מאמר זה מבקש להכיר ולהבין כיצד יכולה מערכת המודיעין להקנות לציבור יכולת להבנת המציאות ולהכרת העובדות. המאמר בוחן את יישום תפיסה זו בקהילת המודיעין האמריקאית ודן במתחים מולם ניצבת קהילת המודיעין של ישראל בבואה לגבש מדיניות בסוגיית שיתוף הציבור בתמונת המודיעין. בסיום, המאמר דן בשאלה מהו המודל הנכון עבור קהילת המודיעין הישראלית בעת הנוכחית להתמודדות עם הנושא תוך המלצה על הקמת גוף ייעודי לניהול קשר זה.

תוצר זה הינו חלק מסדרת הפרסומים העוסקת בתפקיד שמילא המודיעין הישראלי בצומתי הכרעה אסטרטגיים בתולדותיה של מדינת ישראל. כותב המאמר היה בתקופה האמורה יועץ מדיני בלשכתו של ראש הממשלה וכתב יומן בו סיכם את האירועים בלשכה כפי שחווה אותם. המסמך כולל מספר חלקים ובהם: רבין והמודיעין ערב "הסכמי אוסלו" מנקודת מבטו של ד"ר נריה; הדרך אל ההסכם ומקומו של המודיעין בתהליך; מדוע לא הובא המודיעין בסוד המגעים לקראת ההסכם; זווית הראייה של ראש אמ"ן דאז אלוף (מיל') אורי שגיא; והערכת אמ"ן באשר למרחב התמרון הפלסטיני במשא ומתן.

במאמר זה בוחן אל"מ (מיל.) ד"ר אסף הלר תהליכי שינוי מבניים שהתרחשו באמ"ן בעשורים האחרונים, ואשר הובילו לשינוי תרבותי ולשחיקה הדרגתית ביכולתו לעסוק בסוגיות אסטרטגיות ובהבנת מציאות מורכבת. תהליך זה כלל טשטוש מתמשך בין גבולותהאיסוף והמחקר, מיקוד הולך וגובר בהגיונות טקטיים ובפעילות מבצעית, והיעדר עיסוק שיטתי בעבודת ההערכההמודיעינית, על יסודותיה המתודולוגיים הייחודיים. כל אלה הביאו להיחלשות יכולות החשיבה האסטרטגיתוהמערכתית של אמ"ן, במקביל להתחזקותן של יכולות אחרות, בעיקר בתחומים הטכנולוגיים והמבצעיים. על רקע זה, המאמר מציע ניתוח ביקורתי של הפער בין הדימוי העצמי של קהילת המודיעין ובין כושר ההבנה והלמידה שלה, ומציב סימני שאלה עמוקים בנוגע ליכולתה להתמודד עם אתגרי העתיד. המאמר מהווה חלק מתוך ספר ״המודיעין והשבעה באוקטובר״, שיפורסם במהלך השנה בשיתוף פעולה של המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין והוצאת מערכות.

במוקד המחקר עומד סיפור הקמת המרכז למבצעי תודעה בצה"ל (המל"ת) לפני כ-15 שנים. המחבר, שהיה בין מקימיו, מתאר את שנותיו הראשונות של המרכז, הן בהיבט התפיסתי והן בהיבט המבצעי. המחקר מציף את המתחים שיש בהקמת גוף חדש עם ממשקי עבודה מגוונים כמו גם בתפיסות הפעלה שונות בהקשרי תודעה.