לזרקור בקובץ PDF

מבוא

אחת התופעות הבולטות בהקשר של פלישת רוסיה לאוקראינה היא שיתוף מודיעין רגיש על ידי ארה"ב ובריטניה עם גורמים מדיניים ושירותי מודיעין זרים וחשיפת חלקו במרחב הציבורי. חשיפת המודיעין נועדה לשרת מטרות מדיניות וצבאיות רבות, ובראשן הרתעת הרוסים מפעולה, שמיטת היכולת של רוסיה להשתמש בתואנות שווא להצדקת מהלכיה הצבאיים, עיצוב דעת הקהל הבינלאומית נגד המהלכים של מוסקבה, התמודדות עם מאמצי ההשפעה שלה, חשיפת האמת כדי לטרפד ניסיונות להפיץ פייק ניוז ורתימת מדינות המערב לסייע לאוקראינה ולהטיל סנקציות על רוסיה.חלק ממטרות אלה הושג בין השאר הודות לחשיפת המודיעין וחלק מהן לא הושגו בעיתוי המתבקש. בכל מקרה, השימוש בשיטת פעולה זו כרוך גם בסכנות לא מעטות בכל הקשור להגנה על המקורות ועל אמינות שירותי המודיעין.

זרקור זה עוסק בנושאים אלה ומבוסס בעיקרו על המאמר "מודיעין סודי ודיפלומטיה ציבורית במלחמה באוקראינה", מאת היו דילן ותומאס ג'יי מגוויאר. חלקים מהזרקור מבוססים על שני מאמרים נוספים כמפורט בהערת השוליים, מתוך רבים נוספים שהתפרסמו בעניין זה.


סביב המתיחות בין רוסיה לאוקראינה המודיעין, שנתפס כמסווג, נחשף יותר ויותר בפני קהלים שאינם צרכניו המסורתיים. כך ארה"ב ובריטניה פרסמו אזהרות חוזרות ונשנות מפני הפלישה הרוסית לאוקראינה, כולל פרטי התוכנית, תמונות לוויין, הערכות אסטרטגיות, טענות למבצעי השפעה רוסיים, ועוד. בין הגורמים בפניהם נחשף המידע היו מנהיגי מדינות נאט"ו ושירותי המודיעין שלהן, הנהגת אוקראינה, הצמרת הרוסית ואף הציבור הרחב. למרות אמינות המידע על הפלישה המתקרבת, מיאנו הגורמים שעודכנו להאמין למידע והופתעו מהפלישה  וזאת משלל סיבות, בהן מקרי עבר בהם פורסמו הערכות מודיעין שגויות, לדוגמה לפני הפלישה לעיראק (2003) ולפני היציאה מאפגניסטן (2021). סיבה נוספת היא, שבתחילת הדרך לא שותפו ראיות מוצקות לטענות נגד רוסיה, וכמובן הנטייה לפסול את הפרשנות שנתנו האמריקאים והבריטים למידע בטענה שאין הגיון בפלישה צבאית משום שפוטין יוכל להשיג את יעדיו באמצעות איום צבאי.

רבים משווים את המצב המתואר לשיתוף המודיעין בזמן משבר הטילים בקובה (1962) ולפני הפלישה לעיראק (2003). אמנם המצב הזה אינו מהפכני וזו לא הפעם הראשונה שמודיעין משותף בציבור, אך הוא מייצג שינוי שנוצר בהדרגתיות. כיום שיתוף המודיעין מתבצע באופן הרבה יותר תדיר ומוסדר משהיה בעבר, דבר שנוגע למטרה פחות מוכרת של המודיעין להשפעה על קהלים חיצוניים בעזרת מודיעין.

כדי להבין את הבחירה של ארה"ב ובריטניה לשתף במודיעין צריך לענות על כמה שאלות.

קהלי יעד – את מי משתפים?

קהלי היעד מורכבים משלוש קבוצות עיקריות – ארגוני מודיעין ומקבלי החלטות של בני ברית, ארגוני מודיעין ומקבלי החלטות של יריבים ואויבים, והציבור הרחב.

מה משתפים?

המודיעין המשותף הוא מגוון ומותאם לקהל היעד. הוא כולל מודיעין גולמי (תמונות, שיחות מוקלטות), מודיעין מעובד (הערכת מודיעין), והצהרות שמבוססות על הערכות מודיעין. ההבחנה הזו חשובה כי לכל סוג מודיעין יש פוטנציאל השפעה שונה, אך גם פוטנציאל נזק  שונה. ככל שהסכסוך התלהט היו יותר הצהרות תקשורתיות של גופי מודיעין, והן הפכו להיות יותר קרובות למקור – בהתחלה היו הצהרות ללא סימוכין, ובהמשך פורסמו סימוכין כדוגמת תמונות לוויין.

סיווג נוסף הוא על פי המטרה לשמה נאסף ושותף המודיעין. סוג אחד הוא מודיעין אמין שבמקור נועד לשימוש פנימי בלבד של המדינה. סוג שני הוא מודיעין אמין שנועד להתפרסם, לדוגמה בשם זכות הציבור לדעת. סוג שלישי הוא מודיעין מטעה או לא אמין, שנועד ליצור דיסאינפורמציה ולהטעות את קהל היעד. סוג רביעי הוא שילוב בין הסוג השני והשלישי – מודיעין אמין שהונדס כדי ליצור השפעה. כרגע ניתן להצביע במלחמת רוסיה-אוקראינה על שימוש בשני הסוגים הראשונים על-ידי המערב, ובסוגים השלישי והרביעי על-ידי שני הצדדים.

שיטות להשפעה באמצעות מודיעין – איך משתפים?

אופן השיתוף נוגע בעיקרו לרמת החשאיות או הפומביות של הערוץ בו משותף המידע:

1. שיתוף המודיעין באופן גלוי, כך שהוא נגיש לציבור הרחב וברור מי מפרסם אותו. השיטה הזו בולטת במלחמת רוסיה-אוקראינה, אבל היו לה תקדימים רבים – למשל פרסומים של ישראל על תכנית הגרעין האיראנית.
2. שיתוף המודיעין באופן פרטי לקהלי יעד קטנים, בערוץ ישיר. אופן שיתוף זה פונה לשני קהלי יעד עיקריים. קהל היעד הראשון הוא בני ברית כחלק משיתוף פעולה, בעוד השני הוא היריב כחלק ממאמץ להשפיע על קבלת ההחלטות שלו.
3. הפצת מודיעין באופן חשאי דרך מתווכים. שיטה זו נועדה להגיע לקהלי היעד באופן עקיף ובאמצעות ערוצים יותר בטוחים, כך שקיים מרחב הכחשה.

מטרות להשפעה באמצעות מודיעין – למה משתפים?

1. השגת תמיכה ציבורית ומדינית – לדוגמה ארה"ב ובריטניה משתפות מודיעין על כוונות הרוסים כדי להשיג תמיכה מדינית במאמציהן לסייע לאוקראינה, תוך סימון רוסיה כגורם האשם.
2. המרצה לפעולה – שיתוף מודיעין כדי להשפיע על קבלת ההחלטות או תפיסת העולם של שותפים ויריבים. בעבר מטרה זו הושגה לרוב באמצעות שיתוף המודיעין לקהלי יעד קטנים ומוגדרים. עם זאת, בשנים האחרונות זה נעשה יותר ויותר בפומבי, כדי להפעיל לחץ ציבורי על ממשלות וארגונים. פעולה לדוגמה שהושגה היא הטלת הסנקציות על רוסיה.
3. בניית חוסן –שיתוף מודיעין כדי להזהיר את הציבור מפני איום מתקרב ולהעלות מודעות אליו, במטרה להשפיע על התנהלות קהל היעד ולחזק את החוסן הדרוש להתמודדות עם האיום.
4. הפללה – שיתוף מודיעין כדי לחשוף פעולות של יריבים, ואף להביך אותם. בהקשר זה, מודיעין לעיתים מתפרסם כדי להוכיח עליונות מוסרית של הצד החושף. ניכר שזו המטרה העיקרית של ארה"ב ובריטניה במלחמת רוסיה-אוקראינה, תוך פגיעה ביכולת של רוסיה להכחיש את מאמציה החשאיים, לדוגמה הרתעה מפני חיסול שקט של זלנסקי.
5. תגובה לפרסום של צד שלישי –הייחודיות של המטרה הזו היא שהמניעים שלה הם חיצוניים. מניע ראשון הוא דיוק ותיקון מידע שפורסם על-ידי צד שלישי, לדוגמה פרסום מידע על-ידי ארה"ב לצורך הפרכת הדיסאינפורמציה. מניע שני הוא פרסום מידע שעשוי להיות מביך באופן מבוקר, וכך לשלוט על ההשלכות של פרסומו ולהימנע מהמבוכה.

מה השתנה?

בעקבות הפלישה האמריקנית לעיראק בשנת 2003, קהילת המודיעין האמריקנית ספגה פגיעה במוניטין שלה, ועקב כך גברה הרתיעה משימוש בתוצרי מודיעין באופן ציבורי. אם כך, מה השתנה?

ראשית, העולם נמצא בעיצומו של תהליך במסגרתו השקיפות הציבורית הולכת וגוברת. במקביל, תפוצת ומורכבות הדיסאינפורמציה גדלה עם התפתחות האינטרנט והרשתות החברתיות, וכך גם הצורך להתמודד עימה במרכב הציבורי. בנוסף, קיים יותר ויותר מודיעין גלוי והיכולת לנתח אותו משתפרת, כך שהתאפשר לחשוף ולהזהיר מפני התקיפה בלי חשיפת מקורות רגישים. הסיבה השלישית פחות דומיננטית במקרה של רוסיה ואוקראינה כי המודיעין ששותף היה בעיקר ממקורות רגישים ולא גלויים.

הסכנות של שיתוף מודיעין

שימוש במודיעין ממקורות רגישים הוא בעייתי מכיוון שהמקור עלול להיחשף, והסיכון גובר ככל שקהל רחב יותר נחשף אליו. לכן ההחלטה לשתף מידע מודיעיני אינה פשוטה ותלויה במשתנים רבים, כמו רגישות הנושא או המקור. את המחירים של שיתוף מודיעין ניתן לחלק לשלוש קטגוריות:

1. מחירי הסתגלות – חשיפת מודיעין עלולה להוביל לשינוי בהתנהלות היריב באופן שיקשה על איסוף המודיעין בעתיד, כך שקהילת המודיעין נדרשת להתאים את עצמה לשינויים. לדוגמה יכולת צילום תמונות לוויין באיכות גבוהה עשויה לגרום ליריב להעביר את פעילותו מתחת לקרקע. לכן פעמים רבות אנשי מודיעין מתנגדים לחשיפת מידע. מנגד, אי-חשיפת המקורות המסווגים מקשה על רכישת אמונם של מקבלי המידע.
2. מחירי הסלמה – חשיפת מודיעין לציבור עלולה להגביל את מרחב הפעולה האפשרי של משתף המידע, ובכך לצמצם את האפשרויות להרגעת הסכסוך. זאת מפני שלעתים הציבור נחשף למידע שגורם לו לדרוש פעולה צבאית, ומפני שחשיפת מידע מצמצמת את יכולת ההכחשה ואף מעמיקה את הסכסוך בין המדינות.
3. מחירי דעת קהל – חשיפת מודיעין לעתים מונעת את האיום מפניו קהילת המודיעין מזהירה. מקרים כאלה עלולים להיתפס על-ידי הציבור כטעות של גופי המודיעין ולא כהצלחת ההרתעה, מה גם שהמודיעין באמת עשוי לטעות. פגיעה נוספת בדעת הקהל עלולה להתרחש גם כשהציבור תופס את השימוש במודיעין כפוליטי, ולא לטובת המדינה.

עקב הסכנות האלה, התנגדו בעבר בכירי קהילת המודיעין האמריקאית לחשיפת מידע על פלישות רוסיות. כיום המודעות לתועלת שבשיתוף המודיעין גברה, ומומחים טוענים שבמקרי עבר חשיפת המידע הייתה מביאה לתוצאות טובות יותר, לדוגמה בפלישה לקרים בשנת 2014 ובפלישה לגאורגיה בשנת 2008.

סיכום ומשמעויות

יש מספר מטרות ששיתוף מודיעין במלחמת רוסיה-אוקראינה הצליח בהשגתן. לכן כנראה מדינות יהיו מוכנות יותר בעתיד להשתמש במודיעין באופן דומה להשגת יעדיהן. בריטניה, לדוגמה, משקיעה במרכז שמשלב אוסינט ובינה מלאכותית כדי לשפר את יכולתה להתמודד עם דיסאינפורמציה. גם בארה"ב פרקטיקנים בכירים תומכים בשימוש במודיעין באופן הזה. אך בשיתוף מודיעין לא הכל זוהר. הכישלון בהרתעת רוסיה מפני פלישה מוכיח שההישגים של שיתוף מודיעין הם מוגבלים כשהיריב נחוש לממש את תוכניותיו. בנוסף, יש שממשיכים להזהיר, ובצדק, מפני הסכנות של שיתוף מודיעין מוגזם, להן צריך להמשיך לשים לב.

ומה בנוגע לישראל? במקרים רבים ישראל נפגעת מדיסאינפורמציה שמפיצים יריביה, ומתקשה להשיג את תמיכת מנהיגי העולם והציבור. לכן, חשוב אמנם להמשיך להיזהר מפני שיתוף-יתר של מודיעין, אבל חשוב גם להיזהר מפני הקיצוניות ההפוכה. מומלץ לגופי המודיעין בישראל לשפר את השימוש במודיעין להשגת יתרונות גם במרחבי ההשפעה והדיפלומטיה, כפי שאכן קורה בשנים האחרונות – לדוגמה בפרסום מודיעין על תכנית הגרעין של איראן. לצורך כך ניתן ללמוד מהמתרחש במלחמת רוסיה-אוקראינה. כך למשל שיתוף המודיעין האמריקני בוצע לפי החלטות של הדרג המדיני, כשלצורך זה הוקם בבית הלבן מרכז לניהול הפעילות בתחום זה, אך כל החלטה כזו הועברה לשירותי המודיעין לבחינת אופן השיתוף כדי למזער את הסיכונים. מומלץ גם להתבונן במאמרים עליהם הזרקור מבוסס כדי לבנות מערכת של שיקולי עלות-תועלת שבוחנת את המטרות והיתרונות אל מול המחירים והסכנות.

---

[1] Dylan, H., & Maguire, T. J. (2022). Secret Intelligence and Public Diplomacy in the Ukraine War. Survival, 64(4), 33-74.‏
[2] רימר, א. (2022). המודיעין סביב המלחמה באוקראינה – הכוח המוגבל שבחשיפה. מבט על, 1577. INSS. בקישור הזה;
Abdalla, N. S., Davies, P. H. J., Gustafson, K., Lomas, D., & Wagner, S. (2022). INTELLIGENCE AND THE WAR IN UKRAINE: PART 1. War on the Rocks. ראו גם את מאמרו של יוסי קופרוסר בנושא אתגרי המודיעין במלחמת רוסיה-אוקראינה, בקישור הזה.