודיעין והשבעה באוקטובר״, שיפורסם במהלך השנה בשיתוף פעולה של המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין והוצאת מערכות.
עניינו של המאמר שלפניכם בשאלה מדוע עניין האלימות המינית, כדפוס פעולה שיטתי, לא עלה כלל בתודעת המודיעין הישראלי כתרחיש אפשרי לפני 7 באוקטובר 2023. הטענה של המאמר היא שהקושי להעלות את האפשרות שדפוס פעולה כזה יכול היה להתממש גם בזירה בעזה, מעיד על מערכת כשלי חשיבה, הבנה ודמיון שכוללת שלוש קבוצות עיקריות: הראשונה, משקפת היעדר ידע והרחקת ידע של איום האלימות המינית כנשק מלחמה בסכסוכים מזוינים; השנייה כוללת טעויות והנחות שגויות ביחס לחמאס כאויב, לסיווג המערכת הפלסטינית ולהבנת העימות איתה; והשלישית קשורה בהנחות יסוד עמוקות של הישראלים על עצמם, אשר משמשות בסיס לחשיבה הביטחונית הישראלית של העשורים האחרונים.
המאמר מציע ארבעה כיווני פעולה כדי לצמצם כשלים כאלה בעתיד: האחד, הצורך להכיר בכך שדפוסים שמופיעים בסכסוכים במקומות אחרים יכולים בהחלט להופיע גם בסכסוכים "שלנו", ושסיווגם ככאלה שאינם רלוונטיים יכול להתברר כשגוי לחלוטין; השני, הצורך להכיר בכך שחשיבתנו מושפעת לא רק מהעיוותים התפיסתיים המוכרים, אלא גם ממערכת של קודים תרבותיים וחברתיים שאינם מאפשרים לנהל דיון חופשי בנושאים המוגדרים כ"טאבו"; השלישי, הצורך להכיר ולהיות מודעים להשלכות של הדימוי על אודות עליונותה הכללית והצבאית של ישראל גם על היכולת לברר את המציאות ולהבין אותה; והרביעי, הצורך לפתח עומק ורוחב של חשיבה ומחקר שאינם מאפיינים כיום את המערכת הביטחונית הישראלית.
כותבי מאמר זה הם תא"ל (מיל') איתי ברון, שהיה בין השנים 2011–2015 ראש חטיבת המחקר באמ"ן (וב־2024, בזמן מלחמת "חרבות ברזל", נקרא שוב למלא את מקום ראש חטיבת המחקר באמ"ן למשך חודשים מספר, עקב פרישת ראש החטיבה הקודם ועד למינוי ראש חטיבה קבוע) ושירה ברביבאי-שחם, לשעבר מפקדת במערכת הביטחון, חוקרת ביטחון לאומי ועמיתת מחקר במכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין. לבסוף נציין כי המאמר הינו חלק מתוך ספר ״המודיעין והשבעה באוקטובר״, שיפורסם במהלך השנה בשיתוף פעולה של המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין והוצאת מערכות.
למאמר המלא
