להתמודדות טובה עם טרור חייבים מודיעין איכותי, ומכאן הקשר ההדוק בין השניים.

פודקאסט "הטרוריסט" מטעם המכון למדיניות נגד טרור (ICT) אירח לשיחה על הנושא את תא״ל (במיל׳) יוסי קופרוסר, רח"ט מחקר בזמן האינתיפאדה השנייה וראש המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין. בפודקאסט הם דיברו על האתגרים הייחודיים שמציב הטרור לגופי המודיעין, על מודיעין להתרעה על טרור, ההחלטה לצאת למבצע "חומת מגן", על "מרדף חם" שקופרוסר ביצע באופן אישי "מרדף חם" לתוך שטחי A, ועוד.

במאמר דעה שפורסם ב״ישראל היום״, טוענים סא״ל (מיל׳) דודי סימן טוב, סגן ראש מכון הרכבי לחקר המודיעין, ואל״מ (מיל׳) ד״ר עופר גוטרמן, עמית מחקר בכיר במכון, כי הדיון הציבורי בשאלה איזה מידע הגיע לראש הממשלה ערב 7 באוקטובר מחמיץ את הכשל העמוק יותר ביחסים שבין הדרג המדיני לקהילת המודיעין. לטענתם, הכישלון לא נבע רק מהיעדר התרעה, אלא גם ממעגל של חיזוק הדדי בין תפיסת הדרג המדיני, שביקש לשמר את השקט בעזה, לבין הערכות המודיעין שלפיהן חמאס מורתע ואינו מעוניין במלחמה. מעגל זה הקשה על זיהוי סימנים שסתרו את התפיסה הקיימת ועל בחינה מחודשת של הנחות היסוד. סימן טוב וגוטרמן מדגישים את הצורך בהסדרה מחודשת של יחסי המודיעין והדרג המדיני, ובכלל זאת חיזוק מנגנוני הערכת המודיעין הלאומית, הסדרת העברת מידע המגיע בערוצים מדיניים לבחינה מודיעינית מקצועית, והגדרת אחריותו של הדרג המדיני לתהליך ההערכה.

כשמלאו לאהוד (אודי) ערן שבעה ימים התכבד יצחק רבין בהחזקתו בידיו, בעוד המוהל עושה את מלאכתו. המאורע, המשמח לקרואיו הבוגרים, התקיים בוושינגטון, שם כיהנו רבין כשגריר ואביו של העולל, עמוס ערן, כיועץ לענייני הקונגרס.אודי, לפיכך, ינק את ההתעניינות בבטחון ובמדינאות ממש מיומו הראשון, או לכל היותר השביעי. כשבגר היה ללוחם וקצין בגולני,  חוקר בזירת המעצמות (״כל העולם״) באמ״ן ועוזר ליועץ המדיני (תת-אלוף צבי שטאובר) בלשכתו של ראש הממשלה אהוד ברק.הוא למד משפטים, עם התמחות בלשכת היועץ אליקים רובינשטיין, אך מסלולו העיקרי הוא מדע המדינה, אסטרטגיה ויחסים בין-לאומיים. תחנותיו: תל אביב. קיימברידג׳, ברנדייס, הרווארד, אמ.אי.טי, סטנפורד, ברקלי, חיפה.מג״ד 51 בגולני, בהיות ערן קצין-המודיעין הגדודי, היה ארז גרשטיין - דמות ייחודית בסיירת, בחטיבה וביחידת הקישור ללבנון, שבפקדו עליה נהרג ממטען-נפץ של חיזבאללה. לבקשת משפחת גרשטיין התפנה ערן מכל עיסוקיו בבוסטון, טס ארצה והקדיש חודשים לכתיבת ״תמצית געגוע״, ספרו על גרשטיין ולבנון - אחד משני חיבורי חובה, לצד ״מלחמה ללא אות״ של משה (צ׳יקו) תמיר, על התקופה וחייליה.

מוזמנות ומוזמנים לקרוא מאמר דעה מאת אל"מ (מיל.) ד"ר עופר גוטרמן וסא"ל (מיל.) דודי סימן טוב שפורסם לאחרונה באתר 12N. במאמר, מביעים השניים את התנגדותם להצעת החוק להקמת מחלקה "איפכא מסתברא" תחת ראש הממשלה, שתהיה אחראית "לגיבוש תפיסת מודיעין חלופית מגופי המודיעין".  במקום זאת, הם מציעים מהלך כפול - מהצד האחד הקמת מסגרת מודיעינית לאומית חדשה, במתכונת מצומצמת, ומהצד השני חיזוק של מסגרות הניהול המשותפות בתוך קהילת המודיעין.לפי הצעתם, המסגרת החדשה - רשות לאומית למודיעין - תוגדר כמעריך הלאומי וכגוף האמון על קביעת מדיניות ופיקוח על ארגוני המודיעין בישראל. הרשות תהיה אחראית על גיבושה של הערכת מודיעין לאומית עצמאית, תוך שיקוף והבלטה של מחלוקות הערכתיות בין הארגונים השונים בפני מקבלי ההחלטות, ומכל מקום לא תהווה חסם בפני ארגוני המודיעין שימשיכו להעביר את הערכותיהם באופן בלתי אמצעי למקבלי ההחלטות. בנוסף, היא תחזיק בכמה סמכויות אסדרה: קביעת סדרי העדיפויות במשימות ובחלוקת המשאבים של המודיעין, אסדרת הטיפול בסוגיות אסטרטגיות שכיום המודיעין אינו מטפל בהן (דוגמת אתגר ההשפעה הזרה), תיקוף ועדכון חלוקת האחריות בין ארגוני המודיעין, קידום כללי אתיקה וסטנדרטים מקצועיים ואכוונת מו"פ מודיעיני ארוך-טווח. לדבריהם, הרשות החדשה צריכה לקבל מעמד סטטוטורי עצמאי מעוגן בחקיקה, וכדי להתמודד עם סכנת הפוליטיזציה ביחסים עם הדרג המדיני, העומד בראשה יהנה ממעמד עצמאי בדומה למבקר המדינה, נגיד בנק ישראל או היועץ המשפטי לממשלה. במקביל למהלך זה, הם טוענים שארגוני המודיעין צריכים כבר כעת לשפר את ההתנהלות הפנימית המשותפת שלהם, ולהקים מנגנונים לניהול המשותף של היבטי בניין והפעלת כוח מודיעיני. זאת כשהאתגר הניהולי הראשי שניצב לפתחם של ראשי הארגונים, הוא להתקין מנגנונים אלו תוך שמירה על האיזון הנכון בין הידוק שיתופי פעולה ושילוביות במקומות הדרושים, לבין טיפוח תחרות בריאה ותרבות של ויכוח ופלורליזם.