"הטכנולוגיה אינה טובה או רעה. הטכנולוגיה נמצאת בקונטקסט של אנשים שמשתמשים בה, והיא מקיימת איזשהו ריקוד עם המציאות האנושית. היא לא חיצונית למציאות האנושית – היא אינהרנטית לה".אנשי מודיעין אוהבים טכנולוגיה, ויש שיאמרו גם שהם מכורים לטכנולוגיה. כל קפיצה טכנולוגית של המאות ה- 20 וה- 21 הביאה בעקבותיה עלייה משמעותית בהיקפי המידע שנוצר והמידע שנאסף על ידי המודיעין. יחד עם זאת, קפיצות אלו השפיעה בצורה דרמטית על כל אחד מהשלבים של מה שהיה מקובל לקרוא לו "המעגל המודיעיני", עד כדי איתגור של המאפיינים הבסיסיים ביותר שלו.העונה הרביעית של מודקאסט מוקדשת לספרים העוסקים בעולם המודיעין, בדגש על אלו שיצאו לאור בשנים האחרונות. הספר The Future of National Intelligence נכתב על ידי ד"ר שי הרשקוביץ. הספר מציג מגוון של טכנולוגיות מפציעות שהשפיעו, ועוד ישפיעו, על עבודת המודיעין, כל אחת בנפרד ובייחוד כאשר הן מתלכדות. בראייה רחבה יותר, שינויים חברתיים, שהטכנולוגיה משתלבת בהם, משפיעים גם הם על הקשר הרגיש בין אנליסטים לבין מקבלי ההחלטות ועל המרחב המשותף שבו עליהם ליצור ביחד את התוצר המודיעיני החדש.מנחה: אלון ששון

״הבעיה שלנו הייתה בעברית יותר מבערבית״, טוען ״סטיב״, בכיר שב״כ ולשעבר ראש אגף החקירות בארגון, שפרש חודשים ספורים לפני 7 באוקטובר. בפרק 5 בעונה השמינית של ״מודקאסט״, המוקדשת לחשיבות השפה והמידע הגלוי בעבודת המודיעין, השיחה נעה בין שחיקת הערבית לשחיקת השיח המודיעיני. לדבריו, בשב״כ, ארגון שמעמד הערבית בו לא נשחק, הבעיה לא הייתה בהבנת השפה הערבית, אלא בחלקה בשיח שהתנהל בעברית: בין אנליסטים למנהליהם ובינם לבין עצמם.בשיחה עם שירה ברביבאי־שחם הוא מדבר על יתרונות האוסינט ואתגריו כיום, על השב״כ ב־7 באוקטובר ומאז, ועל מה שלמד על ״האחר״ מניסיונו בחקירת מחבלים מתאבדים. לסיום הוא חוזר אל אבני היסוד של עבודת המודיעין: סקרנות, העמקה והאומץ להביע דעה, גם ובעיקר כשהיא אינה נוחה וחותרת נגד הזרם.

"תייצרו דסקים אחוריים, פונקציות של חשיבה, שיודעים לקחת משהו שחשוב למפקד ולפעול מולם יותר בנחת, תוך הפעלת ידע מהעבר ושיח בין-מדרגי בצורה יותר שיטתית" 
המודיעין עוסק תמיד באי-וודאות, אז מה משתנה מבחינה זו במהלך מלחמה? מתי סודות יכולים להפוך לתעלומות או לחידות? איך מודיעין יכול לעודד אי-וודאות אצל יריבים ומדוע חשוב להבחין בינו לבין הסברה בצד הישראלי, שנועדה לצמצם אי-וודאות?עונה מיוחדת של מודקאסט, בשיתוף קהילת "לומדים מנהיגות בחיל", המוקדשת לנושא מודיעין ומנהיגות במלחמת "חרבות ברזל". שוחחנו עם אל"מ (מיל) ד"ר עופר גוטרמן, עמית מחקר בכיר המשרת במילואים מאז פרוץ המלחמה.מנחה: אלון ששון.

בזמן שישראל הייתה שקועה בענייניה הפנימיים, או "צרכה חומרים מאלחשים", כפי שכותב ג'קי חוגי בספרו החדש חמש נקישות בדלת, חמאס הפעילה לאורך שנים מערכת אוסינט יעילה שהתבוננה בישראל, למדה אותה וזיהתה את נקודות התורפה החשופות שלה. בפרק הרביעי בעונה השמינית של "מודקאסט", שירה ברביבאי־שחם משוחחת עם חוגי, כתב גלי צה"ל לענייני ערבים, על כתביו של יחיא סינוואר משנות הכלא, על מערכת האוסינט שבנתה חמאס בשנים שקדמו למתקפת 7 באוקטובר, ועל האופן שבו קראה את ישראל ממידע גלוי. השניים שואלים מדוע החברה הישראלית כמעט שלא צרכה מידע גלוי על עזה, ומה נדרש מאנשי מודיעין, עיתונאים והציבור הישראלי על מנת להתגבר על הרתיעה מהתבוננות בפלסטינים, ולהבין את הצד האחר, מבלי לחזור על טעויות ה-7 באוקטובר. 
הפרק נוגע גם בחשבון הנפש האישי והמקצועי שחוגי עורך בספרו, ושואל לא רק מה מערכת המודיעין לא ידעה, אלא גם מה העיתונות והחברה בישראל ביקשו לא לראות.