בזמן שישראל הייתה שקועה בענייניה הפנימיים, או "צרכה חומרים מאלחשים", כפי שכותב ג'קי חוגי בספרו החדש חמש נקישות בדלת, חמאס הפעילה לאורך שנים מערכת אוסינט יעילה שהתבוננה בישראל, למדה אותה וזיהתה את נקודות התורפה החשופות שלה. בפרק הרביעי בעונה השמינית של "מודקאסט", שירה ברביבאי־שחם משוחחת עם חוגי, כתב גלי צה"ל לענייני ערבים, על כתביו של יחיא סינוואר משנות הכלא, על מערכת האוסינט שבנתה חמאס בשנים שקדמו למתקפת 7 באוקטובר, ועל האופן שבו קראה את ישראל ממידע גלוי. השניים שואלים מדוע החברה הישראלית כמעט שלא צרכה מידע גלוי על עזה, ומה נדרש מאנשי מודיעין, עיתונאים והציבור הישראלי על מנת להתגבר על הרתיעה מהתבוננות בפלסטינים, ולהבין את הצד האחר, מבלי לחזור על טעויות ה-7 באוקטובר. 
הפרק נוגע גם בחשבון הנפש האישי והמקצועי שחוגי עורך בספרו, ושואל לא רק מה מערכת המודיעין לא ידעה, אלא גם מה העיתונות והחברה בישראל ביקשו לא לראות.

"כאשר מדובר בתופעות מפוזרות, גופי המודיעין צריכים לצאת מתוך הקופסה שבה הם נמצאים ולעבוד ביחד עם גופים אזרחיים שמנתחים אירועים חברתיים. הגופים האלו אינם מוטים, בעוד שארגוני המודיעין נגועים לגמרי בהטיות".ארגוני מודיעין מורגלים בעבודה מול שחקנים גדולים, מרכזיים, מוכרים, ויש להם מנגנוני איסוף וניתוח שנועדו לחשוף את הכוונות הנסתרות שלהם להשיג יתרון כמו מתקפת פתע.אבל מה לגבי הפתעות מפוזרות, כאלו שמתפתחות בהדרגה ואינן תוצאה של מאמץ מתואם מצד יריבים או אויבים מוכרים? הפתעות אלו נוצרות כתוצאה מתהליכים חברתיים, אזרחיים ועוד, ולכן קשה לזהות אותן מראש בכלי המודיעין המסורתיים.בפרק החמישי של העונה החמישית, שמוקדשת להפתעות, הטיות וטעויות במודיעין, שוחחנו עם ד"ר אבנר ברנע על ההמשגה שיצר שמבחינה בין שני סוגי ההפתעות, על הביטויים של הפתעות מפוזרות בעולם הבטחוני ובעולם העסקי ועל כיווני פעולה שנכון לאמץ כדי לזהות ולהתמודד עם הפתעות כאלו.מנחים: שירה ברביבאי שחם ואלון ששון

מודקאסט, עונה 7, פרק 7 – בין קוסובו לטהראן: האם אפשר לנצח מלחמה מהאוויר?
תא"ל במיל. איתי ברון, לשעבר רח"ט מחקר ומרצה באוניברסיטאות רייכמן, חיפה ותל אביב, ומחבר הספר "מעליונות אווירית למהלומה רב-מימדית" מנתח את מבצע "שאגת הארי" שהובילו חילות האוויר הישראלי והאמריקאי לאור ההיסטוריה של שימוש בכח אווירי במלחמות בעולם וכאן בישראל. האם כח אווירי מסייע במאמץ הכרעת מלחמות או יכול גם להוביל ולהכריע אותן עצמאית וללא תלות בצבא היבשה? 
האם קוסובו היא מקרה חריג של הכרעה מהאוויר או שקוסובו מלמדת שזה דווקא אפשרי? כיצד ההפעלה של כח אווירי בעזה לאורך השנים עיצבה את התפיסות שהובילו את ישראל לבניית יכולות המודיעין והאויר שאת שיאן ראינו במלחמת איראן? 
שיחה על "שאגת הארי" שמשלבת בתוכה תהייה על מהי הכרעה צבאית, האם ניתן להשיגה בכח אווירי ומודיעיני בלבד והאם הנפת דגל בערי בירה של מדינות היא המסמלת ניצחון במערכה או שיש לניצחון והכרעות צורות שונות. איתי ברון מנתח מערכות אוויריות על הישגיהן ומגבלותיהן. פרק מרתק שיש בו רפרור לספרות רלוונטית ומקרי בוחן רבים שמאפשרים את הרחבת היריעה ביחס לכח אווירי והאתגר האיראני. 

״הבעיה שלנו הייתה בעברית יותר מבערבית״, טוען ״סטיב״, בכיר שב״כ ולשעבר ראש אגף החקירות בארגון, שפרש חודשים ספורים לפני 7 באוקטובר. בפרק 5 בעונה השמינית של ״מודקאסט״, המוקדשת לחשיבות השפה והמידע הגלוי בעבודת המודיעין, השיחה נעה בין שחיקת הערבית לשחיקת השיח המודיעיני. לדבריו, בשב״כ, ארגון שמעמד הערבית בו לא נשחק, הבעיה לא הייתה בהבנת השפה הערבית, אלא בחלקה בשיח שהתנהל בעברית: בין אנליסטים למנהליהם ובינם לבין עצמם.בשיחה עם שירה ברביבאי־שחם הוא מדבר על יתרונות האוסינט ואתגריו כיום, על השב״כ ב־7 באוקטובר ומאז, ועל מה שלמד על ״האחר״ מניסיונו בחקירת מחבלים מתאבדים. לסיום הוא חוזר אל אבני היסוד של עבודת המודיעין: סקרנות, העמקה והאומץ להביע דעה, גם ובעיקר כשהיא אינה נוחה וחותרת נגד הזרם.