מאמר זה מציג את התובנות העיקריות שעלו בעקבות תהליך למידה והתנסות של המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין ביחד עם אחת מיחידות אמ"ן, אודות לקחים מתקופת הקורונה, שנכון יהיה ליישמם ביחידה גם ב"שגרה חדשה". מוקד הלמידה היה נושא העבודה מרחוק בארגון מודיעיני. בהתאם לתובנות הוצעו שני כיווני המשך: שיתוף הידע שנצבר בין יחידות בעלות מאפיינים דומים ובניית מנגנון קבוע לשיתוף והנגשת ידע חיצוני עבור הארגונים.

המאמר מציע מתודה חדשה לסריקת אופק המבוססת על כתבים שעוסקים בעתיד באופן יצירתי. במאמר מוצע להתגבר על כשלי דמיון על ידי הקמת גוף שתפקידו לסרוק כתבים כמו ריאיונות עם אנשי חזון (פוליטיים ושאינם פוליטיים), עתידנים ואנשי אומנות כמו סופרי מדע בדיוני.

המחקר מתמקד באירוע יוצא דופן בהיסטוריה של ישראל, פניית סאדאת לדרך השלום. התפקיד המרכזי של המודיעין בזמן מלחמה איננו מוטל בספק והוא מתמקד באיומים ובמטרות לתקיפה. יחד עם זאת, תפקידו של המודיעין ביוזמת סאדאת לא היה ברור, בין השאר משום שהדרג המדיני מידר אותו, מקרה שאיננו נדיר בעת יוזמות אסטרטגיות. במסגרת המחקר, נסקרו מספר סוגיות: הפתעה אסטרטגית; התפתחות עמדת מצרים ביחס לסכסוך עם ישראל בשנים 1970-1977; התפתחות התובנה הישראלית כלפי תהליך השינוי האסטרטגי במצרים והתפנית המדינית של סאדאת; הוצגו שלוש גישות שהיו בקהילת המודיעין הישראלית ביחס ליוזמת סאדאת; הוצגו המגבלות שהקשו על המודיעין להעריך נכונה את עצם השינוי ואת מאפייניו; ולבסוף, הוצג מודל לעיבוד מידע וזיהוי תהליכים אסטרטגיים-מדיניים שיאפשר להתמודד עם חלק מהקשיים הללו.

מחבר המאמר מציג את היתרונות ואת האתגרים שבשימוש במחקר כמותי ככלי תומך לקבלת החלטות אסטרטגיות. שימוש זה רווח מאוד בכלל, ובתקופת הקורונה בפרט.