עתיד המודיעין

מאז העלה שרמן קנט על הכתב את ההמשגה שלו כיצד עושים מודיעין שימשה המשגתו כבסיס ללימוד המעשה המודיעיני ולבניין כוחו. בעשורים האחרונים החלו אנשי מקצוע ואקדמיה לחפש מגרעות במודל התפיסתי שהניח, ולנסות ולגבש חלופות, או להציע דיוקים. בתדירות של כמה שנים יוצא פרסום חדש המצהיר בקול תרועה על "מותו של מעגל המודיעין" והצעה לרעיון אחר.
קראתי בהנאה ובעניין רב את המסמך התורן הכופר במעגל המודיעין המסורתי – בהנאה, כי אהבתי את המסקנות של המסמך, ובעניין כי לא יכולתי שלא לשים לב לכמות הסתירות, המבוכות "והגולים העצמיים" ששזורים במסמך, שלמרות הכל הביאו אותו, לדעתי, למסקנה נכונה. ומסקנה עמוקה זו – שאין דרך אחת "נכונה" לעשות מודיעין, ולא נדרש בהכרח לזרוק לתהום הנשייה את "מעגל המודיעין", מביאה לטעמי גם למסקנה על האופן בו נכון ונדרש לייצר מודיעין מבצעי, בשדה הקרב.

רבים בעולם מכירים את הסדרה "האמריקאים," אבל לא בהכרח את תוכנית היומינט עליה הסדרה מבוססת. מדובר על תוכנית הבלתי-חסויים (illegals), תוכנית מיוחדת שפועלת ברחבי העולם תחת גופי המודיעין הרוסים ומכשירה אנשי מודיעין לפעול במדינות זרות תחת זהות בדויה. בדומה לפעילויות יומינט רבות, העידן הדיגיטלי מערים קשיים רבים גם על תכנית הבלתי-חסויים, לכן בעיני המערב התוכנית הזו מיושנת ומעידה על רמה טכנולוגית נמוכה של הרוסים. הדעה הרווחת במערב הייתה שהרוסים הפסיקו את התוכנית הזו, עד שבשנת 2010 הדעה הזו הוכחה כשגויה כאשר עשרה סוכנים נחשפו ונעצרו בארה"ב על-ידי ה-FBI.
הזרקור נכתב בהשראת המאמר "תכנית הבלתי-חסויים של המודיעין הרוסי: נכס מתמשך" מאת קווין רייהל, שהתבסס בין היתר על מקורות רוסיים כמו עריקים ובכירי מודיעין לשעבר. בנוסף, חלקים מהזרקור מבוססים גם על מחקרים שעוסקים בתרבות אסטרטגית רוסית.

ארגוני המודיעין בארץ ובעולם מצויים בתהליכי התאמה לתמורות הדרמטיות בשנים האחרונות. אחד הממדים החשובים של השינוי נוגע להיפתחות חסרת תקדים לסביבה האזרחית. מטרת המאמר להציע מסגרת אינטגרטיבית שכוללת חמישה מרכיבים, המקיימים ביניהם זיקות-גומלין. תהליך ההיפתחות למרחב האזרחי חייב להימשך ולהעמיק, כמנוע צמיחה חיוני של ארגוני המודיעין, אך עליו להיעשות תוך התמודדות עם האתגרים הכרוכים בכך.

הפעולה המשותפת, במסגרת מערכות משולבות, הפכה בשנים האחרונות להכרחית כדי לשמר יכולת תגובה רלוונטית לאיומים, הן מבחינת איכות התגובה והן מבחינת זמני התגובה הרלוונטיים. זאת, כפועל יוצא מהאתגרים הביטחוניים המתעצמים ולאור קצב השתנות המציאות. בתוך כך, גופים משותפים מהווים התפתחות משמעותית של סל הכלים והפתרונות הארגוניים למימוש פעולה משותפת, כנגזר מהצורך הגובר בשילוביות בין-ארגונית. לאור המגמות הללו, ניכרת בשנים האחרונות קפיצה דרמטית בכמות הגופים המשותפים בקהילת המודיעין, על גווניהם השונים.
מטרת המאמר להעשיר את הידע בתחום מהזווית הפיקודית כדי לאפשר הבנה טובה ורחבה יותר של הכלי לשם מימושו במקומות בהם הדבר נדרש ורצוי.

הזרקור סוקר פרסום של מכון המחקר CSIS אודות מיצוי אוסינט באמצעות טכנולוגיות בינה מלאכותית ולמידת מכונה. חשיבותו של המאמר בהתבססות על מחקר מקיף שכלל ניתוח ספרות מקצועית וראיונות עם אנשי מודיעין מכהנים. המאמר מציע הגדרה חדשה לאוסינט ומפרט אודות הפוטנציאל הגלום במיצויו לצורכי מודיעין. בנוסף, הוא מציע מפת דרכים לצעדים שקהילת המודיעין האמריקנית יכולה לנקוט, בטווחי הזמן הקרוב, הבינוני והרחוק, להטמעת יכולות, כלים ושיטות מתקדמות למיצוי האוסינט, והמלצות שיסייעו להצלחה בתהליך.

מהן המגמות שמגדירות את עתיד המודיעין? כיצד משתנה הייעוד של המודיעין לאור השינויים בסביבה ובטכנולוגיה, וכיצד משתנות השיטות למימושו? האם הציבור האמריקאי גם הוא צרכן ישיר של קהילת המודיעין? האם סין מהווה את האתגר הגדול ביותר של קהילת המודיעין האמריקאית, ואם כן - איך צריך לתעדף מחדש את משאבי המודיעין? שאלות אלו ונוספות עמדו במרכז הפאנל שקיים מרכז היידן בהשתתפות בכירי קהילת המודיעין לשעבר, בהם מייקל היידן, מייקל מורל, סוזן גורדון, ג'ון ברנן ורוברט קורדילו

התקופה בה אנחנו חיים כיום הינה תקופה של שינויים טכנולוגיים מתמידים המתקדמים בקצב מהיר. שינויים אלו מציבים אתגרים לקהילות המודיעין ברחבי העולם, אך גם הזדמנויות, ועל קהילות המודיעין להתאים את עצמן לטכנולוגיה ולעולם החדש. בינואר השנה הוציאו ה- Technology and Intelligence Task Force ב-CSIS, המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים, דו"ח תחת השם "Maintaining the Intelligence Edge - Reimagining and Reinventing Intelligence through Innovation"  . הזרקור מתמצת ומביא את עיקרי הדו"ח, המתייחס לאיומים האסטרטגיים ולאתגרים שהתקופה מציבה בפני המודיעין, מציף את ההזדמנויות ליישום טכנולוגיות חדשות בתחום האיסוף, העיבוד והמחקר, ההפצה ובתחום האוסינט, וכן מתאר את הגורמים המאפשרים הנחוצים להטמעת היישומים בתחומים השונים. בנוסף, הדו"ח מעלה מתודולוגיות ושיטות עבודה שונות הנהוגות בקהילת המודיעין ואשר יש לבחון אותן במבט מחודש, כגון מעגל המודיעין ומתודולוגיות איסוף.

הזרקור עוסק בשאלה האם יש להקים סוכנות מודיעין מרכזית אירופאית? ומהם היתרונות והחסרונות הטמונים במהלך זה? המטרה הינה להציג לקהילת המודיעין בישראל גישות מגוונות לשילוביות בין ארגוני מודיעין וכן להתניע דיון בנושא ההשפעה של השינויים הצפויים בקהילת המודיעין האירופאית על קשרי קהילת המודיעין הישראלית עמה.

מאמר זה מציג את התובנות העיקריות שעלו בעקבות תהליך למידה והתנסות של המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין ביחד עם אחת מיחידות אמ"ן, אודות לקחים מתקופת הקורונה, שנכון יהיה ליישמם ביחידה גם ב"שגרה חדשה". מוקד הלמידה היה נושא העבודה מרחוק בארגון מודיעיני. בהתאם לתובנות הוצעו שני כיווני המשך: שיתוף הידע שנצבר בין יחידות בעלות מאפיינים דומים ובניית מנגנון קבוע לשיתוף והנגשת ידע חיצוני עבור הארגונים.

הכותבים מציגים את גישתם בהתייחס לסוגיה של מודיעין לאומי-אזרחי, והיא הגישה הביזורית. לפיה, תוקמנה יחידות מודיעיניות במשרדי הממשלה השונים. זאת, על בסיס יישום הגיונות מהעולם העסקי.

מחבר המאמר טוען שהעיסוק בקורונה בכלל, ובשאלת ההתרעה בפרט, לא צריך להיות מוגדר כחלק מהמושג מודיעין. עם זאת, הוא טוען שלמגפה יש השלכות גם על ארגוני המודיעין ועל עבודתם.

המאמר מציע מתודה חדשה לסריקת אופק המבוססת על כתבים שעוסקים בעתיד באופן יצירתי. במאמר מוצע להתגבר על כשלי דמיון על ידי הקמת גוף שתפקידו לסרוק כתבים כמו ריאיונות עם אנשי חזון (פוליטיים ושאינם פוליטיים), עתידנים ואנשי אומנות כמו סופרי מדע בדיוני.

תפקידו של המודיעין ברמה הלאומית בסוגיות ענין אזרחיות החורגות מהממד הביטחוני-צבאי. המאמר מניח שהמושג ביטחון לאומי יוצא מהתחום הביטחוני-צבאי, ולכן דורש מודיעין נרחב יותר. אי לכך, המאמר שואל איך נכון שקהילת המודיעין תתמודד עם ההגדרה המרחיבה (כמובילה או כמלווה). נכתב בבסיסו עבור הגיליון הבא של כתב העת (מודיעין הלכה למעשה). אולם, בעקבות התפרצות משבר הקורונה, השינויים והחידושים ("השיבושים") שהוא מייצר לעבודת המודיעין ברמה הלאומית, והלמידה לעתיד שמתבקש לקיים בעקבות זאת, יצא מוקדם יותר.

הזרקור מספק הצצה לעתיד של עולם המחשוב הקוונטי שמסמן מהפכה רבתי בהיבטים ביטחוניים בכלל ומודיעיניים בפרט. הזרקור מתייחס בין היתר גם להיבטים של AI וביג דאטה, וטוען כי מחשבים קוונטיים עשויים גם להקשות על המודיעין וגם להועיל לו.

הזרקור מסמן את המהפכה הטכנולוגית כגורם שמערער את הנחות היסוד של ארגוני המודיעין המערביים. בדומה לבחינה מחודשת שארגוני המודיעין היו צריכים לעשות לאחר אירועים מעצבים אחרים (דוגמת 9/11), גם כאן נדרשת בחינה מחודשת, אך בניגוד לעבר, היא צריכה להיעשות במהירות גבוהה הרבה יותר. הזרקור מציע דרכי התמודדות עבור ארגוני המודיעין עם ארבע סוגיות מרכזיות שנגזרות מהמהפכה הטכנולוגית.

הזרקור מבקש לבחון מספר תחומים בנוגע לווקטורים אליהם עתידה ללכת קהילת המודיעין מחד גיסא, והמעשה המודיעיני מאידך גיסא. הזרקור בוחן את האתגרים הנוכחיים של הקהילה המודיעינית, פתרונות אפשריים ותרחישים אפשריים למבנה ולפעילות הקהילה המודיעינית בעתיד. לאור כל הדגשים שמוצגים בזרקור, מוצפות בסופו שאלות בנוגע להיערכות הקהילה המודיעינית הישראלית למול האתגרים.

המחקר עוסק בשאלה האם וכיצד טכנולוגיות מפציעות ישנו את המקצוע המודיעיני? במרכז המחקר עומדות השפעתן של טכנולוגיות ספציפיות שחוו זינוק משמעותי בשנים האחרונות על סוגיות הליבה של המקצוע המודיעיני: המחקר, האיסוף, התוצר המודיעיני, הדיסציפלינות המודיעיניות השונות, המבנים הארגוניים ועוד. במסגרת המאמר נותחו לעומק הטכנולוגיות הבאות: נתוני עתק (Big Data), בינה מלאכותית ורובוטים, הדור הבא של חכמת ההמונים ובלוקצ'יין. לבסוף, מצביע המחקר על חמש מגמות עיקריות שקהילות מודיעין מערביות פועלות לקדם, מעבר לפיתוחים הטכנולוגיים שנסקרו במחקר: קידום אקלים ומנגנונים לשיתוף פעולה; התארגנות לקידום חדשנות טכנולוגית; אימוץ ויצירת תורות ניהול גמישות ויעילות; מצוינות בכוח אדם; ופתיחות.

על-בסיס מחקר שפורסם בנושא על האופן שבו ייראה המחקר המודיעיני בעתיד. הכותבים מציעים: דרישה מצומצמת יותר למומחי תוכן ופחות צורך בזיכרון ובשינון (הדגש על איך החוקר חושב ולא על מה הוא יודע), תקשורת עם מקבלי ההחלטות על-גבי מאגר מידע שיוכלו לתשאל בעצמם, הרבה יותר שיתופי פעולה, שימוש גובר בטכנולוגיות מידע. הם טוענים גם שמקומו של המחקר בתהליך המודיעיני ישתנה וכבר לא יימצא במרכזו של התהליך, ולפעמים גם לא יצטרך להיות מעורב בכלל.

ויליאם להנמן, חוקר מודיעין, כתב ספר על "מהפכה בעניינים מודיעיניים". הספר שפורסם כבר בשנת 2011, יחד עם מאמר שמתייחס ל"פרדיגמת מודיעין חדשה", מעוררים מחשבה גם היום ומאתגרים את האופן בו אנו עושים מודיעין ואת האופן בו קהילת המודייען בנויה. הרעיון של יצירת סביבה משותפת עם חלקים במיגזר האזרחי הוא פשוט מבריק ומחייב לדעתי פיתוח, גם בהקשר הישראלי.

הגיליון השני של כתב העת של המכון עוסק בצורך של גורמי המודיעין להתאים את דרכי פעולתם לקצב ולעוצמה הגוברים של השינויים הן בסביבה האסטרטגית והן בסביבה האופרטיבית והטכנולוגית. המתח המובנה בין הצורך להשתנות לבין המחויבות למנהגים המוכרים היה כר נרחב למחקר ולכתיבה, לא רק בהקשר המודיעיני. בגיליון זה המכון מבקש למקד את הדיון בנגזרות המודיעיניות של הנושא: דיון בהשתנות של היריב ושל הסביבה ובאופן שבו שינוי זה מהווה בסיס להשתנות של קהילת המודיעין בכלל, של ארגוני המודיעין העוקבים אחר הסביבה בפרט, של דפוס היחסים בין ארגוני המודיעין השונים ושל מקצועות המודיעין החדשים והמתחדשים.